אבל אני על מות בניין
שהיווה מרכז דתי רוחני. כשם שאבל אני על נשק שנהרס, על איזור כבוש ששוחרר מכובשו, על מפעל תחמושת שפשט רגל ועל קיום שלום כללי ואהבה בין בני-אדם. אבל רגע... אינני אבל אף לא על אחד מהפריטים שציינתי לעיל, ומדוע שאחוש צער ויגון באבלי על בית-המקדש? שהרי בית המקדש נוגד בהוויותו ובקיומו את ערכיי ומוסריי לעולם טוב יותר שבו מוסריות האדם נובעת מהבנתו את העולם ולא מספר מיושן או חוקי חמורבי. אשמח אם משהו פה יכתוב לי את דינו של בן סורר ומורה, על-מנת שאוכל לראות עד כמה הדת שייכת לימנו הנוכחים. כמו-כן, כידוע לרוב, חזרה בתשובה של הבעל אבל לא של האישה היא עילה לגירושין בהן האישה אשמה. ולא חסרות דוגמאות אחרות לחשכת המחדל הנקרא "יהדות", או כל דת אחרת בעולם. ונסיים בכך שהשיר שהחל להתנגן לו לפתע ברקע מתאים מאוד, כותרתו היא Free Speech For the Dumb. [וכן, עכשיו יקומו אנשים ויפנו את משפטי האחרון כנגדי, אך אני מאמין שברורה לכולם כוונתי באומרי את דבריי.] [שימו לב שהודעה זו נשלחה אחרי ט' באב כדי לא לפגוע באלה האבלים.]