יום הולדת שמח,ליסטה!

[Digi Lista]

../images/Emo24.gif

האמת שאף אחד לא הסביר לי מעולם על פיזיותראפיה להוצאת לחה(לעומת זאת על פיזיותראפיה בידיים וברגליים דווקא למדתי הרבה בשנה וחודשיים האלה עם הילדים ועל מבנים שונים של גופים ודרכים לשחרר אותם...),אני אשמח לשמוע למרות שאני מניחה שבאמת יש כאלה שיגעלו... שיעול זה באמת דבר מעצבן,בדרך כלל אני סובלת מדלקות גרון וכאבי ראש עם נזלת טורדנית(שזה גם מציק כמו שיעול)אבל הפעם יש לי שיעול שאני לא זוכרת בכול חיי שהיה לי כמותו וזה משגע אותי,אני בקושי מדברת ולשלב של הדם יש לי תחושה שאני קרובה,אבל האמת שאני הכי מתוסכלת שכול הדברים שלקחתי כולל האנטיביוטיקה שכתב הרופא לא מועילים וזה כבר שבועיים השיעול הזה ואני מקווה שזו לא דלקת רצינית יותר ממה שגילו עד עכשיו,מה גם שמתחיל לשעמם לי אחרי יומיים מלאים בבית(או יותר אם מחשיבים שגם לקורס בסוף לא הלכתי השבוע ובכול יום מיד אחרי העבודה הייתי בבית בלי לצאת ממנו וגם ביום הולדת שלי נתקעתי בבית...)..כמו שאמרנו כרגע זה מציק אבל סביר שזה יעבור וחשוב לשמור על אופטימיות

מה שלומך?מה חדש?איך עובר השבוע?את מנצלת את השביתה או שכבר נמאס לך?

 

[meytar]

*מי שלא אוהב דיבורים על מחלות שלא יקרא*

זהו, פתרנו את הבעיה. מצטערת שזה יוצא בשרשור יום ההולדת שלךP: נאמ, כשאני הייתי חולה והייתה לי הרבה לחה, בהתחלה חברה של ההורים שלי שהיא רופאה הסבירה לי ולאמא שלי מה צריך לעשות. היא ובעלה היו אצלנו אז במקרה, ודווקא רופאת המשפחה לא אמרה על זה כלום (אבל בכל מקרה לא הסכמתי לעשות את זה

). כשאשפזו אותי באה פיזיתרפיסטית שהסבירה לי עוד כל מיני תרגלים. בכל מקרה זה לא משהו שאפשר לעשות לבד (כלומר, גם אחד ההורים שלך יכול לעשות לך את זה, לא חייב מישהו מומחה, פשוט לטפוח על עצמך זה די בעייתי

) בקיצור, אם יש לך קשרים עם הפיזיותרפיסטים מבית הספר או משהו, אולי כדאי לך לשאול אותם. וגם יכול להיות שיש הבדל בין לחה שנגרמת מדלקת גרון לבין לחה של דלקת ריאות, אז אולי כל מה שאני אומרת לא רלוונטי בכלל. (ולי גם היה תמט, שזה מצב בו חלק מהריאה מתמוטט בגלל שהוא נחסם על ידי הלחה או משהו כזה

) למרות שגם יכול להיות מצב בדלקות גרון שהן מגיעות לריאות... ואי, כאבי ראש של סינוסיטיס זה גם אחד הדברים המעצבנים (אם זה מה שדיברת עליו..) כי זה מן תחושה של לחץ כזה...בפעם האחרונה שהיה לי את זה, אמא שלי שאלה מה כואב לי אז עניתי לה "הגולגולת" והיא כמעט התעלפה, אבל זו ההגדרה הכי נכונה לתחושת הכאב הזה

אבל גיליתי שלשתות הרבה מים מאוד מקל על זה... אגב, עוד משהו! סטטה, את פשוט בכל מקום! היום ראיתי אותך בפורום 741... באיזה מקומות אנחנו מסתובבות חחח..

