"יום ההצדעה לניצול הלאומי"
הסיפור האישי שלי, אנא הקדישו מזמנכם כמה דק' לקריאה...
היום מציינים בארצנו את יום ההצדעה לשירות לאומי אזרחי..
היום, אמורים להכיר תודה לאלפי בנות שירות ובני שירות שהחליטו לתת מעצמם שנה לפני הצבא
או לשרת שנה-שנתיים במקום מסיבות מוצדקות.
בפרסומות ובעיתונים הכל נראה טוב ויפה.. מצלמים כמה מתנדבים מחויכים שמסבירים מעט כמה טוב להם ומה תפקידם מעניקים להם אות תודה ומסמנים וי.
זה ארוך אך בבקשה הקדישו מזמנכם לקריאה..
אני בת שירות שנה ראשונה בישראל רוצה להראות לכם את הצד הפחות טוב של השירות הלאומי אזרחי.
מה קורה באמת להמון בנות שירות ואני מאמינה שגם בנים מאחורי הקלעים..
במהלך השנה האחרונה עבדתי בשנת השירות בתקן של עמותת קדימה שיש ברשותה 20 פנימיות יום לילדים בסיכון, ילדים מדהימים, מלאכים שמגיע להם שרק יתנו להם בלי סוף ומכל הלב! ותפקידי בתור בת שירות היה להדריך קבוצת ילדים ולקדם בהתחלה, חייתי בקומונה יחד עם 4 בנות מקסימות שעבדו איתי יחד באותו תקן..ועבדנו עם מדריך בשכר שהיה חדש כמונו.
החודשיים הראשונים היו מושלמים, הייתי "בהיי" שמקום יותר טוב מזה להעביר בו את השנה שלי ולתרום מעצמי את כל כולי לא יכולתי למצוא.
אך לאט לאט התחילו הבעיות להגיע, הביקורת שהטיפו לנו הייתה קשה ועוקצנית.. באנו בגישה של אוקי תנו לנו ביקורת בונה ונקבל אותה בשמחה, ניישם.. אך הביקורת שקיבלנו הייתה גועלית, ונאמרה בזלזול כאילו לרגע מישהו שכח שעומדות פה בנות צעירות שסיימו תיכון ויצאו לעולם הגדול בלי שום הכנה.
לדוגמא: המדריך בשכר שהיה איתנו פוטר כי ההנהלה לא אהבה אותו והביאו מדריכה בשכר חדשה שהתגלתה אחר כך כבעלת ברית עם המנהלת. עבדנו על מסיבת חנוכה במשך חודש שלם, הכנו תלבושות, הצגה עם הילדים, משחקים והפעלות. וכל מה שהיה למקפחת להגיד היה שה-מסיבת חנוכה שלנו נראתה כאילו עבדו עליה בקושי 24 שעות ושזו רמה של ילדים , ושנתבייש לנו שככה נראית מסיבה. היינו בהלם, לאישה הזו לא היה מושג כמה קשה עבדנו, כמה שעות, היא לא הסתפקה בהנאה של הילדים משהו שאנחנו סימנו לעצמנו כמטרה.
כמה ימים אחר כך הודיעו לנו לפתע שעורכים שינויים בהדרכה למען טובת הילדים, לקחו בת שירות אחת ואמרו לה שהיא לא יכולה להמשיך וכדיי לא לפרק את החבורה המגובשת שלנו בקומונה ישאירו אותה בתקן בתור חונכת אישית לילדים שצריכים עזרה, ועשו שינויים בהדרכת הקבוצות על השינויים הודיעו לנו כשהילדים הגיעו למקום, לא נתנו לנו זמן להתמודד עם הבשורה וזה יצר בלבול ראשוני אצל הילדים.
היה קשה לקחנו את עצמנו בידיים והמשכנו הלאה, אחרי כמה שבועות הודיעו לנו שהצוות לא מתפקד כהלכה ושנכנסת אלינו מישהי חדשה שינשינית- שסולקה מבית נוער אחר בו עבדה עקב בעיה עם המנהלת של בית הנוער וההנהלה הראשית (הבעיה שהייתה היא שאותה מישהי לקחה על עצמה ילד שהרווחה לא הסכימה לעזור לו הכניסה אותו פעם פעמיים לבית הנוער ולימדה אותו לקרוא בלי אישור.)
והפכנו לצוות של 5 בנות חזקות מול העמותה, המשכנו במשך כל החודשים לספוג ביקורת קשה, צעקות, זלזול,שינויים וניצול.. הסיפורים רבים כך שלא אפרט אבל הביטחון העצמי שלנו והערכה העצמית שלנו כלפי עצמנו ירדו לאפס, והגענו למצב שכל יום היה סיוט מתמשך לולא הילדים המקסימים שלכבודם נשארנו פה..
