ט' באב.
על ט' באב כתב ליבוביץ מעט, יחסית לנושאים יהודיים אחרים שבהם התבטא.
פורום ליבוביץ, אם אינני טועה, לא מצא לנכון לאזכר יום זה ולו במשפט אחד, למרות שמבקרים אותו אי אילו שומרי מצוות.
יצירתיות מחשבתית היא עניינים שבכל יום בפורום, אעפ"כ לא קראתי אף לא שורה אחת של התייחסות ליום אבלה של הדת על חורבן בית פולחנה ההוא, או ההם, שבניינו הוא מצוות עשה ככתוב ב'משנה תורה' : מצוות עשה לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש". בעקבות מצוות עשה זו באות עוד עשרות רבות של מצוות עשה הקשורות למקדש, ואין ספק שכל אחד מאתנו, כולל אני, יכול היה לומר משהו של טעם בעניינים אלה.
אבל לא.
במאמר 'תשעה באב בימינו' המופיע באתר אומר ליבוביץ כמה דברים "לא אופייניים".
אומנם המאמר נכתב ב - 1949 אבל מעניין לקרוא שאז עדיין היה מסוגל ליבוביץ לכתוב על "מיליוני קדושיו ( של עם ישראל ) אשר מתו על קידוש השם ... ועל הר הבית ש"נשאר שמם מקדושתו" . התבטאויות שכאלה לא היינו מצפים - לדעתי - מליבוביץ המאוחר.
בנוסף כותב ליבוביץ שלאור הקוממיות והגאולה להם זכה עם ישראל מאז נפתחה דרכו של העם היהודי לארץ ישראל : " ... צורתו ודרכי ביטיו של יום-האבל מן ההכרח שיחול בהם שינוי עם המפנה המכריע בתולדות עמנו, שאם לא כן – עלול הוא ליהפך לכלי שצורתו אינה מבטאה את תוכנו." דברים אלה תמוהים לאור גישתו המאוחרת לרפורמים ש"עומדים מול ההלכה ובוחרים מקרבה את מה שמתאים להם ולא מתוך הכרה שמבחינת ההלכה יש לקבל את הדברים האלה, אלא מנימוקים אחרים."
אינני רואה בטיעוניו של ליבוביץ שום "ביסוס על ההכרה בהלכה" שהיא לטענתו תנאי לרפורמה לגיטימית ואני מחזיר לו את השאלה הרטורית שהוא עצמו שואל בשיחה עם רביצקי : "השאלה היא האם אתה פרופ' ליבוביץ בוחן את ההלכה מתוך ההלכה עצמה, או שאתה בוחן אותה מתוך איזשהו אספקט חיצוני " ? ( ובציטוט ההמקורי נאמר : השאלה היא האם אני בוחן את ההלכה מתוך ההלכה עצמה, או שאני בוחן אותה מתוך איזשהו אספקט חיצוני ).
כך או כך חלף לו יום ט' באב מבלי שפורום ליבוביץ איזכר אותו ואפשר שאילו הייתם מאזינים לקולות שבקעו היום מקברו הייתם מזהים את הפסוק האהוב עליו כל כך : " הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי."
על ט' באב כתב ליבוביץ מעט, יחסית לנושאים יהודיים אחרים שבהם התבטא.
פורום ליבוביץ, אם אינני טועה, לא מצא לנכון לאזכר יום זה ולו במשפט אחד, למרות שמבקרים אותו אי אילו שומרי מצוות.
יצירתיות מחשבתית היא עניינים שבכל יום בפורום, אעפ"כ לא קראתי אף לא שורה אחת של התייחסות ליום אבלה של הדת על חורבן בית פולחנה ההוא, או ההם, שבניינו הוא מצוות עשה ככתוב ב'משנה תורה' : מצוות עשה לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש". בעקבות מצוות עשה זו באות עוד עשרות רבות של מצוות עשה הקשורות למקדש, ואין ספק שכל אחד מאתנו, כולל אני, יכול היה לומר משהו של טעם בעניינים אלה.
אבל לא.
במאמר 'תשעה באב בימינו' המופיע באתר אומר ליבוביץ כמה דברים "לא אופייניים".
אומנם המאמר נכתב ב - 1949 אבל מעניין לקרוא שאז עדיין היה מסוגל ליבוביץ לכתוב על "מיליוני קדושיו ( של עם ישראל ) אשר מתו על קידוש השם ... ועל הר הבית ש"נשאר שמם מקדושתו" . התבטאויות שכאלה לא היינו מצפים - לדעתי - מליבוביץ המאוחר.
בנוסף כותב ליבוביץ שלאור הקוממיות והגאולה להם זכה עם ישראל מאז נפתחה דרכו של העם היהודי לארץ ישראל : " ... צורתו ודרכי ביטיו של יום-האבל מן ההכרח שיחול בהם שינוי עם המפנה המכריע בתולדות עמנו, שאם לא כן – עלול הוא ליהפך לכלי שצורתו אינה מבטאה את תוכנו." דברים אלה תמוהים לאור גישתו המאוחרת לרפורמים ש"עומדים מול ההלכה ובוחרים מקרבה את מה שמתאים להם ולא מתוך הכרה שמבחינת ההלכה יש לקבל את הדברים האלה, אלא מנימוקים אחרים."
אינני רואה בטיעוניו של ליבוביץ שום "ביסוס על ההכרה בהלכה" שהיא לטענתו תנאי לרפורמה לגיטימית ואני מחזיר לו את השאלה הרטורית שהוא עצמו שואל בשיחה עם רביצקי : "השאלה היא האם אתה פרופ' ליבוביץ בוחן את ההלכה מתוך ההלכה עצמה, או שאתה בוחן אותה מתוך איזשהו אספקט חיצוני " ? ( ובציטוט ההמקורי נאמר : השאלה היא האם אני בוחן את ההלכה מתוך ההלכה עצמה, או שאני בוחן אותה מתוך איזשהו אספקט חיצוני ).
כך או כך חלף לו יום ט' באב מבלי שפורום ליבוביץ איזכר אותו ואפשר שאילו הייתם מאזינים לקולות שבקעו היום מקברו הייתם מזהים את הפסוק האהוב עליו כל כך : " הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי."
