זכרונות
גם לי יש המון זכרונות יפים וטובים מימים עברו אבל הזכרונות הם חלק מהעבר. מה יעזרו לי הזכרונות הטובים על המדרחוב בנתניה כשאני פוגשת ערסים ברחוב עם אופניים חשמליות? מה יעזור לי לזכור את השנים בהם בגרוש היה חור אם היום הכסף שאתה מרוויח לא ממש מספיק וגם המדינה לא מספיק משתמשת במיסים לטובת האזרח? מה יעזור לי לזכור בערגה את השנים ששולמית אלוני ויוסי שריד ואמנון רובינשטיים היו שרי החינוך כשאני הייתי בבית-ספר אם שר החינוך של הילדים שלי היה בנט ועתיד להיות סמוטריץ'? מה יעזרו הזכרונות כשירשאל מנתה 4.5 מיליון והיום כפול ואי תשתיות להכיל את כל האנשים על כל הפקקים והריבים על החניה ותשתית רכבת קלה שתיקח עוד המון שנים עד שתפעל? מה יעזור לי לזכור שפעם לפני 35 שנים ויותר חברי כנסת היו אנשים שנבחרו לייצד את טובת העם והיום מייצגים רק את התחת של עצמם? אני מקווה שאתה מבין את הרעיון. אז בחרתי לעזוב לקנדה. אני גם לא מצטערת על הבחירה שלי. אני יודעת שהילדים שלי לא ישרתו בצבא אם לא יחזרו לישראל, שהם עשויים להתחתן עם לא יהודים, שילדיהם לא ידברו עברית ואולי גם לא יחדדו את החגים. למעשה ניתקתי את עצמי מישראל, אז מה הטעם שאציין חגים לאומיים?
לגבי השכול - כל שכול הוא עניין פרטי ואני בטוחה שגם בקנדה מצא אוזן קשבת אצל הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם בכל מיני דרכים. אז אובדן של חבר או קרוב משפחה במערכות ישראל אולי מוסיף לאובדן מימד הירואי אבל בסופו של יום מה זה משנה איך אותו אדם מצא את מותו אם אתה חוזר הביתה בידיעה שלא תראה אותו יותר לעולם ותישאר רק עם הזכרונות?
גם לי יש המון זכרונות יפים וטובים מימים עברו אבל הזכרונות הם חלק מהעבר. מה יעזרו לי הזכרונות הטובים על המדרחוב בנתניה כשאני פוגשת ערסים ברחוב עם אופניים חשמליות? מה יעזור לי לזכור את השנים בהם בגרוש היה חור אם היום הכסף שאתה מרוויח לא ממש מספיק וגם המדינה לא מספיק משתמשת במיסים לטובת האזרח? מה יעזור לי לזכור בערגה את השנים ששולמית אלוני ויוסי שריד ואמנון רובינשטיים היו שרי החינוך כשאני הייתי בבית-ספר אם שר החינוך של הילדים שלי היה בנט ועתיד להיות סמוטריץ'? מה יעזרו הזכרונות כשירשאל מנתה 4.5 מיליון והיום כפול ואי תשתיות להכיל את כל האנשים על כל הפקקים והריבים על החניה ותשתית רכבת קלה שתיקח עוד המון שנים עד שתפעל? מה יעזור לי לזכור שפעם לפני 35 שנים ויותר חברי כנסת היו אנשים שנבחרו לייצד את טובת העם והיום מייצגים רק את התחת של עצמם? אני מקווה שאתה מבין את הרעיון. אז בחרתי לעזוב לקנדה. אני גם לא מצטערת על הבחירה שלי. אני יודעת שהילדים שלי לא ישרתו בצבא אם לא יחזרו לישראל, שהם עשויים להתחתן עם לא יהודים, שילדיהם לא ידברו עברית ואולי גם לא יחדדו את החגים. למעשה ניתקתי את עצמי מישראל, אז מה הטעם שאציין חגים לאומיים?
לגבי השכול - כל שכול הוא עניין פרטי ואני בטוחה שגם בקנדה מצא אוזן קשבת אצל הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם בכל מיני דרכים. אז אובדן של חבר או קרוב משפחה במערכות ישראל אולי מוסיף לאובדן מימד הירואי אבל בסופו של יום מה זה משנה איך אותו אדם מצא את מותו אם אתה חוזר הביתה בידיעה שלא תראה אותו יותר לעולם ותישאר רק עם הזכרונות?
