ידידים/ות ומה שביניהם
אנו בני זוג שכותבים את ההודעה הזו יחד כיוון שיש סוגיה שמעיקה עלינו מעט ואנחנו מעוניינים בדעתכם.
אני מעוניין להרחיב את מעגל החברים שלי.
האשה: אני טוענת שההרחבה לא תכלול ידידות מהמין השני כי אני סובלת מחרדה בנושא ומאמינה שהדבר לא טוב למערכת היחסים שלנו.
הגבר: אני טוען שכיוון שכרגע מעגל החברים שלי אפסי, יהיה לי קל יחסית להכיר נשים, אבל שלחלוטין אני לא פוסל להכיר כל אחד, מכל מין, כי זה לחלוטין לא משנה לי.
הגבר: בהמשך, אמנם הכרתי ידידה חדשה, הגבלתי את הפגישות עמה, נפגשנו על רקע הודעה שפרסמה בה אמרה שהיא לא מחפשת זוגיות ואני גם ממילא אשמח אם כולנו ניפגש ביחד בקרוב, זה לא מפריע לי, אני בסך הכל מעוניין כאמור בעוד חברים, שלצערי אבדו לי לאורך השנים. בת זוגי, לעומת זאת, היא בעלת חברים רבים, כולל בנים, ובעקבות השיחה שלנו מצאה מקום להכיר עוד אנשים חדשים. היא אומרת שהיא מעוניינת להכיר כמה שיותר, מתוך מטרה לפתח מערכות יחסים עמוקות - דבר שמוסיף איכות ומשמעות לחייה. בעקבות השיחה, יצא לה להכיר שני גברים מבוגרים יחסית, גדולים ממנה בעשור או יותר, שבחרו לקחת אותה בפגישה הראשונה ביניהם למסעדה יקרה. לי נראה שהסיטואציה הזו שונה מן הידידה שאני הכרתי, שכן לתחושתי כוונותיהם לא לקשר אפלטוני גרידא.
האשה: בן זוגי נטפל לפרטים כגון המסעדה בה אני יושבת עם הידיד החדש שהכרתי (אם האחד אני מתכתבת כבר שנתיים, הוא מבלה את רוב רובו של זמנו בחו"ל ולכן לא נפגשנו עד עתה, והשני נפגשנו בסדנת רוחניות שם נוצרו חברויות רבות) ולא נותן משקל לכך שמדובר בגברים אמידים מאוד שמבלים שם את כל ארוחותיהם, ללא קשר האם אני שם או לא. כל ידידיי יודעים שאני במערכת יחסים מחייבת בה אני מתגוררת עם בן זוגי ואני מבלה חלק ניכר מהזמן בשיחה על בן זוגי. אני הבהרתי לבן זוגי שכל מערכת ידידות בין גבר לאשה טומנת בחובה רצון מאחד הצדדים למשהו רומנטי במידה ובן הזוג לא היה, אבל לאו דווקא רצון לחבל או לפגוע ואני הייתי מוכנה לוותר על הכרת ידידים חדשים למטרת שימור המערכת בעוד שהוא רצה שהאופציה להכרת נשים ידידות תישאר פתוחה בפניו. כיום אני מרגישה שכאשר הוא חש את הלחץ מכך שאני נפגשת עם ידידים, הוא נזכר כמה שזה מתסכל להיות בצד החרד, וכעת מעוניין לשנות את חוקי המשחק.
הגבר: מלכתחילה לא ראיתי את חוקי המשחק ככה. בעבר, כשהכרתי ידידים של בנות זוג קודמות, או ידידה מסויימת שכבר הייתה איתי בקשר, הרגשתי לחלוטין שהקשר הוא חברי ואין בו שום אלמנט פלרטטני. אחד הידידים החדשים של חברתי כותב לה דברים בסגנון "בא לי לחבק אותך" והיא מכנה אותם לעתים בכינוי "מתוק" וזה מרגיש לי מעבר לידידות אפלטונית. בעבר, נתקלתי בידידים שהפכו להיות "סחבקים" גם איתי, לא גברים מבוגרים שמשלמים עליה במסעדות יוקרה, אלא ידידים של חברות שלי מהעבודה, בגילאים קרובים, וסיטואציות רגילות מעין אלה. גם לא מפגשים שנמשכו עד אחרי 12 בלילה.
