טרגדיה!../images/Emo70.gif
לכל חברי הפורום. לא קראתי את תוכן ההתכתבויות בינכם. אני מניח שהרוח השורה בשיחות טובה ועולזת. ברצוני לשתף אתכם בטרגדיה שהתרחשה לפני שלושה שבועות בבית חולים במרכז הארץ המנתח מאות רבות של קיצורי קיבה (טבעת) בשנה. מטרתי בתיאור המקרה להביא לידיעת המתלבטים גם את הפן הלא מוצלח והמסוכן של הכניסה לניתוח שאין בו, נודה על האמת, משום הצלת חיים. זוגתי לחיים נכנסה לחדר הניתוחים על מנת לעבור ניתוח קיצור קיבה לפני שלושה שבועות. הניתוח נערך בשעה 15:30 אחה"צ, באמצעות פרסקופיה (מצלמה המוחדרת לחלל בטן המנותח - לכל השואלים) וארך כחצי שעה בלבד. המנתח, הידוע כמומחה בכיר בתחום, יצא אלי ואל הורי המנותחת עם חיוך מאוזן לאוזן, עידכן אותנו שהכל הלך חלק והיא עולה לכירורגית למשך הלילה. עוד הוסיף שלמחרת היא כבר אמורה להשתחרר הביתה עד הצהריים. במשך כל הלילה זוגתי התלוננה על כאבים בבטן והחלה להתנפח בפנים ובזרועות. הרופא התורן בכירורגית העיף עליה מבט קצר, אמר שזה אופייני לאחר ניתוח ואין מה לדאוג. הוא הציע לזוגתי "ללעוס מסטיק" בשביל להוריד את הנפיחות (?!?!). כל הלילה נשארנו ערים ומתוחים אבל סמכנו על הרופא. בבוקר הגיע המנתח מאתמול, המכהן כראש המחלקה הכירורגית לבדיקה שיגרתית. הוא מיד שלח את זוגתי לרנטגן ומשם בדחיפות לחדר הניתוחים. לאחר כשלוש שעות מורטות עצבים הוא יצא אלינו, הפעם לא מחוייך, ואמר שנמצאו 2 חתכים (פרפורציות), אחד בושט והשני בקיבה, שנעשו בטעות בניתוח של אתמול. מסתבר שכל הלילה, בעוד היא "לועסת את המסטיק" לפי הוראת הרופא, נשפכו מיצי הקיבה שלה לחלל הבטן ולחלל החזה וגרמו לדלקת חריפה בבטן (פריטוניטיס) ולדלקת חריפה בחלל החזה (מדיאסטיניטיס). המנתח הוסיף לאחר הניתוח השני שהוא חדר שוב לבטן בעזרת הפרסקופיה ותיקן את הנזק. מעכשיו, לדבריו, הטיפול הוא אנטיביוטי עד להחלמה מהירה תוך 48 שעות. זוגתי נותרה בטיפול נמרץ במשך 48 שעות, מונשמת, ללא הכרה, ובמצב דלקתי חריף ביותר. לאחר מכן, כשהרופאים ראו שהמצב רק מחמיר הם שלחו אותה שוב לחדר הניתוחים והפעם פתחו לחלוטין את הבטן. הניתוח השלישי ארך כשעתיים ושוב יצא אלינו אותו מנתח עם פנים עוד פחות מחייכות ובישר לנו שהם מצאו שני חורים נוספים במעי הדק, חורים שנעשו בטעות בניתוח השני. שוב תוקנו החורים ונסגרה הבטן. זוגתי הועלתה חזרה לטיפול נמרץ במצב הולך ומחמיר. מצבה הזיהומי הוגדר כ"ספסיס" חריף - חדירת הזיהום למערכת הדם. במשך שלושה שבועות נשארנו בביה"ח צופים בבחורה הזו, שנכנסה לביה"ח בריאה כשור ועכשיו שוכבת במצב קריטי מאד בטיפול נמרץ, מורדמת, מונשמת ומשותקת. במשך הזמן היתהוותה דלקת ריאות חריפה ובצקת גדולה, וכן האטה משמעותית בפריסטלטיקה של המעיים. היום זוגתי במצב טוב יותר, עדיין מאושפזת בכירורגית, מונשמת. עדיין לא ירדה מהמיטה, למעט פעמים ספורות בלבד ולא מוצלחות. עדיין בעלת פרפורציה בוושט המזהמת באורח תדיר את חלל החזה. עדיין מנוקזת בעזרת 4 נקזים בביטנה ובחזה. עדיין מוזנת דרך צינור ג´וג´ינוסטומי ישירות למעיים. נתבשרנו שההחלמה הפיזיולוגית תארך מספר שבועות. מי יודע כמה זמן תארך ההחלמה הנפשית. הרופאים אופטימים... הפילוסופיה הפנימית שלי והגישה שלי לחיים הישתנתה. רציתי לחלוק איתכם את הטרגדיה הזו על מנת שכל אחד ישקול לעצמו האם להכניס ראש בריא למיטה חולה, כשמדובר בניתוחים אשר אינם מן ההכרח. תודה.
