יום הזכרון והעצמאות

[spaysi8]

יום הזכרון והעצמאות

אז..
מוזר כמה שהשנה עוברת מהר..
אבל הנה, הגענו ליום העצמאות..
השאלה המתבקשת היא-
איך אתם מגיבים למעבר החד? האם אתם מתומכים או המתנגדים לקרבה בין שניהם?
איך אתם מתמודדים עם יום הזכרון?
ובנימה אופטימית- איך מתכננים לחגוג את יום העצמאות?

המשך שבת נפלאה..

 

[999שקד דגן]

עד השנה האחרונה לא באמת הפריע לי הצמידות של יום הזכרון ויום העצמאות. יכולתי להבין אנשים שאומרים שזה לא הגיוני, אבל לי אישית זה לא ממש הפריע (בעיקר כי לא חוויתי מוות קרוב אליי של חלל צה"ל או נפגע פעולות איבה).
בשנה האחרונה התחלתי לעבוד בקיבוץ שאומנם אין לו הרבה חללים, אבל אחד מהחללים הוא סבא של כמות נכבדה מהילדים שאני עובדת איתם. הוא נהרג מזמן, עוד לפני שהנכד הראשון שלו נולד, אבל הם גדלו בלי סבא ולתוך השכול.
רק כשהכרתי אותם הצלחתי להבין את הבעייתיות שיש בהדבקת שני הימים האלו ביחד. על פניו, הרעיון מאחוריי ההצמדה הגיוני ונכון, אבל בפועל, המשפחות השכולות לא באמת מסוגלות לחשוב על זה שהאנשים החשובים להם נהרגו במלחמה על הארץ הזאת ש....הופ, הנה, חוגגים לה יום הולדת. המשפחות הרי לא עושות את המעבר הזה בערב, כשהשקופית עם נר הזכרון מתחלפת בקול הקריין מהר הרצל שמסביר לנו שהחיילים עושים צורה של אריה עם עלה זית או משהו כזה.
כל רעיון החגיגה של יום העצמאות מתפספס כשכמות נכבדת של משפחות פשוט לא מסוגלות לקחת בו חלק.
בקיצור, אני חושבת שצריך לעשות יום הפרדה בין השניים. לא משהו מהפכני או קיצוני, לדחות את החגיגות ב-24 שעות, לאפשר למשפחות לחזור לנשום רגיל.

באופן כללי, יום הזכרון קל לי יותר מיום השואה. שוב, אני לא חוויתי מוות קרוב אבל סבתא שלי הייתה ניצולת שואה, ככה שההתמודדות קלה לי יותר ביום הזכרון. בניגוד ליום השואה, שאני די ממעטת לראות בו טלוויזיה, ביום הזכרון אני דווקא משתדלת כן לראות.

ועוד אין לי שמץ מה אני עושה ביום העצמאות.
גדלתי בעיר פריפריה שכמיטב המסורת העמידה שלל דוכני תירס-תפוח מתוק-ספריי בשדרה המרכזית, הביאה זמר עלום שם להופעה והפריחה לאוויר קצת זיקוקים. תמיד לא חיבבתי את כל ההוויה הזו, כשהייתי קטנה הלכתי עם חברים לסיבוב הרגיל רק כדי לסמן "וי", כי יום העצמאות וצריך קצת לשמוח וכאלה. היום אני ממש מתרחקת מכל המדרחובים למיניהם.

 

[spaysi8]

גם אני לא אוהבת את החוויה הזו בעצמאות

בד"כ נשארת בבית או הולכת לים..

