יום הולדת(לא סגורה על השם)
מיטל ואני בידידות טובה מזה כ5 שנים. שתינו חובבות כתיבה וקריאה בודקות מתקנות ועוזרות אחת לשניה ע"מ ללמוד ולהשתבח. בדרך כלל מיטל הייתה הראשונה לקרוא את חומרי טרם פרסומם אך סיפור אחד אשר כתבתי בהשראתה נמנעתי מלשטפה וחיכיתי להזדמנות המתאימה-פגישה כייפית לא וירטואלית. אותו יום מיוחל הגיע. מיטל חגגה את יום הולדתה ה28 מתנתי לה היה בילוי של כמה שעות יחדיו סרט עיסוי והפתעת הערב קטע אשר נכתב בהשראתה. כשסיימתי את העיסוי המובטח שנערך כשעה חשבתי כי זהו הזמן לקריאה. הושבתי את מיטל אל מול המחשב ופתחתי עבורה את הסיפור "את אני והמגנום". תוך כדי קריאתה בחנתי את תגובותיה. הבחנתי כי הסמיקה במהלך הקריאה ופניה קיבלו גון אדמדם מדי פעם בלעה את רוקה וכשסיימה הסתובבה עם פניה אלי חיוך על שפתיה ברק לא מוכר בעיניה. "זה עלי?" שאלה ברוך "כן" עניתי הפעם תורי היה להסמיק עד עמקי נשמתי. "ולמה לא שיתפת אותי עד כה בסיפור זה?" שאלה בעודה מתרוממת ממקום מושבה ומתקרבת אלי. ישבתי על אופני הכושר שליד הפכה נוקשה מעט יותר ומיטל חשה בכך. היא ליטפה את כל זרועי מקצות אצבעותי האוחזות בחוזקה בכידון דרך הזרוע והמרפק ומעלה עד שהגיעה אל הכתף ובליטוף מהיר חזרה אל האצבעות מסירה את ידי משם-פותחת לעצמה מעין דלת. עיניה הירוקות התמקדו בשלי ולא הרפו. היא העבירה את רגלה לצד השני וכעת עמדה מולי מעט בפיסוק כשבסיס האופניים בין רגליה. ידה הרכה ליטפה את פני והסירה את משקפי. אצבעותיה נוגעות במצחי עוברות אל העיניים שנעצמות בחוסר שליטה אפי שמסניף את ריחה ברגע בו כף ידה מכסה אותו עוברת אל הלחי השמאלית ראשי נשען על ידה. ידי חוזרת להיאחז בכידון בניסיון לשמור על שיווי משקל ושלטה. כבדרך אגב בכך אני חוסמת את נתיב הבריחה שלה. ידה עוברת אל הסנטר ומשם אל הלחי השניה. עיני נפקחות לרגע טובעות ברעננות עיניה הבורקות שפתיה מתקרבות אלי וכפות ידיה חופנות את פני מקרבות אליה. בשניה בה שפתיה נגעו בשפתי קפאתי על מקומי כלא מאמינה. ידי אוחזות בכידון בחוזקה כמעת ומפרקות אותו ממקומו מרוב לחץ. בשניה שהתאוששתי הרמתי את ידי השמאלית העברתי במהירות על גבה ונעצרתי בשיערה מושכת בעדינות בשיער אוחזת בחוזקה בקרקפת מעסה בעדינות. ידי הימנית עלתה גם היא מחבקת ומצמידה אותה אלי לשונה מתהדקת על שלי שתיהן נלחמות זו בזו שיני נוגסות בשפתה התחתונה בעדינות ושפתי מנשקות ברכות כל מה שרק אפשר מוצצות אותה שואבות את טעמה אלי. גופה צמוד אל שלי חזה נצמד אלי מבעד החולצה אני מרגישה בדופק של שתינו שרק עולה ועולה. גופי גולש אל קצה המושב כשמיטל דואגת לאחוז בי ולבלום את הנפילה אך למעשה גורמת למקור תשוקתינו להיפגש זה עם זה מבעד לבגדים. לא רציתי לשרוף את כל התשוקה שאחזה בנו. רציתי שהפעם הדברים יזרמו לאט יותר ובאופן בריא. לכן כשמשכה אותי מן האופניים אל עבר המיטה שהייתה הכי קרובה פשוט התכרבלתי סביבה מחבקת אותה בגופי מגבילה את תנועותיה. מנשקת לה ברוך ובתשוקה עזה. "ששש לא כל כך מהר מותק" לחשתי לה כשניסתה לקחת עוד צעד אחד קדימה. "יש לנו את כל הזמן שבעולם לאהוב ולגעת לדעת!" "את צודקת מתוקה שלי" ענתה לי בחיוך וברוח אוהבת זו נרדמנו מחובקות ומאוהבות עד שנסעה חזרה לביתה.