אישה: יש לי מספיק ידידים שאנו נפגשים בבתי קפה, וגם עם אלו שאני נפגשת במסעדות יוקרה (זה קרה רק פעמיים) אני תמיד אשלם את הטיפ, את החניה ואבהיר שהפעם הבאה על חשבוני. ראוי לציין שהבהרתי בפני בן זוגי כמה בעייתי עניין הידידות בעיניי ושזה יהיה לי קשה מאוד מבחינה נפשית והדבר עלה פעמים רבות בעבר ואני מרגישה שהוא עשה את הבחירה הקלה עבורו וכאשר הוא צריך להתמודד עם העובדה שיש לי ידידים קרובים בחיי, משהו שבאופן טבעי גורם לו לחץ, אז רק כשהלחץ שלו, יש לו את המוטיבציה לשנות את המצב, מה שלא קרה כשאני הייתי בחרדה. כשהוא נפגש עם ידידתו הוא "התייפייף" חצי שעה וכשנשאל אם גם אני נכנסת לפגישה (הייתי בדיוק ליד) ענה לה שלא.
גבר: למיטב ידיעתי, בת זוגי מעולם לא הייתה בחרדה ספציפית לגבי מישהי בחיי, אלא רק באופן כללי מהרעיון (היא אומרת שהייתה פעם שהזמינו אותי לאירוע משפחתי, אבל אני לא זוכר את זה). בנוסף, מפריע לי שבת זוגי אומרת שהיא לא רוצה שאני אפתח יחסים קרובים עם חבריה, גם נשים וגם גברים (גם אם אלה יווצרו באופן טבעי) כי גם הסיטואציה הזו תגרום לה לחרדה, אבל כן מוכנה שאפגש ואכיר אותם (מה שבינתיים לא ממש קרה). לגבי האירוע שקרה רק פעמיים - זה בגלל שבינתיים היא יצאה עם שני הגברים המבוגרים פעמיים, פעם אחת עם כל אחד. לגבי הידידה- לחלוטין לא התייפייתי, התלבשתי כרגיל והתנהגתי כרגיל, ולגבי הפגישה - נכון, עוד לא פגשתי אותה בעצמי, זו הייתה הפעם הראשונה, אז לכן אמרתי לה כך.
לסיכום - נשמח לשמוע את דעתכם על הסיטואציה, מה כדאי לנו לעשות לגבי ענייני הידידות למיניהם, כיוון שכפי שניתן לראות זה מפריע לנו, והאם הסיטואציות שהוזכרו נראות לכם לגיטימיות במסגרת הזוגיות.
תודה,
הגבר והאשה!
אנו בני זוג שכותבים את ההודעה הזו יחד כיוון שיש סוגיה שמעיקה עלינו מעט ואנחנו מעוניינים בדעתכם.
אני מעוניין להרחיב את מעגל החברים שלי.
האשה: אני טוענת שההרחבה לא תכלול ידידות מהמין השני כי אני סובלת מחרדה בנושא ומאמינה שהדבר לא טוב למערכת היחסים שלנו.
הגבר: אני טוען שכיוון שכרגע מעגל החברים שלי אפסי, יהיה לי קל יחסית להכיר נשים, אבל שלחלוטין אני לא פוסל להכיר כל אחד, מכל מין, כי זה לחלוטין לא משנה לי.
הגבר: בהמשך, אמנם הכרתי ידידה חדשה, הגבלתי את הפגישות עמה, נפגשנו על רקע הודעה שפרסמה בה אמרה שהיא לא מחפשת זוגיות ואני גם ממילא אשמח אם כולנו ניפגש ביחד בקרוב, זה לא מפריע לי, אני בסך הכל מעוניין כאמור בעוד חברים, שלצערי אבדו לי לאורך השנים. בת זוגי, לעומת זאת, היא בעלת חברים רבים, כולל בנים, ובעקבות השיחה שלנו מצאה מקום להכיר עוד אנשים חדשים. היא אומרת שהיא מעוניינת להכיר כמה שיותר, מתוך מטרה לפתח מערכות יחסים עמוקות - דבר שמוסיף איכות ומשמעות לחייה. בעקבות השיחה, יצא לה להכיר שני גברים מבוגרים יחסית, גדולים ממנה בעשור או יותר, שבחרו לקחת אותה בפגישה הראשונה ביניהם למסעדה יקרה. לי נראה שהסיטואציה הזו שונה מן הידידה שאני הכרתי, שכן לתחושתי כוונותיהם לא לקשר אפלטוני גרידא.
