הצבעים עצמם הם לא העניין בכלל
אם תקראי/תקרא בשרשור שפתחנו על בנים ובנות תרא/י שרב מוחלט של ההורים היום מאפשרים לבנים ולבנות לשחק בכל התפקידים, ופותחים את כל/רוב האפשרויות. יחד עם זאת יש עניין של ההבדלים המולדים שקיימים בין בנים ובנות ואת העניין של ההשתלבות בחברת הילדים של בנים ובנות. הצבע הספציפי שכל חברה בוחרת לשייך לכל מין הוא מוכתב על ידי תרבות. לעומת זאת ההבדלה בין בנים ובנות בצורה חברתית היא תכונה אוניברסלית של חברות אנושיות, והצורך להשתלב בחברת הילדים בני מינך הוא צורך מוכתב על ידי הטבע, ומתוגבר על ידי המוסכות החברתיות. תמיד יהיו אלה שיהיו יוצאי דופן, ויתעקשו על שונותם, חייהם החברתיים יהיו קשים יותר, בטח בילדות וגם בהמשך החיים. מבחינת החוק ומבחינה אנושית צרך לכבד כל אדם בבחירתו. מבחינת ההשתלבות החברתית, יש כאן קושי גדול.
ההסכמה החברתית היום (שיכולה להשתנות ואכן הולכת ומשתנה) היא שבנים קטנים לא לובשים ורוד. לא צריך לסבך ילד עם ילדים אחרים על ידי הלבשתו בוורוד. ואמהות בוחרות אינטואיטיבית (ולפעמים כנגד האג'נדה המודעת) בטובת ילדיהן הבנים בכך שלא מלבישות אותם בוורוד או מציידות אותם בתיקים ורודים או בטרמפולינות ורודות.
בגילאים יותר מאוחרים הסמנים החיצוניים משמשים לתקשורת החיזור בין גברים ונשים. אשה מסמנת על ידי הבגדים שלה והאיפור שלה: אני אישה, ואני מעוניינת בגבר, והגבר מסמן שהוא מעוניין באשה. (או גבר בגבר או אשה באשה, זה לא משנה, זה אותו עקרון של סימון חיצוני). שימוש בסימנים חיצוניים לא מתאימים יקשה על ההתאמה, אשר קשה מאוד גם ככה.
