רמבן על דברים יח,יב
ועתה דע והבן בעניני הכשפים. כי הבורא יתברך, כאשר ברא הכל מאין, עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה (ע"פ נחמ' ט,ו) בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם, כאשר הוא מנוסה בחכמת האיסטגנינות. ועשה עוד על הכוכבים ועל המזלות מנהיגים - מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד - גזירת עליונים אשר שָׂם להם. אבל היה מנפלאותיו העצומות, ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בַּפָּנים אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו, כענין שאמרו: תמורת ענג - נגע. ועשה כן, להיות הוא יתברך שמו "מהשנא עדניא וזמניא" (דנ' ב,כא), "קורא למי הים" (עמ' ה,ח) לעשות בהם כרצונו, "והופך לבקר צלמות" (שם), מבלי שינוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן. ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסיא: כשהלבנה, והיא נקראת גלגל העולם, בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מול פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך - יהיה המבט עליה לרעה, לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס (ע"פ יר' א,י); וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני, תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה, לבנות ולנטוע (ראה שם). והנה גם זה הנהגת הלבנה בכח מנהיגיה. אבל ההנהגה הפשוטה, אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך, אשר שם בהם מאז - וזה היפך. וזה סוד הכשפים וכחם, שאמרו בהם (ראה חולין ז,ב), שהם מכחישים פמליא של מעלה, לומר, שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמליא בצד מן הצדדין; ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה, שיונח העולם למנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות, יולידו שינוים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר (וי' יט,יט).] ורבים יתחסדו בנחשים, לאמר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה? ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים, ורבותינו גם כן יודו בהם, כמו שאמרו ב'ואלה שמות רבא' (? ראה ויק"ר לב,ב): "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קה' י,כ) - זה העורב וחכמת הטיארין; העופות בלשון ערב 'טאיר', וחכמי העופות יקראו 'טיארין'; ועוד מוזכר מזה הענין בגמרא (ראה גיטין מה,א). אבל יש לענין הזה יסוד, וכבר הודענו (שמ' כ,ג) כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם, והם נפשות לכדורי הגלגלים; ושרי זנב טלה הקרובים לארץ, והם הנקראים 'נגידי התלי', יודיעו בעתידות, ומהם נעשים סימנים בעופות, שבהם יודעו עתידות. ולא לזמן גדול ולעתידות רחוקות יגידו, רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו. מהם בקול העוף בקראו בקול מר על מת, ומהם בפרישות כנפיו; והוא שאמר "יוליך את הקול" (קה' י,כ) - למגידים בקולם; "ובעל כנפים" (שם) - לרומזים בכנפיהם. וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם; וכך אמרו (ראה במ"ר יט,ג): "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם" (מ"א ה,י) - מה היתה חכמתן של בני קדם? שהיו יודעים וערומים בטייר; וכן אמר הכתוב "כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים" (יש' ב,ו). והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו. והידיעה היא הבנת הצפצוף, והערמה - לסבור ענין בפרישת הכנפים.