 

[Digi Lista]

בהמשך למי שלא אוהב לדבר על מחלות...

בחמישי בערב שוב הייתה אצלי רופאה בבית-מסתבר שגם לדעתה אנטיביוטיקה הייתה מיותרת,היא הייתה יותר רצינית ויסודית ולפי מה שהיא איבחנה יש לי "זיהום בדרכי הנשימה העליונות" כלומר לא בריאות אבל באיזור הגרון ולכן גם מיתרי הקול חוטפים ואני בקושי מצליחה לדבר,היא רשמה לי שלושה דברים שונים-אחד כדור בליעה פעמיים ביום,השני מין כדור שמומס במים ומזכיר סודה ואותו צריך לקחת שלוש פעמים ביום והשלישי מין כדורי מציצה שאותם צריך בערך כול שעתיים,את כול הכדורים אמורים לסיים תוך עשרה ימים,אני מקווה שהם יתחילו להשפיע כי למרות שהתחלתי לקחת אותם כבר אתמול בבוקר עדיין יש לי בעיות קשות של שיעול,ליחה עם דם(כן,מיתר,צדקת...) וגם הקאות ואני לא מצליחה לשכב בלי לחטוף התקפת שיעול עם לחה מטורפת(מה שאומר שגם לישון אני לא ממש מצליחה וגם לא לקרוא בשכיבה)ובקושי לאכול וכמובן חוסר היכולת לדבר מה שמונע העברת זמן ודחייה נוספת של החגיגות יום הולדת(בקצב הזה של הדחיות אני אחגוג בשנה הבאה את היום הולדת של השנה...)...אני רק מקווה שהפעם האבחנה נכונה בגלל שהאנטיביוטיקה לא השפיעה וסתם בזבזה לי עוד שבוע שבו אולי יכולתי כבר להחלים,אמא שלי הודיעה לי חד משמעית(אחרי שניסתה עליי מכשיר אדים במשך כמעט חצי שעה) שבמידה והמצב לא משתפר היא לוקחת אותי לבית חולים,ממש לא מתחשק לי שהתסריט הזה יתגשם למרות שכשחושבים על זה בחיים לא הייתי מאושפזת בבית חולים(רק באתי לבקר אחרים-אחי,סבא שלי,אבא,חברים,ילדים מהביה"ס)ועם כמה שזה נשמע מטורף וזו ממש לא השאיפה שלי עדיין יש בי איזה צד קטן(וחולני,אותו הצד שכשהייתי קטנה יותר רצה לשבור יד רק בשביל ההרגשה,כמובן שלא עשיתי מאמצים להגשים את הצד הזה אבל בכנות כן רציתי לתקופה מסויימת גבס,בעיקר בתקופת ביה"ס כשרציתי פטור מכתיבה,אלא שבטח עם המזל שלי הייתי שוברת את יד ימין ואני כותבת בכלל בשמאל ככה שזה לא היה באמת משפיע...) שאומר לעצמו שאולי ככה אפשר יהיה לבחון למי באמת איכפת ויבוא לבקר אותי ובכלל תהיה לי חוויה מעניינת לספר לילדים ולנכדים

