יום הזכרון לשואה ולגבורה מתקרב לו....

[בשורות טובות!]

יום הזכרון לשואה ולגבורה מתקרב לו.... ../images/Emo16.gif

מה זה עושה לכם? מכירים ונזכרים רק בספרים ותוכניות או שזה נוגע בכם אישית? {בואו נעזוב לרגע את הדיון ההלכתי על קביעת יום זכרון בחודש ניסן והבעייתיות שבכך}.

 

[בחור כארזים]

אומר בהגינות

עצם היום לא עושה לי כלום. מבחינתי יום רגיל לחלוטין.

 

[בשורות טובות!]

וזאת כי.....? השואה עצמה היא נושא מרוחק מחייך

או שספציפית ליום הזכרון לשואה ולגבורה אינך מתחבר? נניח, בעשרה בטבת אתה חווה משהו שונה?

 

[בחור כארזים]

היום הרישמי בלבד

אינו מדבר אלי, נושא השואה מאוד קרוב אלי, הייתה תקופה בעבר שהייתי ממש "מכור" לשואה, קראתי המון בנושא, אספתי המון חומר וכו'. יש לי בעיה עם היום הזה עצמו, לדעתי "יום הקדיש הכללי" מועיל הרבה יותר מצפירה או טקס כזה או אחר.

 

[yuvalmines]

היום הרשמי

למה היום הרשמי לא מדבר אליך? יש עניין במשהו כללי ביום שבו קבוצה מתייחדת עם הזכרון, האבל וכו' כמו שיש אזכרה לאדם פלוני והוא לא יוכל להגיד זה לא מדבר אליי כי אני זוכר תמיד, כך גם פה קבעו תאריך מסויים בנוסף לזכרון הפרטי יש גם זכרון כללי לאומי. ח"ו שלא ישמע מדבריך "ולפי שהוציא עצמו מן הכלל...(מן ההגדה)"

 

[בחור כארזים]

גם הרבנות הראשית הוציאה עצמה

מן ``הכלל`` בזה שקבעה את יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת?

 

[בשורות טובות!]

למען הדיוק ../images/Emo88.gif

הרבנות הראשית קבעה את עשרה בטבת כ"יום הזכרון לקדושי הגולה" (כיום זכרון לשואה בעיקר) שנתיים לפני שכנסת ישראל קבעה את כ"ט בניסן כיום הזכרון לשואה ולגבורה. כך שלא הרבנות היא זו שהוציאה את עצמה מן הכלל. חשוב לדעת זו.

 

[בשורות טובות!]

בדיוק חשבתי היום

על כמה השואה הייתה "נוכחת" בחיי דווקא בילדותי, כשסבא וסבתא ז"ל היו בחיים. איך מילדות שמענו מהם סיפורים על "שם" ו"אז"... איך כל הזמן סיפרו, ובעצם יותר הסתירו מסיפרו. גם אחרי שנפטרו זה המשיך עוד להיות מוחשי ונוכח. ל"אפיקומן" בקשתי (וגם קיבלתי) טיול שורשים להונגריה. הצמרמורות שחלפו בי כשמצאתי את המקום בו הסתתרו ככל הנראה, גם חרוטות בי. ובחלוף השנים, הנוכחות של השואה ושלהם ביום יום כמעט והתאדתה לה ושמורה לימים מיוחדים. יארצייטים, ימי זכרון. שלא לדבר על מה זה בכלל יאמר- ובעיקר לא יאמר- לילדינו... ואולי זה אינדיקטור בריא? לא יודעת. רק תוהה בקול...

 

[שריתושתוש היחידה]

../images/Emo16.gif לזכר שישה מיליון יהודים שנרצחו באכזריות

יום עצוב מאוד. המשפחה של אימי ,שתחיה,נספו כולם בשואה 0מצד האבא).

