../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif
(וגם לזכר הרוגי פעולות הטרור
) מסדר הנופלים/חיים חפר הם באים מן ההרים, מן השפלה, מן המדבר הם באים-שמות,פנים,עיניים-ומתייצבים אל המסדר. הם באים בצעד גברי, חזקים ושזופים. הם יוצאים מתוך המטוסים המרוסקים ומן הטנקים השרופים, הם קמים מאחורי הסלעים,מעבר לדיונות ומתוך תעלות הקשר, גיבורים כאריות, עזים כנמרים וקלים כנשר. והם עוברים אחד אחד בין שתי שורות של מלאכים המאכילים אותם סוכריות ועונדים על צווארם פרחים. ואני מביט בהם-והם כולם שמחים, אלה האחים שלי, אלה האחים. והם פוגשים זה את זה, עיניים שחורות וכחולות וחומות והם מזכירים זה לזה שמות וכלי נשק ומקומות.. ומוזגים זה לזה ספלי קפה ותה, ומתפרצים פתאום יחד בקריאות: "כיפאק היי!", והם פוגשים בקהל הרבה רעים וידידים, והמפקדים טופחים על שכם הטוראים וטוראים לוחצים יד למפקדים, והם פורצים בשירה ומוחאים כפיים, ומקשיבים להם בהתפעלות כל יושבי השמיים. והפגישה נמשכת יום ולילה, יום ולילה כי חבורה שכזאת לא היתה עוד למעלה. ואז פתאום הם שומעים קולות מוכרים ובוכים. והם מביטים הביתה אל אבא ואמא, אל הנשים והילדים והאחים ופניהם דוממות והם עומדים נבוכים ואז מישהו מהר לוחש: "סליחה, אבל היינו מוכרחים ניצחנו בקרבות וכעת אנו נחים" אלה האחים שלי, אלה האחים. וככה הם עומדים והאור על פניהם ורק אלוהים לבדו עובר ביניהם וכשדמעות בעיניו הוא מנשק את פצעיהם והוא אומר בקול רוטט למלאכים הלבנים: אלה הבנים שלי, אלה הבנים.
יהי זכרם ברוך.