לכל חברי הפורום. לא קראתי את תוכן ההתכתבויות בינכם. אני מניח שהרוח השורה בשיחות טובה ועולזת. ברצוני לשתף אתכם בטרגדיה שהתרחשה לפני שלושה שבועות בבית חולים במרכז הארץ המנתח מאות רבות של קיצורי קיבה (טבעת) בשנה. מטרתי בתיאור המקרה להביא לידיעת המתלבטים גם את הפן הלא מוצלח והמסוכן של הכניסה לניתוח שאין בו, נודה על האמת, משום הצלת חיים. זוגתי לחיים נכנסה לחדר הניתוחים על מנת לעבור ניתוח קיצור קיבה לפני שלושה שבועות. הניתוח נערך בשעה 15:30 אחה"צ, באמצעות פרסקופיה (מצלמה המוחדרת לחלל בטן המנותח - לכל השואלים) וארך כחצי שעה בלבד. המנתח, הידוע כמומחה בכיר בתחום, יצא אלי ואל הורי המנותחת עם חיוך מאוזן לאוזן, עידכן אותנו שהכל הלך חלק והיא עולה לכירורגית למשך הלילה. עוד הוסיף שלמחרת היא כבר אמורה להשתחרר הביתה עד הצהריים. במשך כל הלילה זוגתי התלוננה על כאבים בבטן והחלה להתנפח בפנים ובזרועות. הרופא התורן בכירורגית העיף עליה מבט קצר, אמר שזה אופייני לאחר ניתוח ואין מה לדאוג. הוא הציע לזוגתי "ללעוס מסטיק" בשביל להוריד את הנפיחות (?!?!). כל הלילה נשארנו ערים ומתוחים אבל סמכנו על הרופא. בבוקר הגיע המנתח מאתמול, המכהן כראש המחלקה הכירורגית לבדיקה שיגרתית. הוא מיד שלח את זוגתי לרנטגן ומשם בדחיפות לחדר הניתוחים. לאחר כשלוש שעות מורטות עצבים הוא יצא אלינו, הפעם לא מחוייך, ואמר שנמצאו 2 חתכים (פרפורציות), אחד בושט והשני בקיבה, שנעשו בטעות בניתוח של אתמול. מסתבר שכל הלילה, בעוד היא "לועסת את המסטיק" לפי הוראת הרופא, נשפכו מיצי הקיבה שלה לחלל הבטן ולחלל החזה וגרמו לדלקת חריפה בבטן (פריטוניטיס) ולדלקת חריפה בחלל החזה (מדיאסטיניטיס). המנתח הוסיף לאחר הניתוח השני שהוא חדר שוב לבטן בעזרת הפרסקופיה ותיקן את הנזק. מעכשיו, לדבריו, הטיפול הוא אנטיביוטי עד להחלמה מהירה תוך 48 שעות. זוגתי נותרה בטיפול נמרץ במשך 48 שעות, מונשמת, ללא הכרה, ובמצב דלקתי חריף ביותר. לאחר מכן, כשהרופאים ראו שהמצב רק מחמיר הם שלחו אותה שוב לחדר הניתוחים והפעם פתחו לחלוטין את הבטן. הניתוח השלישי ארך כשעתיים ושוב יצא אלינו אותו מנתח עם פנים עוד פחות מחייכות ובישר לנו שהם מצאו שני חורים נוספים במעי הדק, חורים שנעשו בטעות בניתוח השני. שוב תוקנו החורים ונסגרה הבטן. זוגתי הועלתה חזרה לטיפול נמרץ במצב הולך ומחמיר. מצבה הזיהומי הוגדר כ"ספסיס" חריף - חדירת הזיהום למערכת הדם. במשך שלושה שבועות נשארנו בביה"ח צופים בבחורה הזו, שנכנסה לביה"ח בריאה כשור ועכשיו שוכבת במצב קריטי מאד בטיפול נמרץ, מורדמת, מונשמת ומשותקת. במשך הזמן היתהוותה דלקת ריאות חריפה ובצקת גדולה, וכן האטה משמעותית בפריסטלטיקה של המעיים. היום זוגתי במצב טוב יותר, עדיין מאושפזת בכירורגית, מונשמת. עדיין לא ירדה מהמיטה, למעט פעמים ספורות בלבד ולא מוצלחות. עדיין בעלת פרפורציה בוושט המזהמת באורח תדיר את חלל החזה. עדיין מנוקזת בעזרת 4 נקזים בביטנה ובחזה. עדיין מוזנת דרך צינור ג´וג´ינוסטומי ישירות למעיים. נתבשרנו שההחלמה הפיזיולוגית תארך מספר שבועות. מי יודע כמה זמן תארך ההחלמה הנפשית. הרופאים אופטימים... הפילוסופיה הפנימית שלי והגישה שלי לחיים הישתנתה. רציתי לחלוק איתכם את הטרגדיה הזו על מנת שכל אחד ישקול לעצמו האם להכניס ראש בריא למיטה חולה, כשמדובר בניתוחים אשר אינם מן ההכרח. תודה.
