יום אחד היא עוד תהרוג אותי

[נטע....]

יום אחד היא עוד תהרוג אותי

הביישנות האיומה הזאת!!!

 

[רחל-נשמה]

נטע-יקרה

יש משפט בתורה הקם להורגך השקם להורגו אז תהרגי את הבישנות, ואני אהרוג את החרדה שלי , לפני שהם יהרגו אותנו מה את אומרת?

אגב לא אכלתי עדיין ארוחת בוקר אז מגישה לך....

תצטרפי. רחל-נשמה

 

[נטע....]

תודה רחל, אני כבר אכלתי

רק חבל שהטוסט שקניתי בבוקר היה ממש שרוף כי התביישתי להזכיר למוכר שיוציא אותו מהתנור. די, נמאס לי כבר מזה!!!

 

[רחל-נשמה]

מה זה???????

אוי.....אם אני הייתי מקבלת טוסט שרוף...הייתי בחיוך אומרת לו..אתה מבין שאני לא מתכוונת ל-

את זה.....ובטח אני לא מתכוונת |לשלם| על זה....אז מה אתה אומר....תכין לי חדש?..

ואם הוא היה עונה , הי

, גברת את תשלמי ..אני לא עושה שום חדש.......הוא היה כמובן מתחרט...ואח"כ מעדיף להתחנן אפילו ש-

שתיים בחינם רק שלא יראה אותי יותר

נזכרתי בשמהו שהיה לי במסעדות אפרופו... רחל-נשמה

 

[רחל-נשמה]

ודבר נוסף.....

אכלתי המון טוסטים בחיים......אבל אין תחליף לטוסטים....של " ארגון יעל"...בחנות בתוך בית חולים השרון......יש להם טוסטים כאלה טעימים, כל פעם שהייתי באה לבדיקות שם....זה הפיצוי שקניתי לעצמי-הטוסט עם הבגט . אין באמור יעוץ,עיצה ,המלצה להיות מאושפז או לבקר בבית החולים אנשים חולים...רק לבקר במחלקת יולדות

רחל-נשמה

 

[נטע....]

לא יודעת מה להגיד...

הפחד משתלט עליי ונמאס לי כבר מזה. אני כותבת את זה ועומדת לבכות כל רגע. אבל לא נעים כי אני נמצאת באולם של הבית משפט ויש אנשים לידי. אין לי כח כבר לזה. מחלה חשוכת מרפא.

 

[סהר-תמיכה]

שום דבר לא אבוד נטע

יש דרכים לעבוד על זה... לוקחים משימה קטנה כל פעם ומנסים להצליח בה. לעמוד על שלך, לבקש למען עצמך, כל אחד בסגנון שנוח לו. מי בהומור, מי בסמכותיות. אם זה חשוב לך, אפשר להשיג את זה.

 

[נטע....]

ובאמת כבר השגתי את זה בעבר

וממש הפתעתי את עצמי בהמון מקרים. אבל תמיד אני חוזרת אחורה, לנקודת ההתחלה. תמיד אני חוזרת בסוף להיות סמרטוט של כולם. תמיד בסוף כולם יכולים לנצל אותי, להשפיל אותי ולעשות ממני קטנה קטנה. או שאולי בעצם אני זאת שעושה מעצמי ככה. תמיד הפצעים שהיא פצעה אותי, חוזרים ונפתחים.

 

[רחל-נשמה]

נטע-יקרה

יש דרכים להלחם בפחד-ונטע לפעמים את מנצחת אותו..כי את עושה דברים(איזה הישג ענק זה שהתקשרת אלי למרות שפחדת -ופעמיים, ואת מוזמנת לחזור על זה וכל פעם יהיה פחות מפחיד, החזרה על הדבר המפחיד והתמודדות איתו הרבה מורידה את רמת החרדה ממנו). אחד הדברים שאני עושה כשמשתלט עלי פחד.....וזה למדתי מהרופא משפחה שלי--שהוא עושה איתי.....מדברים על הפחד....ממה את מפחדת? בכל רגע שהפחד תוקף...בכל סיטואציה כשהוא תוקף....תשאלי את עצמך ממה את מפחדת, ממש תתני שם לפחד, פירוט תיאור...אפילו אם זה ילווה בבכי שלך אל תבהלי דברי עליו וברגע שתדברי עליו ...כבר תגמדי אותו בלי להרגיש.כי אם זה משהו מוגדר...זה משהו שאת יכולה להגדיר אותו במילים...זה כבר משהו בר ניצוח...? נניח בדוגמא של הטוסט...בואי נעשה שירשור.....למה לא אמרת למוכר שהטוסט שרוף, ואת לא מוכנה לאכול אותו ככה, את משלמת ואת רוצה טוסט טעים! אני מניחה שפחדת.....עכשיו נטע בואי נחשוב יחד ממה פחדת..מה יכל לקרות?.....מה התשובות שאת מעלה בדעתך שהוא היה נותן? רחל-נשמה

 

[נטע....]

השאלה צריכה להיות אחרת

אחרי שקיבלתי את הטוסט השרוף, אפשר להגיד שלא אמרתי כלום רק בגלל שלא היתה לי סבלנות לחכות שהוא יכין טוסט חדש. אז אני שואלת את עצמי שאלה אחרת: למה בזמן שחיכיתי, לא הזכרתי לו שצריך להוציא את הטוסט מהטוסטר. וקשה לי לענות על השאלה הזאת כי... נו טוב, זה פחד בלתי מוגדר... הסיטואציה היתה שבמשך הזמן הזה שהטוסט נצלה שם בתנור, המוכר הצעיר ישב ופלירטט עם מישהי ושכח לגמרי שהוא גם צריך לעבוד. ואין לי מושג למה לא הזכרתי לו... כמו שכבר כתבתי, זה פחד שאין לו הגדרה. אבל אם תהיה לי תשובה על השאלה הזאת בהמשך, אני אחזור ואכתוב אותה כאן.

 

[dylan]

באמת אין לו הגדרה

אבל יש לו עוד בעלים, או יותר מדוייק שפוטים... דילן (שלא עוזר... סתם מזדהה)

 

[סהר-תמיכה]

סליחה, אבל...

את צריכה להזכיר לו לעשות את העבודה שלו? את לקוחה והוא אמור לשרת אותך. אם הוא מביא לך טוסט שרוף ויש לו החוצפה לקוות שאת תשלמי עבורו, זו חוצפה. את לא חייבת להזכיר לו נטע...

 

[נטע....]

טוב, כל העניין הזה רק מוכיח לי

שאני סמרטוט!!! נותנת לכולם להשתלט עליי ולעשות ממני 0 ואפילו שאני כותבת על זה כאן, בפורום, אני ממש מתביישת!!! אני יכולה לכתוב כאן וגם להחליט שיותר אני לא אתן לדברים כאלה לקרות. אבל זה מה שאני תמיד אומרת, ובסוף משתפנת. סמרטוט מלוכלך ועלוב. זה מה שאני!!!

 

[האיש מהצפון]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo70.gif

סמרטוט

לא לא לא לא לא לא סמרטוט!! מאד לא נטע את אשה מלאה חששות, דאגות, וכאב גדול.. ועם זאת מאד יצירתית,בעלת כושר ביטוי, מאד איכפתית דואגת שמקדישה מחשבה כדי לתמוך באנשים שהיא לא מכירה.. יש בך הרבה יופי. אל תתני לאירוע כזה לתת לך הרגשה כזו. אז נכון... בפעם הזו קרה מה שקרה.. אבל זו לא הפעם האחרונה שבה תצטרכי לבקש דברים מאנשים... שרות,עזרה, מה שלא יהיה.. בפעם הבאה או בזו שאחריה, תרגישי בטוחה יותר לומר למשל לשורף הטוסטים שהוא שכח את הטוסט שלך בתנור.. זה יבוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה יקרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה יכול לקרות לך אולי כשתקלעי לסיטואציה כזו כשיהיה לך מצברוח טוב.. לדוגמה. אבל יום אחד זה יבוא. נטע, עצוב לי

שמישהי כמוך כותבת על עצמה דברים כאלה. כי ברור לי ולכולנו כאן שאת מאד לא סמרטוט. וככל שתלמדי לאהןב את עצמך, ואת כל מה שיש בך כך תראי שאותן תכונות יפות שיש בך, עולות וזורחות כמו השמש ביום יפה.

כן נטע מעבר לכל הכאבים, ובתוכם קיימת את. לא קיים אפס ולא סמרטוט. קיימת נטע

 

[נטע....]

המון תודה, יורם, אבל...