 

[Any991]

המעבר אמנם חד וככל שעוברות השנים אני יותר ויותר מעריך את היום הזה וזה יותר נוגע לי ללב, כנראה בגלל העובדה שכשאתה מתבגר הצבא הופך להיות
חלק מסוים מהחיים שלך. כמו ידידתי לפורום שהגיבה לפני,המעבר הזה לא מפריע לי בצורה חדה ואני גם לא רוצה שזה יפריע.
יום הזיכרון מאוד מרגש אותי, אני מרגיש שזה ממש חלק מרכזי בהווי'ה כאן וביחד עם יום העצמאות זה מעצים אצלי את תחושת השייכות והחיבור לארץ ולמדינה.
יום העצמאות די יבש כנראה כי הבמות שיש בעיר לא באמת מעניינות, זה לא הסגנון שלי וחוץ מזה לא נעים ללכת ברחוב ולקבל ספרי בראש. אולי אם נמצא משהו אחר,
איזו מסיבה נורמלית נלך אבל אין דבר באופק שממש בא לי עליו (שזה מבאס כי כל ערבי ימי העצמאות זה ככה ואין אטרקציות באמת כיפיות וטובות), יום העצמאות עצמו יותר כיפי
ואז נראה אם נאכל משהו ואיפה

 

[spaysi8]

נו מה בסוף היה?

 

[Any991]

בסוף

באמת אכלנו בשר טוב בצפון והיה כיף

עכשיו צריך לחזור למטלות-באסה

 

[h a j b i]

לדעתי, המעבר החד הוא יריקה בפנים לכל המשפחות

השכולות. עם כל הכבוד לקטע של "איזה מגניב זה לעבור משכול לחגיגה, ממש כמו בהקמת המדינה".

בכל זאת, הרי אין דבר שיותר מכבד את יום הזיכרון מהמוני ישראלים שמבלים בו ברכישת בשר, מנגלים וכו. אין דבר שיותר מרומם את הנפש למשפחות השכולות זה לראות בחזרה מטקסי הזיכרון את כל ההכנות לחגיגות של הערב.

אבל ככה זה, "אתם תלכו לבכות בבית ואנחנו נלך לחגוג, אבל הי, רק בזכות ההקרבה של יקיריכם אנחנו חוגגים היום ושלא תחשבו ששכחנו את זה. עכשיו פנו את הכבישים ועופו לנו מהעיניים עם השכול שלכם"

 

[Jupiter30]

ממש לא

המוות הוא חלק מהחיים.

 

[h a j b i]

לא ממש, הוא סוף החיים למעשה

האדם הממוצע, אם יום הולדתו נופל מה לעשות על אזכרה של מישהו מהמשפחה, כנראה לא יחגוג באותו יום אחרי שיחזור מהאזכרה.
נכון שיש כאלה שחושבים שאפשר לפקוד על אנשים להיות עצובים ואז במעבר חד להיות שמחים אבל זה לא עובד לכולם.

גם השנה, יהיו רבים שלא יחגגו ביום העצמאות וכל זה בשביל קטע מגניב בטקס של כמה דקות במעבר מסוף יום הזיכרון לתחילת יום העצמאות.

 

[Hawkgirl]

היית מת בשביל לקבוע שזה סוף החיים...?

ומבינה את עניין החדות במעבר של יום הזיכרון לעצמאות.
אבל בראייה רחבה יותר, והסתכלות על התמונה הכוללת, משפחה שכולה חיה את הכאב כל יום בשנה 365 ימים.
אז מי יהיה זה שיקבע איזה פרק זמן צריך לחכות בכדי שזה יהיה סביר או מכובד בין יום הזיכרון לחגיגות יום העצמאות?
גם אם יהיה פרק סביר רחב יותר בינהם, יום, או שבוע, או שבועיים, או חודש, או חצי שנה, תמיד יהיה מישהו שזה לא יתאים לו ולא יחגוג עקב זאת את יום העצמאות מהסיבה הפשוטה שמשפחה שכולה היא משפחה שכולה לאורך כל ימות השנה.

משפחה שכואב לה לחגוג את יום העצמאות אחרי יום הזיכרון, יכאב לה לחגוג את העצמאות גם אם לא יהיה מעבר חד בין הימים.