מיטל ואני בידידות טובה מזה כ5 שנים. שתינו חובבות כתיבה וקריאה בודקות מתקנות ועוזרות אחת לשניה ע"מ ללמוד ולהשתבח. בדרך כלל מיטל הייתה הראשונה לקרוא את חומרי טרם פרסומם אך סיפור אחד אשר כתבתי בהשראתה נמנעתי מלשטפה וחיכיתי להזדמנות המתאימה-פגישה כייפית לא וירטואלית. אותו יום מיוחל הגיע. מיטל חגגה את יום הולדתה ה28 מתנתי לה היה בילוי של כמה שעות יחדיו סרט עיסוי והפתעת הערב קטע אשר נכתב בהשראתה. כשסיימתי את העיסוי המובטח שנערך כשעה חשבתי כי זהו הזמן לקריאה. הושבתי את מיטל אל מול המחשב ופתחתי עבורה את הסיפור "את אני והמגנום". תוך כדי קריאתה בחנתי את תגובותיה. הבחנתי כי הסמיקה במהלך הקריאה ופניה קיבלו גון אדמדם מדי פעם בלעה את רוקה וכשסיימה הסתובבה עם פניה אלי חיוך על שפתיה ברק לא מוכר בעיניה. "זה עלי?" שאלה ברוך "כן" עניתי הפעם תורי היה להסמיק עד עמקי נשמתי. "ולמה לא שיתפת אותי עד כה בסיפור זה?" שאלה בעודה מתרוממת ממקום מושבה ומתקרבת אלי. ישבתי על אופני הכושר שליד הפכה נוקשה מעט יותר ומיטל חשה בכך. היא ליטפה את כל זרועי מקצות אצבעותי האוחזות בחוזקה בכידון דרך הזרוע והמרפק ומעלה עד שהגיעה אל הכתף ובליטוף מהיר חזרה אל האצבעות מסירה את ידי משם-פותחת לעצמה מעין דלת. עיניה הירוקות התמקדו בשלי ולא הרפו. היא העבירה את רגלה לצד השני וכעת עמדה מולי מעט בפיסוק כשבסיס האופניים בין רגליה. ידה הרכה ליטפה את פני והסירה את משקפי. אצבעותיה נוגעות במצחי עוברות אל העיניים שנעצמות בחוסר שליטה אפי שמסניף את ריחה ברגע בו כף ידה מכסה אותו עוברת אל הלחי השמאלית ראשי נשען על ידה. ידי חוזרת להיאחז בכידון בניסיון לשמור על שיווי משקל ושלטה. כבדרך אגב בכך אני חוסמת את נתיב הבריחה שלה. ידה עוברת אל הסנטר ומשם אל הלחי השניה. עיני נפקחות לרגע טובעות ברעננות עיניה הבורקות שפתיה מתקרבות אלי וכפות ידיה חופנות את פני מקרבות אליה. בשניה בה שפתיה נגעו בשפתי קפאתי על מקומי כלא מאמינה. ידי אוחזות בכידון בחוזקה כמעת ומפרקות אותו ממקומו מרוב לחץ. בשניה שהתאוששתי הרמתי את ידי השמאלית העברתי במהירות על גבה ונעצרתי בשיערה מושכת בעדינות בשיער אוחזת בחוזקה בקרקפת מעסה בעדינות. ידי הימנית עלתה גם היא מחבקת ומצמידה אותה אלי לשונה מתהדקת על שלי שתיהן נלחמות זו בזו שיני נוגסות בשפתה התחתונה בעדינות ושפתי מנשקות ברכות כל מה שרק אפשר מוצצות אותה שואבות את טעמה אלי. גופה צמוד אל שלי חזה נצמד אלי מבעד החולצה אני מרגישה בדופק של שתינו שרק עולה ועולה. גופי גולש אל קצה המושב כשמיטל דואגת לאחוז בי ולבלום את הנפילה אך למעשה גורמת למקור תשוקתינו להיפגש זה עם זה מבעד לבגדים. לא רציתי לשרוף את כל התשוקה שאחזה בנו. רציתי שהפעם הדברים יזרמו לאט יותר ובאופן בריא. לכן כשמשכה אותי מן האופניים אל עבר המיטה שהייתה הכי קרובה פשוט התכרבלתי סביבה מחבקת אותה בגופי מגבילה את תנועותיה. מנשקת לה ברוך ובתשוקה עזה. "ששש לא כל כך מהר מותק" לחשתי לה כשניסתה לקחת עוד צעד אחד קדימה. "יש לנו את כל הזמן שבעולם לאהוב ולגעת לדעת!" "את צודקת מתוקה שלי" ענתה לי בחיוך וברוח אוהבת זו נרדמנו מחובקות ומאוהבות עד שנסעה חזרה לביתה.