שלושה חודשים לפני סוף השנה העיפו את אותה בת שהוציאו מההדרכה לחונכויות כתגובה כועסת על כך שכל הצוות שלנו איחר ליום עיון יום קודם. אבל בטענה שהיא לא מתפקדת..וזה לא טוב לילדים.
בעקבות זאת קמנו כולנו במחאה ועזבנו את התקן ל24 שעות, אך הלב שלנו נשבר .. איך אפשר לעזוב את הילדים המדהימים האלה שכל כך מעריצים אותנו וכל כך צריכים אותנו בגלל הנהלה שלא יודעת לתפקד? ומתוך 5 בנות, חזרנו 3.. [אחת עפה והשנייה עזבה כי לא יכלה לסבול יותר את המצב] (אני היא בת השירות שעזבה)
תתארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר בלי חשק, בלי רצון, באים לעבודה בשביל לסיים את היום, הכל מסביבכם מדכא ואתם ממשיכים לספוג ביקורת חדה, וזלזול שאין כמוהו.
כעבור חודש וחצי – משמע לפני שבועיים הכניסו אלינו בת שירות חדשה ושמחנו מאוד כי נכנס קצת אור, נוספה עזרה ואמרנו שאולי כך נוכל לסיים את השנה.
ואחרי השבוע הראשון שלה בעבודה היא קיבלה טלפון מהרכזת שבו נאמר לה כי היא כנראה תאלץ להפסיק לעבוד מחוסר תקציב.. ראבנן חוסר תקציב? יש לכם 2 תקנים של בנות שירות פנויים! איפה החוסר תקציב? הילדה רק רוצה לסיים את השנה כמו שצריך..
באותו יום התגלתה צביעות של שנה שלמה כשבסוף יום עבודה מצאנו את מבטנו בטעות בהודעות של המנהלת בה היא כינתה אותנו "סתומות" , וקראנו שהיא שתלה בת שירות משנה שעברה בפייסבוק שלי על מנת שתעקוב אחרינו ותדווח לה מה אנחנו עושות, מתי, וניסתה להוכיח ש"הסתומות לא באמת חולות" בשבוע אחד שלקחנו ששלושתנו מחלה כי באמת היינו חולות.
העובדה שקראנו את ההודעות לא מוסרית ולא מעשה בוגר ונכון, אך האם כך אישה בת 30 ומשו שמנהלת בית נוער לילדים שרוצים להחדיר בהם ערכים צריכה להתנהג כך?
חטפנו את ההלם והפגיעה ושתקנו.
אחרי שבוע.. ממש אתמול הודיעו לבת החדשה כי בגלל עניין פוליטי מול התורמים היא לא ממשיכה איתנו יותר בעבודה.
תגידו לי אתם, איך אותה אחת תוכל למצוא מקום עכשיו לסיים בו את השנה?
מה יגידו הילדים אחרי ששינו להם את צוות ההדרכה 5 פעמים ? והם חווים את אותה אכזבה שוב ושוב..
האם גם את זה הם יתרצו בטובת הילדים?
זה מעט מהסיפור שלי, אני לא אפרט בעיות שהיו בבתי נוער אחרים..
אך אני יכולה להביא לכם דוגמאות רבות מחברות שלי שעשו שירות בבית ספר יסודי בת"א וביום שהייתה שביתה של מנקות ביקשו מהן לנקות את הכיתות והשירותים. ולא חסר עוד סיפורים שמשאירים אותנו בפה פעור.
אני שואלת בשיא הרצינות, זה תפקידה של בת שירות?
מתנדבי השירות הלאומי באים במטרה לתת מעצמם , לתרום, להנות, ובאמת להרגיש שהמדינה קיבלה מאיתנו משהו כי מגיע לה..וזה מחובתנו.
אך מתגלה פה האמת המרה שמתנדבי השירות לאומי ברוב המקומות (אני לא מכלילה כי שמעתי גם על מקומות מדהימים עם צוותים מדהימים) מנוצלים ולא מוערכים .
איך אחרי שנה כזו, אני אמורה למצוא כוחות לתת מעצמי עוד שנה?
יום אחד מוקדש בשנה להצדעה עבורנו, אנחנו מוכנים לוותר עליו.. כל עוד תבטיחו לנו.. שביום יום, תעריכו אותנו ולו טיפה.. שתתנו לנו את היחס המכובד המגיע לנו.
שהמשפט : בת שירות היא כמו נמלה חרוצה חרוצה ובסוף דורכים עליה יפסיק להיות סיסמא
אם אכפת לכם, או שאתם חשים מעט הזדהות.. תשתפו
הסיפור האישי שלי, אנא הקדישו מזמנכם כמה דק' לקריאה...