או שלא... בגלל שגם ככה אני מרגישה כמו שפן ניסיונות מצד כולם ולא באה לעבודה כבר כמה ימים(מרביעי) לשאול את הפיזיותראפיסטיות יהיה קצת קשה אבל במילא נמאס לי כבר מכול הניסיונות ככה ש... כשלי היו את הכאבי ראש ועשו לי את כול האבחונים האפשריים כולל סי.טי(דווקא נורא אהבתי את אופן הבדיקה-שוכבים ומרגישים בקרוסלה)חשדו בהתחלה שזה סינוזיתיס,הכאבים היו עצומים ולהגיד שכואבת לי הגולגלת זה עוד כלום לעומת מה שאני אמרתי על הכאבים-בחלק מהפעמים הרגשתי שצומחות לי קרניים מהמצח או שאני עומדת להתפרק כמו פאזל,בסוף האבחנה היא מיגרנות ולא סינוזיתיס(נכון ללפני כמעט חמש שנים) ובכול זאת אני לגמרי מזדהה עם מה שאמרת... לגביי פורום 741-נכנסתי אליו דיי במקרה בגלל שאני מכירה את שתי המנהלות שלו מפורומים אחרים אז התכנון המקורי היה סתם לברך אותן על הניהול המשותף אלא שמצאתי את עצמי קוראת הרבה דפים אחורה(בדיוק כמו שאני קוראת בעוד הרבה פורומים,בדרך כלל זה באמת רק לצורך הרחבת הידע והבנה לעומק של כול מיני מצבים וצדדים בטיפול ובחינוך ילדים בעלי צרכים מיוחדים)ואז מצאתי את עצמי מגיבה(מה ששעמום בבית יכול לעשות...

),מה בכלל את מחפשת שם?...

 

[meytar]

המשך דיבורי מחלות../images/Emo184.gif../images/Emo122.gif../images/Emo193.gif

טוב, יש לי המון מה להגיב אז אני אנסה להגיב דבר-דבר. קודם כל שתהיה באמת החלמה מהירה, כי נראה שבאמת כבר נמאס! דלקת דרכי נשימה גם לא הכי נחמד אבל העיקר שזה לא דלקת ריאות

... אני מכירה גם את זה שהאנטיביוטיקה לא עוזרת, בהחלט מעצבן, מן הרגשה של כזה "מה קורה עם הגוף שלי?" ואצלך גם יש את העניין של בזבוז זמן (אצלי כל המחלות הרציניות תמיד היו בחופשים, שזה גם היה ממש מעצבן. כשזה היה על לימודים ממש לא היה אכפת לי להפסיד

) . גם את ההודעות/איומים האלה מצד ההורים בקשר לנסיעה למיון אני מכירה. נראה לי שאת הגבת לזה די בשלווה, אני תמיד הייתי מתעצבנת עליהם. אבל מהניסיון שלי, יום אחרי שהם מנסים לשכנע אותי לנסוע, כבר הרגשתי לבד שצריך לנסוע לשם ואמרתי להם שיקחו אותי

. ובאמת חבל לקחת סיכונים... אגב, יודעים אם הדלקת ויראלית או חיידקית? לי אישית התקווה הקטנה הזו להיות חולה ממש לא נשמעת מטורפת. הפוך, אני שמחה לגלות שאני לא האדם היחיד שמרגיש ככה לפעמים

ומאז הניתוח שלי הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מודדת חברות או קרבה עם אדם לפי השאלה "האם הוא היה בא לבקר אותי בבית חולים?" אבל מהצד השני, היום מצאתי משהו שציירתי מעט זמן אחרי הניתוח, וזה משהו שחשבתי עליו עוד לפני הרבה שנים. "אומרים שחבר אמיתי הוא חבר לעת צרה. אבל מה קורה כשהחבר הוא רק לעת צרה?" כי באמת, לפעמים אני מוצאת את עצמי מקבלת מכתבים או נתמכת (בזמן אשפוז או משהו כזה) על ידי אנשים שאני בכלל לא כזה בקשר איתם, אבל כשקורה משהו ממש רציני כמו תאונה או ניתוח פתאום אכפת להם ממני. שזו תופעה שעוד לא ממש הצלחתי לפענח, אם כי לפעמים גם אני חושבת על אנשים שהייתי הולכת לבקר אותם בבית חולים גם אם עכשיו אני לא בקשר קרוב איתם. וגם, יש כמה אנשים שהפעם הראשונה ששמעתי מהם במפורשות את זה שהם אוהבים אותי,או שהבנתי את זה שאני חשובה להם, הייתה בהקשר לניתוח שלי. וזה באיזשהו אופן די מתסכל. ובכלל יש אנשים שבאים או מביאים לך מתנות וזה דווקא מעצבן. לא יודעת לגמרי איך להסביר, אבל פיתחתי מן תיאוריה- ככל שהאדם מרגיש פחות קרוב אליך, ככה המתנות שהוא יביא יהיו יותר גדולות. זה עובד ב95% מהמקרים. הכיתה שלי קנתה לי בובה ענקית של אריה (תרמתי אותה בסוף), ולא הייתי בקשר עם אף אחד משם. חברות שלי שבאו רק אחרי שהשתחררתי כי לא רציתי שהן יבואו לבית חולים, קנו לי בלונים ובובה הרבה פחות גרנדיוזית. החברים הכי טובים שלי שבאו והכי הצחיקו והכי עזרו, לא הביאו כלום. וגם עם המשפחה- סבא וסבתא שלי שישבתי איתם רק כי לא היה לי נעים מהם- כל יום הביאו משהו. דודים שלי מהצד של אבא שהייתי יושבת איתם שעות ולא רוצה שילכו- הביאו אוכל וכאלה, לא יותר. האדם היחיד שחורג מהתיאוריה היא דודה שלי, ששמחתי כלכך על כל ביקור שלה וכלכך היה לי כיף שהיא באה, ובכל זאת הביאה לי הרבה דברים

