טריילר ראשון ל the matrian

[avivs]

טריילר ראשון ל the matrian

הטריילר נראה יותר טוב מהספר (שאותי מאוד הרגיז ושעמם).
אבל ממתי עושים טריילרים כל כך ארוכים?

 

[clouds11]

הספר בעברית נקרא "לבד על מאדים" מאת אנדי וייר

 

[MonicaF]

נצל"ש - The strain עונה שניה

מתלהבת מהעונה השניה של "הנגיף" שתשודר החל מחודש יולי.
מישהו יודע מתי תשודר בישראל?

 

[MonicaF]

 

[Y. Welis]

עוד חודש וקצת. נחכה. שווה.

 

[avivs]

טריילר חדש לעורבני חקיין 2

יהיה מעניין.

 

[חתול השיממון]

 

[מירטל נקודה]

נראה טוב.

אבל אני מבטיחה לכם שאני מארגנת הסתערות על המשרדים שלהם אם הם משנים משהו בסוף של הסרט.
ו........ כן, ברור, ספויילר, אלא מה ?

 

[חתול השיממון]

נהדר. אני אתחיל לאגור נשק

 

[avivs]

יחסית לתגובות

שיצא לי לשמוע על הסוף של הספרים, אני לא אתפלא אם הרבה אנשים כן ישמחו לסוף שונה לסרט.
זכורה לי תחושת "באסה" לא קטנה.
&nbsp
אבל עד עכשיו הסרטים היו מאוד נאמנים לספרים.

 

[מירטל נקודה]

זה הפחד הגדול שלי.

הסוף הוא טוב, יחסית וריאליסטי מאוד.

הפחד הגדול שלי הוא מסוף הוליוודי סכריני ומתקתק. בלעעעע.....

 

[חתול השיממון]

הסוף נהדר!

בדיוק כל מה שהסוף של ה"פ לא.
במפתיע דוקא את הספר היותר רציני בסדרה, שממש עוסק בנושא של מלחמה, איך היא מתחילה, איך מסיימים אותה, האם כולם צודקים או כולם טועים ומה הטעם בכלל וכל הנזק הנפשי שבא בעקבותיה (לעומת שני הראשונים שהיו טובים אבל בעיקר אקשניים וקטני-ראש כאלה, ברמה של "איך אני, המשפחה והחברים שלי שורדים" ולא "מה יהיה העתיד של העולם שלי") אנשים פחות אהבו.
מזל שאני לא אנשים אלא חתול.

 

[מירטל נקודה]

למה זה מפתיע ?

הרי כל התפיסה של הספר הראשון הייתה בעיקר " חברה של מי אני אהיה והאם זה יהיה רומנטי או לא "ולהעביר את המוקד אל "מלחמה, הרג וההשפעות שלהם על המנצחים דווקא" נשמע כמו מתכון לאסון.

 

[חתול השיממון]

כי הנחתי לתומי שהסדרה הזאת כיוונה מלכתחילה

לקהל יעד שנמצא בשלב קצת יותר מתקדם אבולוציונית ממעריצות דמדומים

(אני גם לא חושבת שהיתה כזאת התעסקות ברומנטיקה בספר הראשון. וזה בא מפי מישהי שחוטפת שוק אנפילקטי מרומנטיקה במינונים מזעריים

כאילו, היו מזמוזים, אבל בשום שלב לא הרגשתי שלקטניס אכפת מבנים במובן הטיפש-עשרי. היא עשתה את מה שהיא היתה צריכה לעשות כדי לשרוד. כל הספר למעשה עסק בהישרדות. הקטע הוא שזאת היתה הישרדות אישית מאוד. העולם הצר של קטניס. לעומת הספר השלישי שעשה את זה להרבה יותר נרחב ועמוק...ודוקא אז אנשים נבהלו.
אבל בכלמקרה אני מאמינה שמעריצות דמדומים נשרו עוד בספר הראשון P:

 

[מירטל נקודה]

אמא שלי...

שלימדה אותי לקרוא, לאהוב ספרים ולאהוב לקרא אותם ( להבדיל מאבא שלי, שלימד אותי לאגור אותם) בשלב האבולוציוני של :"גמרתי לקרוא את שאר הספרים בסיפריה, אז עברתי לרומנים רומנטיים שלידם דימדומים זו סיפרות איכותית יחסית..."

ללמדך שלא ברור לי לאן האבולוציה הזו הולכת ...
אבל נחזור שניה למשחקי הרעב - ועכשיו אני אתחיל אם

גדול לסוף של הספרים :

אבל קטניס מעולם לא יצאה מאותו מוד של "אני והמשפחה שלי נגד העולם" - היא רואה זוועות בזמן המלחמה על הקפיטול, ומה ממוטט אותה בסופו של דבר?