היום מציינים בארצנו את יום ההצדעה לשירות לאומי אזרחי..
היום, אמורים להכיר תודה לאלפי בנות שירות ובני שירות שהחליטו לתת מעצמם שנה לפני הצבא
או לשרת שנה-שנתיים במקום מסיבות מוצדקות.
בפרסומות ובעיתונים הכל נראה טוב ויפה.. מצלמים כמה מתנדבים מחויכים שמסבירים מעט כמה טוב להם ומה תפקידם מעניקים להם אות תודה ומסמנים וי.
זה ארוך אך בבקשה הקדישו מזמנכם לקריאה..
אני בת שירות שנה ראשונה בישראל רוצה להראות לכם את הצד הפחות טוב של השירות הלאומי אזרחי.
מה קורה באמת להמון בנות שירות ואני מאמינה שגם בנים מאחורי הקלעים..
במהלך השנה האחרונה עבדתי בשנת השירות בתקן של עמותת קדימה שיש ברשותה 20 פנימיות יום לילדים בסיכון, ילדים מדהימים, מלאכים שמגיע להם שרק יתנו להם בלי סוף ומכל הלב! ותפקידי בתור בת שירות היה להדריך קבוצת ילדים ולקדם בהתחלה, חייתי בקומונה יחד עם 4 בנות מקסימות שעבדו איתי יחד באותו תקן..ועבדנו עם מדריך בשכר שהיה חדש כמונו.
החודשיים הראשונים היו מושלמים, הייתי "בהיי" שמקום יותר טוב מזה להעביר בו את השנה שלי ולתרום מעצמי את כל כולי לא יכולתי למצוא.
אך לאט לאט התחילו הבעיות להגיע, הביקורת שהטיפו לנו הייתה קשה ועוקצנית.. באנו בגישה של אוקי תנו לנו ביקורת בונה ונקבל אותה בשמחה, ניישם.. אך הביקורת שקיבלנו הייתה גועלית, ונאמרה בזלזול כאילו לרגע מישהו שכח שעומדות פה בנות צעירות שסיימו תיכון ויצאו לעולם הגדול בלי שום הכנה.
לדוגמא: המדריך בשכר שהיה איתנו פוטר כי ההנהלה לא אהבה אותו והביאו מדריכה בשכר חדשה שהתגלתה אחר כך כבעלת ברית עם המנהלת. עבדנו על מסיבת חנוכה במשך חודש שלם, הכנו תלבושות, הצגה עם הילדים, משחקים והפעלות. וכל מה שהיה למקפחת להגיד היה שה-מסיבת חנוכה שלנו נראתה כאילו עבדו עליה בקושי 24 שעות ושזו רמה של ילדים , ושנתבייש לנו שככה נראית מסיבה. היינו בהלם, לאישה הזו לא היה מושג כמה קשה עבדנו, כמה שעות, היא לא הסתפקה בהנאה של הילדים משהו שאנחנו סימנו לעצמנו כמטרה.
כמה ימים אחר כך הודיעו לנו לפתע שעורכים שינויים בהדרכה למען טובת הילדים, לקחו בת שירות אחת ואמרו לה שהיא לא יכולה להמשיך וכדיי לא לפרק את החבורה המגובשת שלנו בקומונה ישאירו אותה בתקן בתור חונכת אישית לילדים שצריכים עזרה, ועשו שינויים בהדרכת הקבוצות על השינויים הודיעו לנו כשהילדים הגיעו למקום, לא נתנו לנו זמן להתמודד עם הבשורה וזה יצר בלבול ראשוני אצל הילדים.
היה קשה לקחנו את עצמנו בידיים והמשכנו הלאה, אחרי כמה שבועות הודיעו לנו שהצוות לא מתפקד כהלכה ושנכנסת אלינו מישהי חדשה שינשינית- שסולקה מבית נוער אחר בו עבדה עקב בעיה עם המנהלת של בית הנוער וההנהלה הראשית (הבעיה שהייתה היא שאותה מישהי לקחה על עצמה ילד שהרווחה לא הסכימה לעזור לו הכניסה אותו פעם פעמיים לבית הנוער ולימדה אותו לקרוא בלי אישור.)
והפכנו לצוות של 5 בנות חזקות מול העמותה, המשכנו במשך כל החודשים לספוג ביקורת קשה, צעקות, זלזול,שינויים וניצול.. הסיפורים רבים כך שלא אפרט אבל הביטחון העצמי שלנו והערכה העצמית שלנו כלפי עצמנו ירדו לאפס, והגענו למצב שכל יום היה סיוט מתמשך לולא הילדים המקסימים שלכבודם נשארנו פה..
שלושה חודשים לפני סוף השנה העיפו את אותה בת שהוציאו מההדרכה לחונכויות כתגובה כועסת על כך שכל הצוות שלנו איחר ליום עיון יום קודם. אבל בטענה שהיא לא מתפקדת..וזה לא טוב לילדים.
בעקבות זאת קמנו כולנו במחאה ועזבנו את התקן ל24 שעות, אך הלב שלנו נשבר .. איך אפשר לעזוב את הילדים המדהימים האלה שכל כך מעריצים אותנו וכל כך צריכים אותנו בגלל הנהלה שלא יודעת לתפקד? ומתוך 5 בנות, חזרנו 3.. [אחת עפה והשנייה עזבה כי לא יכלה לסבול יותר את המצב] (אני היא בת השירות שעזבה)
תתארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר בלי חשק, בלי רצון, באים לעבודה בשביל לסיים את היום, הכל מסביבכם מדכא ואתם ממשיכים לספוג ביקורת חדה, וזלזול שאין כמוהו.
כעבור חודש וחצי – משמע לפני שבועיים הכניסו אלינו בת שירות חדשה ושמחנו מאוד כי נכנס קצת אור, נוספה עזרה ואמרנו שאולי כך נוכל לסיים את השנה.
ואחרי השבוע הראשון שלה בעבודה היא קיבלה טלפון מהרכזת שבו נאמר לה כי היא כנראה תאלץ להפסיק לעבוד מחוסר תקציב.. ראבנן חוסר תקציב? יש לכם 2 תקנים של בנות שירות פנויים! איפה החוסר תקציב? הילדה רק רוצה לסיים את השנה כמו שצריך..
באותו יום התגלתה צביעות של שנה שלמה כשבסוף יום עבודה מצאנו את מבטנו בטעות בהודעות של המנהלת בה היא כינתה אותנו "סתומות" , וקראנו שהיא שתלה בת שירות משנה שעברה בפייסבוק שלי על מנת שתעקוב אחרינו ותדווח לה מה אנחנו עושות, מתי, וניסתה להוכיח ש"הסתומות לא באמת חולות" בשבוע אחד שלקחנו ששלושתנו מחלה כי באמת היינו חולות.
העובדה שקראנו את ההודעות לא מוסרית ולא מעשה בוגר ונכון, אך האם כך אישה בת 30 ומשו שמנהלת בית נוער לילדים שרוצים להחדיר בהם ערכים צריכה להתנהג כך?
חטפנו את ההלם והפגיעה ושתקנו.
אחרי שבוע.. ממש אתמול הודיעו לבת החדשה כי בגלל עניין פוליטי מול התורמים היא לא ממשיכה איתנו יותר בעבודה.
תגידו לי אתם, איך אותה אחת תוכל למצוא מקום עכשיו לסיים בו את השנה?
מה יגידו הילדים אחרי ששינו להם את צוות ההדרכה 5 פעמים ? והם חווים את אותה אכזבה שוב ושוב..
האם גם את זה הם יתרצו בטובת הילדים?
זה מעט מהסיפור שלי, אני לא אפרט בעיות שהיו בבתי נוער אחרים..
אך אני יכולה להביא לכם דוגמאות רבות מחברות שלי שעשו שירות בבית ספר יסודי בת"א וביום שהייתה שביתה של מנקות ביקשו מהן לנקות את הכיתות והשירותים. ולא חסר עוד סיפורים שמשאירים אותנו בפה פעור.
אני שואלת בשיא הרצינות, זה תפקידה של בת שירות?
מתנדבי השירות הלאומי באים במטרה לתת מעצמם , לתרום, להנות, ובאמת להרגיש שהמדינה קיבלה מאיתנו משהו כי מגיע לה..וזה מחובתנו.
אך מתגלה פה האמת המרה שמתנדבי השירות לאומי ברוב המקומות (אני לא מכלילה כי שמעתי גם על מקומות מדהימים עם צוותים מדהימים) מנוצלים ולא מוערכים .
איך אחרי שנה כזו, אני אמורה למצוא כוחות לתת מעצמי עוד שנה?
יום אחד מוקדש בשנה להצדעה עבורנו, אנחנו מוכנים לוותר עליו.. כל עוד תבטיחו לנו.. שביום יום, תעריכו אותנו ולו טיפה.. שתתנו לנו את היחס המכובד המגיע לנו.
שהמשפט : בת שירות היא כמו נמלה חרוצה חרוצה ובסוף דורכים עליה יפסיק להיות סיסמא
אם אכפת לכם, או שאתם חשים מעט הזדהות.. תשתפו