וזה נראה לי אומר כלכך הרבה. זה אומר הכל. כנראה שאנשים מבינים מתי זה מספיק כשהם מביאים את עצמם. .מוזר לי מאוד שאהבת סי.טי. אותי אישית הבדיקה הזו רק משעשעת, כל העניין הזה שהמכונה מדברת וכאלה. אבל חוץ מזה היא מעצבנת- שאסור לזוז ואסור לשתות והיוד שעושה תחושה מגעילה בגוף. [ואם כבר מזכירים, יש לי סיטי של כל פלג הגוף העליון ביום שלישי. אין לי לגמרי מושג למה]. יש לי חברה שיש לה מיגרנות. בהחלט נשמעת מחלה/בעיה לא קלה. יש לי לינק לבלוג על מיגרנות אם את רוצה..

(לא הצלחתי להבין אם עדיין יש לך את זה או לא). בגלל שאנשים ורפואה כלכך מרתקים אותי, אני קוראת בהרבה פורומים רפואיים של תמיכה. אבל פורום 741 בלתי-ניתן-לעזיבה במיוחד. מתחילים לקרוא על הילדים, ואז חייבים להמשיך לדעת מה קורה איתם. בשנה האחרונה נפטרו שני ילדים מהפורום, ואז כולם ראו כמה מאות קוראים סמויים יש שם.

שיהיה שבוע טוב ושיראה שיפור סוף סוף!

 

[Digi Lista]

המשך להמשך דיבורי המחלות../images/Emo3.gif...