 

[חתול השיממון]

את צודקת, אבל

אני בטוחה שגם למנהיג שמלכתחילה טובת בני עמו נמצאת בראש מעייניו ומעל טובתו שלו, עדיין הכי יכאב אובדן של מישהו באמת קרוב אליו. השינוי שהיא עברה מבחינתי הוא מהמוד של "אני והמשפחה שלי נשרוד בנקודת הזמן הזו בהווה, וזין על מה שיקרה בקפיטול ובמחוזות וזין על לנסות לשנות משהו", למוד בו היא כן עושה דברים למען המרד (נכון, זה מתחיל מתוך "אני שונאת את סנואו בגלל מה שהוא עשה לי ולפיטה" או "אני עושה את זה כדי להשיג חנינה לפיטה" אבל כשהיא מגיעה למחוז 8 למשל, גם כל האנשים האחרים והרצון לגרום לשינוי נכנסים לתמונה).
וכן, אני מניחה שלא שופטים אדם לפי הספר שנמצא בתיק שלו. שומר הסף של האולימפוס למשל קורא דמדומים (זה מצויין במפורש בפרסי ג'קסון הראשון). וכאילו, הוא חייב להיות קשוח וראוי אם הוא שומר הסף של האולימפוס.

 

[מירטל נקודה]

כי פרסי ג'קסון הוא סיפרות כ"כ איכותית יחסית לדמדומים ....

 

[חתול השיממון]

אממ...זאת היתה בדיחה, נכון?

בגלל זה הסמיילי הצוחק? כמו להגיד, "טוב, זה לא כאילו שהירח עגול ולבן ובשמיים"? אבל בתור בדיחה?
ועכשיו ברצינות:
מה *לא* איכותי בפרסי? חוץ מזה שהוא ספר נוער (וקצת ילדים), דבר שבעיני חלק מהאנשים הוא מה שהיה טלאי צהוב בעיני הנאצים?

 

[מיכאל ג]

למרות שמאוד אהבתי את פרסי ג'קסון

חייבים להגיד שחלק לא קטן מהעלילה זה "פרסי נתקל במפלצת מיתולוגית, מנצח אותה, נתקל בעוד מפלצת, מנצח אותה" וחוזר חלילה.

 

[חתול השיממון]

זה נכון

אבל תלוי כמובן מה סף ההגדרה שלך לאיכות. אם הסף הוא עלילה מורכבת בטירוף עם 800 דמויות סבוכות ברשת תככים ובסוף יש את החתונה האדומה וכולך כזה, פאק, לא ראיתי את זה בא! אז כן, פרסי ג'קסון הרבה מתחת לזה. הוא גם הרבה מתחת למשחקי הרעב. אבל אני עדיין רואה אותי כאיכותי כי:
א. הדמויות מגניבות, מגוונות ואמינות מאוד, ומערכות היחסים בינהן מעניינות (זה פחות בא לידי ביטוי בפרסים (לא כאלה:

אלא פרסי ברבים) ויותר בגיבורי האולימפוס, שם חלק ניכר מהספרים מוקדש לדינמיקה הקבוצתית בין כולם).
ב. הסיפור מותח, מלא אקשן ולא חופר. אכפת לך ממה שקורה ואתה רוצה להמשיך לקרוא.
ג. אי אפשר להכחיש שריק די השקיע בהקבלת הסיפור למיתולוגיה ובהכנסת החלקים המעניינים והלא-סוטים שלה (עד כדי אלים שמזדווגים עם שוורים) לספר.
כל עוד ספר לא משעמם לי את התחת, לא גורם לי לבוז לגיבורים שלו או להרגיש שהסופר מזלזל בעצמו, בי, בספר ובאנושות כולה - מבחינתי הוא איכותי*.
ואני גם חושבת שהספרים התבגרו עם הגיבורים (אם אתה לוקח בחשבון גם את גיבורי האולימפוס), בערך כמו ה"פ. באופן כללי הייתי שמה אותו ברמה של ה"פ. ואי אפשר להתווכח על האיכותיות של ה"פ.

*עכשיו תאמר - אם ככה, איכות היא הגדרה סובייקטיבית לחלוטין. יש מלא ילדות כרותות-אונה שאהבו את בלה ודמדומים לא שעמם להם את התחת. אבל, טוב, יש גם אנשים שיגידו שבר רפאלי מכוערת יותר מסבתא שלהם - ובוא נסכים שאפשר לסווג את כולם תחת קטגוריית "לא מבינים מהחיים שלהם", באופן לא סובייקטיבי בכלל P: