יום אחד היא עוד תהרוג אותי

[אנני]

אווו נטע, את יודעת מה אני שומעת

אני שומעת כעס, כעס גדול על כל "עושי הטוסטים" למיניהם שאינם נותנים לך את המקום שלך, שמבטלים אותך, שמזלזלים בך שבמקום לעזור לך לפרוץ החוצה, מחזקים אצלך את הקושי. אבל את גם כועסת על עצמך איך שאת נותנת לכל "עושי הטוסטים" לעשות לך כל זה ואת מאשימה את עצמך. זה מאוד מזכיר לי את עצמי: כל פעם שמשהו כזה היה קורה לי, הייתי מתדיינת עם עצמי במשך ימים ואומרת לעצמי: למה לא אמרתי כך ולמה לא עשיתי כך, כשעבור אותו "עושה טוסטים" העניין נשכח מזמן. את יודעת מה? תמיד נתתי יותר אמון ב"עושי הטוסטים" מאשר בתחושות שלי, כי היה נוח לי יותר. הייתי אומרת לעצמי שהוא יודע מה הוא עושה. אבל פה לא מדובר בידע שלו בעשיית טוסטים אלא במקומי בתהליך העשיית הטוסטים. מגיע לי שהוא לא יפלרטט בזמן שהוא עושה את הטוסט, מגיע לי שהוא יתן את כל התשומת לב לטוס שלי. מגיע לי... האם את מרגישה שמגיע לך? אני כל כך מבינה אותך. אנני

 

[נטע....]

עמוק בפנים...

אני יודעת שכן מגיע לי... אבל שוב, הפחד הזה שמשתלט עלי.

 

[אנני]

נטע ../images/Emo20.gif

האם את מדברת על הפחד לכעוס? אני נורא פוחדת להפגש עם הכעס שלי. זה נורא מזכיר לי את אימא שלי והאיבודי שליטה שלה. אנני

 

[נטע....]

יכול להיות שגם זה

ואני זוכרת היטב איך פעם, באחד התרגילים בקבוצת הפסיכודרמה שבה אני מטופלת, מישהו מסר לי את הכדור ואמר: מותר לכעוס. זה היה המסר שהוא העביר לי ולא בכדי. פעם הוצאתי את הכעס יותר בקלות. לא יודעת מה קרה לי לאחרונה. אבל זה לא רק זה. זה פחד כללי מקשרים עם בני אדם.

 

[stonefroze]

נטע יקרה

את אדם רגיש.את אדם טוב.זה ותו לא. אולם אני מבין את הרגשת התיסכול שלך מהעולם שממנו אינך מצליחה כרגע למצות ולרדות את הדבש הטהור של קיומך. אולם אי הצלחה בשלב מסויים בחיים אינה בהכרח כישלון. אי הצלחה אינה מעידה על האדם ואינה סותרת את מהותו הכוללת. אדם יכול להצליח בזמן נתון ויכול להיכשל. רצף של הצלחות,כמוה כרצף של כשלונות. גם אלה וגם אלה עשויות לעוור את האדם ולמנוע ממנו לראות נכוחה את המצב הקיומי שבו הוא נתון, את כל המכלול של המצב הקיומי ולעיתים צד אחד באופיינו תופס שליטה(כמו היד השחורה בשירה של יונה ולך) ומנסה להפוך ולהיות אנחנו. לעיתים הוא מצליח בכך לכמה זמן. לעיתים באמת אנו רואים את עצמנו במצבים קשים דווקא דרך החסרונות שלנו,אולם האדם היה וישאר מכלול וככזה עליו להיתפס,בעיקר בעיני עצמו. ואיך אדם יכול לתפוס את עצמו?. יש דברים שהוא יודע על עצמו ויש דברים שאומרים לו האחרים. אני מאמין שאת יודעת הרבה דברים טובים על עצמך, על יכולותייך,על תבונתך,על רגישותך. למה לא להתמקד בעיקר בהם,עד כמה שאפשר,תוך כדי המאבק בעיצוב התכונות האחרות באופייך,שאולי עדיין לא הבשילו,אבל ללא ספק יבשילו בעתיד? ובאשר לאחרים,למה שלא תלמדי בראש ובראשונה להקשיב לאלה הרואים אותך,כמו שאת,לטוב ולרע,כמו האנשים בפורום הזה? אנו מסוגלים לראות אותך כמכלול ולא כמו מוכר הטוסטים,שאיננו מכיר אותך בכלל בקיוסק. ואנו כאן על מנת לומר לך נטע,שהמכלול שלך כאדם הוא מואר. אל תכעסי אל עצמך נטע.יש לך את הזכות המלאה גם להיכשל פעם אחר פעם בדרך הקשה של מאבקך. בהדרגה את תתחילי לשים לב שמתרבות גם החוויות הטובות והמחזקות ומתרבים גם החברים הרבים לדרך שבהם את יכולה להעזר. אני מבין את כעסך על העולם,שבו את מרגישה חלושה,בודדה ומנוצלת לפעמים(גם בגלל מה שאת רואה כחוסר יכולת לעמוד על זכויותיך) אולם עדיין ניתן להביע את הכעס,גם כלפי עצמנו בצורה מעודנת יותר. ואת הרי כותבת שירים. לא אני אלמדך למצוא דימויים טובים יותר למצבך הקיומי. בהצלחה נטע ושוב דעי לך שאת לא לבד גם לי היו לא מעט פעמים בחיי שפחדתי לעמוד על שלי והרגשתי לאחר מכן רע מאוד עם זה אולם דווקא בנקודה הזאת הלכתי והשתפרתי ואני מבטיח לך נטע,שבשיפור דומה,תחושי גם אצלך. אני יודע שכך יהיה ובאיזשהו מקום הרי גם את יודעת זאת. כל טוב.

 

[חנה גונן]

לנטע הבישנית ../images/Emo13.gif

המילה תהרוג נורא הצחיקה אותי(בבקשה בבקשה אל תכעסי)כי הזכרת לי את עצמי כשהייתי ככה קצת בגילך אבל חדשות טובות למדתי לחיות עם הבישנות תוך גמישות ופשרה שלך חנה גונן