קראתי את התיאוריה שלך בנוגע לחברים בצרה ולמתנות והאמת שאני חושבת שבהחלט יש בזה משהו,אומנם לא הייתי אף פעם במצב של אשפוז ממושך(או אשפוז בכלל)אבל יש לי מספיק הכרויות עם מצבים פחות נעימים בחיים גם בריאותית וגם ואולי הרבה יותר רגשית,מה שתיארת קצת מזכיר לי מה שמספרים על בעלים נניח שבוגדים בנשים שלהם ואז מתעקשים לפצות אותם או להסתיר את הבגידה באמצעות מתנות ענקיות,איכשהו בני אדם נוטים לחשוב שמתנות הן התמורה הרגשית להכול וזה כול כך לא נכון,מתנות הן דבר נחמד אבל אישית עדיף בהחלט בני אדם שמבינים שהם המתנה האמיתית עבור מי שזקוק להם ובזמן שזקוקים להם(וזה כולל גם בזמנים שמחים,כמו שתיארת בעצמך שיש כאלה שלא מתקשרים ביום יום ופתאום צצים רק כשקורה משהו שזה נחמד אבל לא מספיק),אני חושבת שהרבה פעמים כדי לא להתמודד או להימנע מרגשות אשם אישיים אנשים מעדיפים להביא מתנות גדולות-אחרי הכול אלה דברים שרואים ואפשר לגעת ולחוש בהם ובטח הם עלו הרבה כסף וכסף מפצה על כול תלונה מבחינתם,כמובן שאני ממש לא מסכימה עם הגישה הזאת אבל אני בטח לא קנה מידה כי כשכבר יוצא לי לבקר מישהו קרוב בבית חולים יש מצב גדול שאני בכלל לא אדע מה להביא לו(כמו שבהרבה ימי הולדת אין לי מושג וודאי מה כבר אפשר לחדש לאנשים מבחינת מתנות...)ואז אביא משהו קטן ואתנחל אצלו הרבה זמן עד שאצליח לברר מה הוא היה שמח לקבל וסתם להעביר את הזמן(אגב,אם יש לך 'ידיעות אחרונות' של היום כדאי לך לקרוא את מוסף הבריאות שיש בו עמוד שלם של איך להתנהג כשמבקרים חולי סרטן,כתבה מעניינת)אולי זה מתוך גאווה ואגו אבל רוב הזמן אני מאמינה שהמתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להביא היא את עצמנו ופשוט להיות עם מי שצריך אותנו(כול עוד הוא באמת ראוי לזה,אני נגד צביעות ואם לא ממש איכפת לי ממישהו אני לא חושבת שצריך להשקיע מאמצים רבים עבור הרגשתו,עם כמה שזה נשמע קצת מגעיל זו האמת מבחינתי)וזה כולל טלפונים,הודעות,ביקורים,ברכות ואת יודעת מה בין השאר גם קצת מתנות כמו שוקולדים או איזה חפץ משעשע בשביל תחושות המתיקות אבל חשוב שהמתנות לא יהיו העיקר אלא רק בנוסף ליחס עצמו,אם האדם מרגיש פחות קרוב אלינו ודואג להביא מתנות גדולות למען יראו וידעו או באמת מכול סיבה שהיא כבר עדיף שלא יביא כלום וזה כולל גם את עצמו,אני מעדיפה את המעט תומכים האמיתיים שלי ולא את הצבועים סביבי...,ולמרות כול מה שכתבתי כשאחי עבר את התאונה לפני שלוש שנים היו אצלו כול הזמן מבקרים מהכיתה,מהביה"ס וחברים של ההורים וכולם הביאו מתנות בכול הגדלים והמינים,אולי זה בגלל שהוא היה אז בכיתה ב' ויש הבדלים בגיל הזה מהגילאים שלנו אבל באמת היה נראה שכולם אוהבים ודואגים לו ולהורים שלי,דווקא אני באותה התקופה הרגשתי יחסית לבד בגלל שרוב החברות והידידים שלי התגייסו ובקושי היה להם זמן אליי והייתי כול כך זקוקה גם לתמיכה ומלבד שתי חברות ממש ממש טובות(אחת זאת אותה אחת שהתעקשה לבוא גם ביום הולדת השנה) ועוד ידיד שטרחו לבוא לבית חולים ולהיות איתי טלפונית ובבית כול זמן שהייתי צריכה השאר פשוט לא מצאו זמן לזה וכשכבר מצאו היה מאוחר מידיי אבל מעבר לשיפוט האישי שלי כלפיהן אם מסתכלים על ההתגייסות הכללית של כולם עבור אחי היה מאוד מרגש. בכול מקרה אני מסכימה עם התיאוריה שלך ומקווה לא להגיע למצב שאצטרך לבחון אותה אישית ולעומק בגלל שגם ככה יש לי מספיק קריטריונים לבדיקות של חברי אמת,כשהייתי בתיכון והייתי כול הזמן חולה הייתי נורא מתאכזבת מחלק מהאנשים שהחשבתי כקרובים והיו שוכחים אותי בדיוק ברגעים האלה כשבמקרים הפוכים הייתי שם בשבילם,דווקא בשבועיים האחרונים עם היום הולדת והזיהום אני מגלה שהחברים הנוכחיים מפתיעים לטובה ומתקשרים כול הזמן(בגלל שאני לא יכולה לדבר אז ההורים שלי משמשים כעורכי דין)לשאול מה שלומי,לראות אם הם יכולים לבוא וגם שולחים הודעות באימייל או באס.אמ.אסים ואני חושבת שיותר מכול מתנה ליום הולדת אלה הרגעים בהם יודעים מי חבר ומי לא,מהעבודה גם מתעניינים(הורים של ילדים בעיקר,בנות שירות ושלוש מורות כולל מחנכת הכיתה)אבל מסתבר בהחלט שיש כמה שיותר איכפת להם וכמה שעם כול ההצגות הרבה הרבה פחות וזה רק מחזק את דעתי עליהם... הזיהום עדיין מציק לי מבחינת שכיבה ושינה,התקפות השיעול המטורפות עם הליחה והעובדה שנעשה לי מאוד משעמם בבית והקירות ואני התקרבנו בימים האחרונים

...נראה לי שמחר אני אנסה לחזור,אומנם אני לא לחלוטין בריאה אבל משעמם לי ולא חשוב כמה טלוויזיה/מחשב/ספרים אני אראה/אקרא... הגבתי בשלווה לקטע של המיון בגלל שלדעתי אני לא במצב כזה קריטי והלחץ הוא בעיקר של אימא שלי,אבל מעבר לזה אני דיי מאמינה שאם אגיע בסוף חס וחלילה למיון אני אחווה הרפתקאות חדשות,אחרי הכול מה שלא הורג אותנו לגמרי מחשל אותנו וכשאני רואה את הילדים בבית ספר והמצב של חלקם יש אצלי סוג מסויים של קבלת פרופורציות על מה שכן יש לי ואני מזכירה לעצמי את זה כול הזמן וזה גורם לי להתלונן פחות,הבעיה היחידה שנוכח הגישה הזאת נוצר מצב של הזנחה בריאותית כשאני כבר נכנסת לשבוע השלישי של השיעולים(טוענים שהזיהום הוא כנראה מאחד הילדים,זה הגיוני לחלוטין כשאני חושבת על כמה דברים מהזמן האחרון שקשורים למצב הבריאותי של הילדים)ולמעשה עד שבוע שעבר עוד תפקדתי רגיל למרות הכול בגלל שלא היו מחליפות(עדיין יש מצוקה כזאת ולכן יש לי יסורי מצפון אבל יש פעמים שאדם חייב להתייחס לעצמו לפני הכול)ואני מניחה שחלק מההחמרה במצב הייתה לא רק כי האנטיביוטיקה לא השפיעה אלא באמת בגלל שהתעקשתי להמשיך לעבוד ולספוג הכול,כולל את הנהג שהתעקש להוריד אותי גם בגשם הסוחף ולא בבית...את יודעת כשחושבים על זה הייתי ממש שמחה לראות חלק גדול מהילדים אצלי בבית בדיוק עכשיו כשאני במצב בריאותי פחות טוב,נראה לי שלראות אותם היה גורם לי להחלים מהר יותר מכול תרופה,אבל אולי אני סתם חיה באשליות... אני אשמח לבלוג על מיגרנות... אני עדיין נוטה לסבול ממיגרנות לפעמים,אני מאובחנת לא סתם,אצלי מיגרנה יכולה לנבוע ממצב רגשי קשה נניח עומס יתר של דברים שלקחתי על עצמי או עודף פגיעות וניצול של אנשים,בשנים האחרונות סבלתי מהן פחות בין השאר בגלל שהייתי מרוכזת בהמון עשייה ואתגרים ולא נתתי למיגרנות להשפיע עליי,לעומת זאת בשיא המיגרנות היה לי גם חוסר ברזל ברמה בעייתית ביותר(הרבה מאוד זמן של ויטימנים לחיזוק הברזל בגוף) ודלקות גרון כולל חיידק אלים שהוביל לאינפוזיה וגרם לי להיות כשנה וחצי עם אנטיביוטיקה(אולי בגלל זה הגוף שלי חסין...)ויחד עם משברים של גיל ההתבגרות בעיקר היו לי מיגרנות בערך כול הזמן,השנה אחרי כמעט שלוש שנים שהן לא היו המיגרנות חזרו-לפני חודשיים בערך בעקבות העומס בעבודה הייתה לי מין התמוטטות בגללן וכמובן שהמשכתי לתפקד בגלל שלא הייתה ברירה ויש אחריות ומאז הן אומנם לא חזרו שוב אבל לדעתי זה זמני כי השנה יש לי חיים קשים ברוב תחומי החיים ולא חשוב מה אני עושה או לא עושה ובסוף זה ללא ספק ישפיע על התחזקות המיגרנות ונשאר רק לשמור על עצמי ולצמצם כמה שיותר את אורכן...

