עם הקמת ממשלת האחדות באביב שעבר,
הנייה אמר שהממשלה החדשה תשאף להקמת מדינה פלשתינית עצמאית "בשטחים שישראל כבשה ב-1967, כולל ירושלים כבירתה". בריאיון לעיתון הסעודי עוכאט הוא אמר גם "התוכנית הערבית [הסעודית] קבעה כיעד לאומי הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 ובירתה ירושלים. זה גם היעד שלנו ונלך בכוון הזה. יש לנו הסתייגויות בעניין ההכרה בישראל, אך אני שב ואומר כי אם ישראל תכריז כי היא מקבלת את התוכנית הערבית, נדבר עם אחינו [הערבים] ולא תהיה בינינו לבינם שום בעיה." וח'אלד משעל אמר בריאיון לרויטרז: "מדינת ישראל היא עובדה ומציאות קיימת וחמאס תתמודד עם האתגר של תנאי מדינות המערב בעניין הכרה רשמית בישראל כאשר תהיה היענות לדרישה להקים מדינה פלסטינית... עמדת החמאס, העמדה הלאומית הפלסטינית הכללית והעמדה הערבית מאוחדות בצורך בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות ה-4 ביוני 67 כולל ירושלים, זכות הפליטים ונסיגת ישראל לגבולות האלה. חמאס מאמינה בכך וחותרת לכך וזו הזדמנות. הבעיה אינה פלסטינית ערבית והעניין נמצא כעת במגרש הישראלי ובמגרש האמריקני. הקהילה הבין-לאומית צריכה לנצל את ההזדמנות הזאת. האם קיים רצון בין-לאומי לכפות על ישראל לכבד את הזכות הזאת? דבר זה יביא למעשה ליצירת שלום ויציבות באזור. הקמת מדינה זמנית לא תפתור את הבעיה אלא תהיה ניסיון לעקוף את הזכויות הפלסטיניות. זהו בזבוז זמן...אין בעיה בקיומה של ישות ושמה ישראל. הבעיה היא שהמדינה הפלסטינית אינה קיימת ויש מציאות קיימת שבה ישראל נמצאת על השטחים הפלסטיניים..." זה לא שהבעיות עם החמאס מייד נגמרות, אבל זה בהחלט אומר שאילו ברק ואולמרט היו סוף סוף מאמצים את היוזמה הסעודית, ופותחים במו"מ על בסיסה, היה סיכוי טוב שהיינו מגיעים לשקט ולשלום עם כל מדינות ערב.