האשה: בן זוגי נטפל לפרטים כגון המסעדה בה אני יושבת עם הידיד החדש שהכרתי (אם האחד אני מתכתבת כבר שנתיים, הוא מבלה את רוב רובו של זמנו בחו"ל ולכן לא נפגשנו עד עתה, והשני נפגשנו בסדנת רוחניות שם נוצרו חברויות רבות) ולא נותן משקל לכך שמדובר בגברים אמידים מאוד שמבלים שם את כל ארוחותיהם, ללא קשר האם אני שם או לא. כל ידידיי יודעים שאני במערכת יחסים מחייבת בה אני מתגוררת עם בן זוגי ואני מבלה חלק ניכר מהזמן בשיחה על בן זוגי. אני הבהרתי לבן זוגי שכל מערכת ידידות בין גבר לאשה טומנת בחובה רצון מאחד הצדדים למשהו רומנטי במידה ובן הזוג לא היה, אבל לאו דווקא רצון לחבל או לפגוע ואני הייתי מוכנה לוותר על הכרת ידידים חדשים למטרת שימור המערכת בעוד שהוא רצה שהאופציה להכרת נשים ידידות תישאר פתוחה בפניו. כיום אני מרגישה שכאשר הוא חש את הלחץ מכך שאני נפגשת עם ידידים, הוא נזכר כמה שזה מתסכל להיות בצד החרד, וכעת מעוניין לשנות את חוקי המשחק.
הגבר: מלכתחילה לא ראיתי את חוקי המשחק ככה. בעבר, כשהכרתי ידידים של בנות זוג קודמות, או ידידה מסויימת שכבר הייתה איתי בקשר, הרגשתי לחלוטין שהקשר הוא חברי ואין בו שום אלמנט פלרטטני. אחד הידידים החדשים של חברתי כותב לה דברים בסגנון "בא לי לחבק אותך" והיא מכנה אותם לעתים בכינוי "מתוק" וזה מרגיש לי מעבר לידידות אפלטונית. בעבר, נתקלתי בידידים שהפכו להיות "סחבקים" גם איתי, לא גברים מבוגרים שמשלמים עליה במסעדות יוקרה, אלא ידידים של חברות שלי מהעבודה, בגילאים קרובים, וסיטואציות רגילות מעין אלה. גם לא מפגשים שנמשכו עד אחרי 12 בלילה.
אישה: יש לי מספיק ידידים שאנו נפגשים בבתי קפה, וגם עם אלו שאני נפגשת במסעדות יוקרה (זה קרה רק פעמיים) אני תמיד אשלם את הטיפ, את החניה ואבהיר שהפעם הבאה על חשבוני. ראוי לציין שהבהרתי בפני בן זוגי כמה בעייתי עניין הידידות בעיניי ושזה יהיה לי קשה מאוד מבחינה נפשית והדבר עלה פעמים רבות בעבר ואני מרגישה שהוא עשה את הבחירה הקלה עבורו וכאשר הוא צריך להתמודד עם העובדה שיש לי ידידים קרובים בחיי, משהו שבאופן טבעי גורם לו לחץ, אז רק כשהלחץ שלו, יש לו את המוטיבציה לשנות את המצב, מה שלא קרה כשאני הייתי בחרדה. כשהוא נפגש עם ידידתו הוא "התייפייף" חצי שעה וכשנשאל אם גם אני נכנסת לפגישה (הייתי בדיוק ליד) ענה לה שלא.
גבר: למיטב ידיעתי, בת זוגי מעולם לא הייתה בחרדה ספציפית לגבי מישהי בחיי, אלא רק באופן כללי מהרעיון (היא אומרת שהייתה פעם שהזמינו אותי לאירוע משפחתי, אבל אני לא זוכר את זה). בנוסף, מפריע לי שבת זוגי אומרת שהיא לא רוצה שאני אפתח יחסים קרובים עם חבריה, גם נשים וגם גברים (גם אם אלה יווצרו באופן טבעי) כי גם הסיטואציה הזו תגרום לה לחרדה, אבל כן מוכנה שאפגש ואכיר אותם (מה שבינתיים לא ממש קרה). לגבי האירוע שקרה רק פעמיים - זה בגלל שבינתיים היא יצאה עם שני הגברים המבוגרים פעמיים, פעם אחת עם כל אחד. לגבי הידידה- לחלוטין לא התייפייתי, התלבשתי כרגיל והתנהגתי כרגיל, ולגבי הפגישה - נכון, עוד לא פגשתי אותה בעצמי, זו הייתה הפעם הראשונה, אז לכן אמרתי לה כך.
לסיכום - נשמח לשמוע את דעתכם על הסיטואציה, מה כדאי לנו לעשות לגבי ענייני הידידות למיניהם, כיוון שכפי שניתן לראות זה מפריע לנו, והאם הסיטואציות שהוזכרו נראות לכם לגיטימיות במסגרת הזוגיות.
תודה,
הגבר והאשה!
