ידידות בין גבר ואישה
אני יודעת שהנושא הזה נדוש וחוזר על עצמו, אבל אני אוסיף דוגמאות להמחשה כדי לשמוע את דעתכם בנוגע אליהם ספציפית.
אני אישית מאמינה שיכולה להיות ידידות בין גבר לאישה, כמו שאני בקשר חברי עם בן דוד שלי שבגילי, אין סיבה שלא אהיה בקשר חברי (לא רומנטי) עם חבר מהצבא/מהלימודים, גם לאחר שסיימנו להיות במסגרת שבה הכרנו.
ברור לי שיש דינמיקה ואנשים משתנים, ואם הכרתי מישהו בזמן שהיתה לו חברה ובמהלך הזמן הם נפרדו, הוא יכול לראות בי בת זוג פוטנציאלית בגלל הקשר הקרוב שכבר יש ביננו, אבל זה לא בהכרח המצב.
לאחרונה מאוד התאכזבתי משני ידידים שלי וניתקתי איתם את הקשר (לפחות באופן זמני) בגלל אמירות ורמיזות שלא היו במקום מצידם.
המקרה הראשון קרה שיצאנו לפני שבוע כמה חברים מהצבא (אנחנו מכירים כבר 10 שנים כמעט ונפגשים בימי הולדת), ואחד החברים מהצבא פשוט ניסה להתחיל איתי שוב ושוב, ברמה שהוא הציע לי לישון אצלו כדי שלא אצטרך לחזור לבד הביתה מאוחר (הוא הציע את זה אחרי שכבר נפגשנו), ניסה לחבק אותי מספר פעמים, לתת לי יד כשהלכנו ברחוב, זה היה מאוד מוזר, במיוחד כשזזתי ממנו כל הזמן והוא המשיך לנסות. חשוב לציין שתוך כדי המפגש אותו בחור ציין שהוא התחיל לצאת עם מישהי.
המקרה השני קרה לפני חודש, עם ידיד שיש לו חברה כבר הרבה שנים. דיברנו בטלפון בקשר לאיזה משהו והצעתי שניפגש כי לא ראיתי אותו המון זמן (בעבר נפגשנו רק שנינו סתם כדי לקשקש). הוא הציע ללכת לבר כדי "לשכר אותי" כי "אנשים שיכורים הם במצב רוח טוב ויותר חופשיים" לדבריו. אחרי שהוא אמר את זה ועניתי לו שאני סבבה גם בלי להיות שיכורה, השיחה פחות זרמה ובסוף לא קבענו.
מיותר לציין שאני לא יזמתי **כלום** עם אותם שני בחורים, להיפך, עם הראשון הבהרתי בעבר שאנחנו חלק מחבורה ואין מצב אפילו לנסות להתחיל קשר, והשני תפוס.
חשבתי שיכול להיות שבגלל שאת שני המפגשים אני ארגנתי, הם ראו אותי כיוזמת וחשבו שאני מעוניינת באיזשהו משהו איתם, שאני בכלל לא חשבתי בכיוון.
נוצר מצב שעכשיו אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני מתקשרת לידידים אחרים כדי לקבוע לצאת סתם לסרט או לקפה להתעדכן.
זה לא מקובל שאנשים בגילאי 25-30 מנהלים קשרי ידידות אפלטוניים?
אני יודעת שהנושא הזה נדוש וחוזר על עצמו, אבל אני אוסיף דוגמאות להמחשה כדי לשמוע את דעתכם בנוגע אליהם ספציפית.
אני אישית מאמינה שיכולה להיות ידידות בין גבר לאישה, כמו שאני בקשר חברי עם בן דוד שלי שבגילי, אין סיבה שלא אהיה בקשר חברי (לא רומנטי) עם חבר מהצבא/מהלימודים, גם לאחר שסיימנו להיות במסגרת שבה הכרנו.
ברור לי שיש דינמיקה ואנשים משתנים, ואם הכרתי מישהו בזמן שהיתה לו חברה ובמהלך הזמן הם נפרדו, הוא יכול לראות בי בת זוג פוטנציאלית בגלל הקשר הקרוב שכבר יש ביננו, אבל זה לא בהכרח המצב.
לאחרונה מאוד התאכזבתי משני ידידים שלי וניתקתי איתם את הקשר (לפחות באופן זמני) בגלל אמירות ורמיזות שלא היו במקום מצידם.
המקרה הראשון קרה שיצאנו לפני שבוע כמה חברים מהצבא (אנחנו מכירים כבר 10 שנים כמעט ונפגשים בימי הולדת), ואחד החברים מהצבא פשוט ניסה להתחיל איתי שוב ושוב, ברמה שהוא הציע לי לישון אצלו כדי שלא אצטרך לחזור לבד הביתה מאוחר (הוא הציע את זה אחרי שכבר נפגשנו), ניסה לחבק אותי מספר פעמים, לתת לי יד כשהלכנו ברחוב, זה היה מאוד מוזר, במיוחד כשזזתי ממנו כל הזמן והוא המשיך לנסות. חשוב לציין שתוך כדי המפגש אותו בחור ציין שהוא התחיל לצאת עם מישהי.
המקרה השני קרה לפני חודש, עם ידיד שיש לו חברה כבר הרבה שנים. דיברנו בטלפון בקשר לאיזה משהו והצעתי שניפגש כי לא ראיתי אותו המון זמן (בעבר נפגשנו רק שנינו סתם כדי לקשקש). הוא הציע ללכת לבר כדי "לשכר אותי" כי "אנשים שיכורים הם במצב רוח טוב ויותר חופשיים" לדבריו. אחרי שהוא אמר את זה ועניתי לו שאני סבבה גם בלי להיות שיכורה, השיחה פחות זרמה ובסוף לא קבענו.
מיותר לציין שאני לא יזמתי **כלום** עם אותם שני בחורים, להיפך, עם הראשון הבהרתי בעבר שאנחנו חלק מחבורה ואין מצב אפילו לנסות להתחיל קשר, והשני תפוס.
חשבתי שיכול להיות שבגלל שאת שני המפגשים אני ארגנתי, הם ראו אותי כיוזמת וחשבו שאני מעוניינת באיזשהו משהו איתם, שאני בכלל לא חשבתי בכיוון.
נוצר מצב שעכשיו אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני מתקשרת לידידים אחרים כדי לקבוע לצאת סתם לסרט או לקפה להתעדכן.
זה לא מקובל שאנשים בגילאי 25-30 מנהלים קשרי ידידות אפלטוניים?