בסי.טי ביום שלישי

אני מקווה שלא יקרו עוד מקרי מוות טראגיים בפורום 741 ובכלל,להגיד שלא יהיה מוות בשום מקום זו בקשה מוגזמת ולא מציאותית אז נתמקד בבקשה צנועה שלא ילכו אנשים בטרם עת מבלי שהספיקו לחיות ולהגיע למיצוי מלא של פוטנציאל חייהם..... אמשיך להגיב על ההודעה השנייה מאוחר יותר...

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo50.gif בסי.טי!

 

[meytar]

תודה!

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo92.gif

 

[meytar]

חלק 2- בלי דיבורים על מחלות!D:

אני ממש אוהבת את השביתה הזו...אני ממש לא רוצה שהיא תיגמר... בשבוע שעבר הייתי בגדנ"ע, ונהנתי מכל דקה שם.. אפילו הייתי מדוכאת לחזור הבייתה, התאהבתי במקום ובאנשים... זה העלה אצלי מחשבות בנוגע להתנדבות לצה"ל. אם כי בכל מקרה אני יודעת שגם אם אני אתנדב לצבא, לפני כן אני אתנדב לשנה בשירות לאומי, אני ממש רוצה להדריך בפנימייה. השבוע עובר ממש טוב. מאז שחזרתי מהגדנ"ע התחלתי לקום מוקדם, לעשות התעמלות, ללכת ברגל, וזו תחושה פשוט מעולה! פשוט הרגשה של..חיים. זה מונע את מה שידיד שלי מכנה "ריקבון"- כשקמים בצהריים, שוכבים בבית וסתם לא עושים כלום. אז אני מנסה לעשות דברים. גם אם זה לא עבודה מסיבית.. למשל השבוע כתבתי הרבה (20 עמודי וורד- סיפרתי על כל מה שקרה בגדנ"ע...חפירות...) .אתמול הייתי בהופעה של רונה קינן, הייתה הופעה ממש טובה. בערבים אני נפגשת עם חברות שלי, שבגדנ"ע הבנתי בפעם הנוספת כמה אני אוהבת אותן ואיזה מזל שיש לי אותן. אני לא חושבת שאתם תזכרו, אבל לפני כמה חודשים סיפרתי על קרוב משפחה יקר לי מאוד שטס לחו"ל, מחר הוא חוזר. אז זהו, יש לי מן תחושת אושר כזו. בשבוע הבא יש לי בדיקות אחרונות, אבל זה לא משפיע עלי כלכך, יש לי פשוט מצב רוח טוב...

מקווה שיהיה סופשבוע טוב גם לכולכם!

 

[אורנית לנצח]

אני שמחה בשבילך!../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

סופשבוע נעים גם לך ולכולם!

