אלומת האור
New member
טריגר
אני רוצה למות. רוצה שהכול ייפסק ויהיה שקט טוב. רוצה להגיד לה שלום ושאני לא יכולה לסבול יותר ושאני מצטערת, אבל באמת שאין לי כוחות.
ואז אני אומרת לעצמי - אז את רוצה. את רוצה הרבה דברים ואי אפשר. וחוץ מלחתוך בעדינות מירבית (כי אני פוחדת לראות דם) אני לא באמת מספיק אמיצה כדי לעשות משהו יותר קיצוני, למרות שיש לי תכנית למצוקה קיצונית ואני לא יכולה להבטיח שלא אוציא אותה לפועל בצוק העתים. כרגע היא לא רלוונטית, אבל היא אתי ומרגיעה אותי, באופן אבסורדי. אני מנותקת כרגע לגמרי מכל דבר. קמתי מאוחר מאוד ומן הסתם גם את הכדורים שלי לקחתי מאוחר מאוד, ואני בסרט של דה ראליזציה וכואב לי הראש בטירוף. לקחתי אופטלגין, קצת עזר. לא מספיקה את המטלות שלי. הזמן מתמוסס לי מבין האצבעות. טוב לי בחושך, אור מכאיב לי בראש. לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות חוץ מלחזור לישון איזו שעה ולעשות ריסטארט למה שאני קוראת יקיצה מאוד לא מוצלחת. אני עדיין כאן, מקווה בזהירות, לא תקווה זוהרת, מציאות.
אני רוצה למות. רוצה שהכול ייפסק ויהיה שקט טוב. רוצה להגיד לה שלום ושאני לא יכולה לסבול יותר ושאני מצטערת, אבל באמת שאין לי כוחות.
ואז אני אומרת לעצמי - אז את רוצה. את רוצה הרבה דברים ואי אפשר. וחוץ מלחתוך בעדינות מירבית (כי אני פוחדת לראות דם) אני לא באמת מספיק אמיצה כדי לעשות משהו יותר קיצוני, למרות שיש לי תכנית למצוקה קיצונית ואני לא יכולה להבטיח שלא אוציא אותה לפועל בצוק העתים. כרגע היא לא רלוונטית, אבל היא אתי ומרגיעה אותי, באופן אבסורדי. אני מנותקת כרגע לגמרי מכל דבר. קמתי מאוחר מאוד ומן הסתם גם את הכדורים שלי לקחתי מאוחר מאוד, ואני בסרט של דה ראליזציה וכואב לי הראש בטירוף. לקחתי אופטלגין, קצת עזר. לא מספיקה את המטלות שלי. הזמן מתמוסס לי מבין האצבעות. טוב לי בחושך, אור מכאיב לי בראש. לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות חוץ מלחזור לישון איזו שעה ולעשות ריסטארט למה שאני קוראת יקיצה מאוד לא מוצלחת. אני עדיין כאן, מקווה בזהירות, לא תקווה זוהרת, מציאות.
