לצחוק זה תמיד טוב, אבל מה עומד מאחורי זה?
אין הלכה האוסרת על עיקור וסירוס חתולים. יש הוראה על צער בעלי חיים, שבמילא חלק גדול מהציבור הדתי מתעלם ממנה, ויש מצוות פרו ורבו, אך ככל הידוע לי מצווה מחייבת אנשים בכלל ויהודים בפרט, אך לא חתולים. אז מהיכן הגיעה המחשבה לנסות למצוא פתרון אחר "מחוץ לקופסא" עבור בעיית חתולי הרחוב?
ובכן, יש תקציב גדול המשמש עבור מה שתוקצב אליו. מליוני שקלים שמגיעים אל מי שפועל עבור מי שצריך אותו. נס קטן במדינת ישראל. הקריאה לטרנספר חתולים וכלבים (גם כלבים הרי נכנסים לכאן, לא רק חתולים) מטופשת, והשר ידע זאת מראש. למה להציע הצעה שאין טעם להציע אותה? יכול להיות שהמטרה היא להצניע את הסעיף השני, שיראה הרבה יותר סביר לאור הסעיף הראשון? סעיף שאפשר יהיה להפנות אליו כספים במקום למטרה הראשונית? ואם כבר יפנו אליו כספים, אולי אפשר יהיה להגניב חלק מאותם כספים למקורבים? או מראש, להפנות תקציבים אלו רק למי שמקורב גם אם כישוריו המחקריים לוקים בחסר?
פתרונות "מחוץ לקופסא" מחפשים כאשר הפתרונות הקיימים אינם עובדים. הפתרון הנוכחי יעבוד כאשר מסה קריטית של חתולי רחוב יסורסו ויעוקרו. כדי למנוע סבל מחתולי רחוב בינתיים אפשר להוסיף תקציבים כדי לממן עבורם מזון וטיפולים. לא להפנות את התקציבים הקיימים אל מחוץ לקופסא.
לצחוק או לבכות? תחשבו על חתולי הרחוב בישראל, ותחליטו לבד.
(מצורפת תמונה מאוקטובר האחרון של שלושה חתולים מבין מעל לשלושים חתולים בני מזל, המקבלים אוכל, שתיה וטיפולים מאנשים פרטיים. על פי כמות החתולים הצעירים והגורים, התקציב הנוכחי לא הגיע אליהם במילא, אז מה אכפת להם ממנו.)