 

[h a j b i]

הטיעון של חיים את הכאב כל השנה לא מחזיק מים

כפי שכבר כתבתי, אף אדם כמעט לא היה חוגג יומולדת באותו יום שיש לו אזכרה של הורה, אח או בן. נכון שהוא עצוב ומתגעגע כל השנה אבל זה לא אומר שהוא לא יחגוג כל השנה. פשוט ידחה את החגיגה ביום אחד.

והיו כאלה שתיארו את זה יותר טוב ממני:

"אנחנו לא צריכים את יום הזיכרון בשביל לזכור, אבל הטקסים, השירים, הצפירה, האווירה, הסיפורים, מטחי הכבוד, כולם מעצימים את העצב, הגעגועים והתסכול, והכל צף וגועש. ופתאום הכל נקטע, זהו. היו לכם 24 שעות לבכות. מספיק. תאספו את עצמכם, כי הגיע הזמן לשמוח. אי אפשר עם הדיכאון הזה, תתפסו איזה פטיש פלסטיק וניפגש "בבמה".

המטרה של הפרדה היא בשביל להפסיק לבזות את יום הזיכרון בהכנות ליום העצמאות. ךא צריך הרבה בשביל זה, בסך הכל יום.
בשביל להימנע ממקרים כאלה למשל:
http://www.haaretz.co.il/news/local/1.1997150

הסמליות היחידה בחפיפה הזו היא הסמליות לכמה אטומים אפשר להיות.

 

[bitchsayer]

bull.

אתה מדבר כאילו המשפחות השכולות צנחו לכאן אתמול מהירח. נחש מה, כבר 66 שנה פחות או יותר שעוברים מיום הזיכרון ליום העצמאות במעבר "חד". נראה לי שהמשפחות השכולות וכל מי שחי במדינה הזאת די מודע לעניין הזה, אתה לא חושב?

 

[h a j b i]

אה, אז זה בסדר כי זה נמשך מספיק זמן

אם זה משנה, גם כנקבע יום הזיכרון במקור להיות חופף לערב יום העצמאות, היו משפחות שפנו לבן גוריון והתנגדו.
איך שלא תציג את זה, יום הזיכרון יש את אלה שהולכים לבתי קברות ויש את אלה שהולכים לסופר לקנות בשר. ההכנות ליום העצמאות תמיד ייעשו ביום הזיכרון.

 

[bitchsayer]

כן.

למשך הזמן יש השפעה על רגשות של אנשים ועל הציפיות שלהם ומשום כך זה שהמשפחות התנגדו בראשית ימיו של היום הזה לא מאוד מפתיע (גם היום זה לגיטימי אבל נראה יותר מוזר מאשר לפני 65 שנים). לרגשות אנושיים, גם אבל, יש תמיד קונטקסט שבתוכו הם נמצאים. מי שחי בארץ הזאת יודע איך הדברים עובדים, וזה אולי לא כל כך פשוט כמו שיכול להשתמע מדבריי, אבל למסורת ולנוהג יש השפעה גם על האופן שבו אנשים חווים את הכאב הפרטי שלהם.

 

[h a j b i]

אתה כנראה שוכח שכל שנה יש קורבנות חדשים

להם זה לא עוזר שזו מסורת של 60 שנים.

 

[bitchsayer]

מה שבעיקר נראה לא מתאים בתגובה שלך

הוא שקראת למעבר בין הימים "יריקה בפנים לכל המשפחות". זה היה יכול להיות מתאים אם היה מדובר במנהג חדש, אבל לא כשמדובר במסורת של 60+ שנים.

 

[h a j b i]

טוב נו, זו יריקה מתמשכת

כל שנה יש קורבנות חדשים.

 

[bitchsayer]

כן, אבל הם יודעים לאן הם נכנסים

כשהם שולחים את הילדים שלהם לצבא.

 

[spaysi8]

משפט מפגר, מצטערת..

 

[h a j b i]

כל כך מפגר שקשה אפילו להסביר למה (אף אחד לא יודע למה הוא נכנס, אף אחד לא שולח אף אחד).