אני מרגישה ככה לא בגלל הארוע שהיה אתמול עם הטוסט. אני מרגישה ככה כי המקרה הזה הוא לא הראשון. לא היחיד, ואני חוששת שגם לא האחרון. אז יחד עם כל הדברים היפים שציינת שקיימים אצלי, כשאמרתי שאני סמרטוט, התכוונתי שתמיד אני נותנת לכולם... נו, איך לומר... להתייחס אליי כמו שאמא שלי התייחסה אליי!!!

 

[האיש מהצפון]

ובכל זאת.. ../images/Emo60.gif

נטע יקרה הפצע הזה שהשאירה בך אמך הוא מאד מאד קשה מכאיב ומגביל. אבל........ מה קורה למשל, כשמישהו נותן לך מחמאה, למשל בעבודה? מה קורה כשאת מקבלת מתנה נניח? האם במצבים כאלה הרגשת הביטחון העצמי שלך עולה ולו לפחות זמנית? האם את יכולה לחפש את ההרגשה הזו גם במקומות אחרים? במצבים אחרים? לא רק במחמאות (שאנחנו ממילא לא מקבלים על ימין ועל שמאל, אלא אם כן אנחנו ראשי ממשלה או מפורסמים אחרים..) נסי לתת לעצמך מחמאה על כל דבר שאת מצליחה בו. כל בעיה שאת מצליחה להתמודד איתה.. לא הצלחת? לא נורא... להבא תצליחי. נטע, את ראויה לניסיון הזה. ראויה להרגיש שלמה ולא כל כך כואבת ופצועה. כל אדם ראוי לאושר הזה (טוב, אם לא נכלול את עוסאמה בין לאדן ועוד כמה חריגים). הלוואי הלוואי ותצליחי! כולם כאן מחזיקים לך את כל 20 האצבעות שיש להם. (ואין לי ספק שאני מדבר בשם כולם)

 

[נטע....]

שאלת איך אני מגיבה..

כשנותנים לי מחמאה. ובכן: אני אוהבת לקבל מחמאות, כמו רוב האנשים. אבל השאלה שלך הזכירה לי עוד מקרה מהיומיים האחרונים: כידוע אני כותבת באתר "במה חדשה" ולאחרונה גיליתי שיש לי בו מעריצה, שהגיבה בחום ובהתלהבות לכל השירים שלי שפורסמו שם. אז בהתחלה זה היה ממש כיף אבל כשהמשכתי לקרוא את המחמאות שלה, הייתי נבוכה. את אותה הרגשת מבוכה הרגשתי גם כשקיבלתי מחמאה ממתנדב ער"ן בפורום שלהם, שבו אני כותבת. (הוא כתב את זה בתגובה למישהו אחר שכתב שם ושהגבתי לו ואז הוא כתב לו משהו כמו: טוב שיש לך כאן ידידות כמו נטע) ושוב זה ממש הביך אותי

אז בהרבה מקרים המחמאות באמת מחזקות. אבל ייקח עוד זמן עד שאלמד לקבל מחמאות בלי להסמיק...

 

[סהר-תמיכה]

נטע...

קודם כל באמת את הדפוסים האלה כנראה הבאת מהבית, אבל את יודעת מה, אני מכירה הרבה אנשים שיש להם בדיוק את הקושי שלך אבל לא היו להם הורים כמו אמא שלך. פשוט קשה להם לעמוד על שלהם. וחוץ מזה, דברים הם לא נתון וסגור. הכל בר שינוי! את רוצה לשנות?

 

[נטע....]

כן, אני רוצה לשנות!!!

ולא רק במילים ודיבורים. אני מנסה! מנסה כל הזמן! אבל איכשהו בסוף אני חוזרת אחורה, לנקודת ההתחלה.

 

[קיפודה בדממה]

נטוש! אני איתך!

נטוש! אני רואה אותך דרך המילים, קוראת את הכאב והפחד. יודעת כמה את נפלאה רק מלראות את מה שאת כותבת כאן ובמקומות אחרים. זה מפחיד. ואת נלחמת בפחד, גם אם את לא רואה את זה עכשיו. ואני בטוחה שיגיע הזמן בו תתחילי יותר להביע דעותייך. זה שאת לא עושה את זה עכשיו, לא אומר שאת סמרטוט, או כל דבר אחר, חוץ מאדם בשם נטע. אני כאן איתך. וכל מי שפה , כאן איתך. מחבקת בלי אייקונים. שני.