 

[meytar]

../images/Emo42.gifתודה אורה!../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo92.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[Digi Lista]

שמחה שאת נהנית בשביתה../images/Emo39.gif

אני רואה את אחי(בי"ב) ואת החברים שלו מטפסים כבר על הקירות ולא כי הם אוהבים ללמוד באופן מיוחד אלא בגלל שהיה חופש גדול של חודשיים ודיי אחרי חודש של חגים ועכשיו שביתה בערך באותו האורך ובלי שיודעים מתי תסתיים נוצר מצב שהם לא מתכננים נסיעות כי אולי בדיוק באמצע השביתה תיגמר?והם לא מחפשים עבודות מאותה הסיבה וחלקם כמו אחי אמורים להתגייס כבר ביולי ולא בטוח בכלל שהם יספיקו לעשות את כול הבגרויות,אז נכון שהם בסך הכול מוצאים דרכים להעסיק את עצמם(הם חבורה של אינפנטיליים באופן כללי אז מבחינתם סתם לשבת ולהפליץ יום שלם בחברותא יכול להעביר את הזמן

)-פה סרט,שם מסיבה והרבה שינה והפיכה של היום ללילה אבל נראה לי שלמרות מה שהם מתעקשים להציג הם בסך הכול כבר מיצו את רוב האפשרויות ומשעמם להם,אבל אולי זו רק ההשקפה שלי עליהם... אני זוכרת את הסיפור על קרוב המשפחה,איך היה המפגש המחודש?... אשמח לקרוא על מה שקרה בגדנ"ע(20 דפים מעולם לא הפחידו אותי...) או לפחות על חלק,ברשותך כמובן

אגב,זוכרת שסיפרתי על מכתב של 13 דפים לעמותת שירות על כול מה שחוויתי איתם במשך שנתיים עם הבהרה שלא אהסס להפיץ לתקשורת בכול שלב כולל ההמלצות הרבות שיש לי ממקומות העבודה בשירות+עוד כמה נספחים חיוניים לטובתי?עכשיו הם משאירים לי הודעות כבר כמה ימים(כשאוכל לדבר אחזור אליהם...) שהמנכ"לית מעוניינת לקבוע איתי פגישה,ברגע שאני אוכל לדבר יהיה מאוד מעניין-אני לגמרי לא אוותר... מקווה שתמשיכי לנצל את השביתה בצורה הטובה והמהנה ביותר

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo6.gif

וכל הכבוד לך,אל תוותרי!

 

[meytar]

סטטה! מעולה לשמוע שהם לקחו ברצינות

את מה שכתבת להם! כל הכבוד! אגב, אולי כדאי לך לבקש ממישהו שיתקשר ויגיד להם שכרגע את לא עונה כי את חולה? שלא יחשבו שנעלמת להם... ובהחלט מעניין יהיה לראות איך העניינים יתפתחו *פרצוף זדוני*.. תודה על הכל!

 

[the whole shebang]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifתרגישי טוב../images/Emo85.gif../images/Emo184.gif

 

[Digi Lista]

../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif

 

[star_female]

מזל טוב!!~

אני ממש מצטערת על האיחור אבל לא הייתי בבית... אני מאחלת לך קודם כל שתבריאי ממה שיש לך עכשיו ותרגישי טוב ושתהני במה שתעשי ליום ההולדת שלך. חוץ מזה, אני מקווה שתשיגי את כל המטרות שלך בחיים ושתמשיכי להיות בן אדם מדהים כמו שאת היום. תמשיכי לעבוד בשביל הדברים שאת מאמינה בהם, והכי חשוב - שהאנשים שעובדים איתך יבינו עד כמה את נפלאה ויעריכו אותך על זה. שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת יותר מהקודמות לה.

 

[Digi Lista]

../images/Emo51.gif רבה טלי וחיננית../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif

 

[chi12]

מזל טוב!

המון מזל טוב, שאיפמון יבוא אליך אישית ויחבק אותך לכתוב יום ההולדת ושתמיד תהיה מאושרת, ותצליחי בהכל. את חמודה, ומשקיעה המון ואני מאחלת לך שתמיד תראי ברכות בעבודתך. ^_^ שתצליחי להתפתח בכל התחומים שאת רוצה.