הוא היה שווה לפחות דבר אחד, שאנשים שוכחים
וזה, לראות את האמת של הבנאדם.
בניגוד לכל פוליטיקאי אחר, ציפי ליבני הראתה באותה הסיטואציה שהעקרונות חשובים לה יותר מהכיסא.
אנחנו כולנו מדברים כל הזמן על זה שאי אפשר להאמין להבטחות בחירות (למרות שזה לא מונע מאיתנו להסתמך על ההבטחות ברגע האמת מאחורי הפרגוד),
והקונצנזוס הוא שאי אפשר להאמין לפוליטיקאים, כי הם רודפים אחרי האינטרס האישי ולא באמת אכפת להם מאיתנו.
והנה הגיעה אישה
פוליטיקאית
מנוסה
וטרפה את הקלפים.
היא לא הסכימה לשחק את המשחק,
היא עשתה את מה שתכלס כולנו רצינו שיקרה:
שפעם אחת מישהו יקיים את ההבטחות שלו, שמישהו יגיד "סליחה, זה הקו האדום שלי. על זה אני לא מוכן לעבור- גם במחיר הכיסא, הסטטוס וכו'".
אז איך זה שכל כך מהר נופלים כאן בשטיפת המוח, בסיסמאות שמטפטפים לנו ואנחנו חוזרים עליהם בדקלום יפה יפה?
ואתה יודע מה?
היא עשתה את זה שוב.
מהסיבות שלה, שאני לא מתיימרת לדעת כצופה מהצד רק מנחשת לפי מה שמספרים לנו, היא שוב ושוב קמה והולכת,
לא מפחדת לצאת לדרך, לא נותנת לדקלומים הריקים לבלבל אותה.
היא והעקרונות, מוצאת שוב ושוב מקום לתת להם ולעצמה ביטוי.
עקרונות.
מישהו עוד זוכר בכלל מה זה אומר?