 

[הפלאות של עליזה1]

לזכר 6 מליון יהודים

פעם עברתם פה אחי , יחפים ובגדים בלוים רק תלאי הצהוב נתן סימן שאתם יהודים, פעם הביאו אותכם פה בקרונות שחורים קרונות דוממות בלי מפה להיכן נוסעים,ועד היכן מגיעים, פעם עמדתם פה בחום ובקור בגשם ובחמסין, עמדתם דוממים ושקטים ורק הלב בוכה מבפנים כיום אתם איינם שם עומדים כיום אתם רק בתמונות וסרטים ישנים דמעותכם לא ניראים וצעקותכם לא נישמעים ורק הפסים וקרונות השחורים עוד עומדים לזעוק פה מתו 6 מליון יהודים ורק בגלל שהם יהודים

 

[אמא לחמודים]

היום עצמו

לא עושה לי כלום אני חיה את השואה יום ביום בכך שהסבא והבתא מצידי הצדדים ניצולי שואה לצערי נשארה לי סבתא אחת ואיתה את חוה את החויות שנשאר לה משם אני לא צריכה יום בשביל זה

 

[בשורות טובות!]

והיא מספרת על ההתקופה ההיא?

מספרת על עובדות או על התחושות? רוצה לשתף אותנו בסיפור חייה?

 

[אמא לחמודים]

היא קצת מספרת רק לי

כי בבית הורי אין דבר כזה לדבר על השואה שרציתי לנסוע לפולין לקח לי חדשיים לשכנע את ההורים שלי שאני אסע וזה אחרי שסבתא שלי מימנה לי חצי סבתא אחת שי הייתה פרטיזנית היא ברחה מחנה ריכוז היא ושבעת אחיה הם התפצלו לארבעה ארבעה כי חשבו שכך יהיה לה יותר קל לברוח היא ועוד שלושה אחים הצליחו לברוח ארבע אחים שלה נהרגו מול העיינים שלה ע"י הגרמנים {הגרמנים לא ידעו שסבתא שלי ואחיה רואים] סבתא אחרת נשלחה לעבודות כפייה בסיביר ועד היום היא סובלת מבעיות גופניות כתוצאה מהליכה יחפה קפור של סביר סבא אחד היה לוחם בצבא האדפ{שאין לי מושג מה זה} סבא שני עם מספר על היד ניצל ברגע האחרון ממחנה השמדה אושוויץ מה שלויה אותי כל החיים זה הפחד של כולם מזה שיום אחד יגמר האוכל הם אכלו כאילו אי מאחר הם אגרו אוכל כאילו פורצת מלחמה שהיינו באים בתור נכדים היינו שלושה והם יכינו לאוכל לעשרה כדי שלא נהיה רעבים שנאכל שאני כותבת את שורות אלה אני כוי צמרמרות וגעגעים לסבא וסבתא שהיו בשבילי אבא ואמא

 

[בשורות טובות!]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

נשמע טעון מאוד... עד היום אינך יכולה לדבר עם הורייך על כך, או שאת פשוט לא מנסה כבר?

 

[yuvalmines]

מרגש

הדברים שכתבת בליווי התיאורים החיים גרמו לי לדמעות.

 

[ברוך שעשני אשה]

כמו שכבר נכתב פה דוקא היום הספציפי

לא עושה לי כלום. את השואה חיים ומדברים בכול מיני הזדמנויות במשך השנה. ביום הספציפי הזה יש לי יותר אפשרויות לראות מגוון של סרטי שואה ואנשים ששרדו.

 

[בסג]

../images/Emo45.gif

 

[בשורות טובות!]

רגע, את חושבת שאין מקום לייחד יום מיוחד לזה?

 

[חנהפ]

זה אמנם יום ממלכתי

אבל כבת לנצולי שואה,אין רק יום אחד שנזכרים ומזכירים, אמא שלי לא מפסיקה לדבר ולספר כך שעבורי זה לא משהו שמוגבל בזמן

 

[בשורות טובות!]

מוכנה לשתף אותנו קצת בסיפוריה?

עושה רושם (אולי אני טועה) שרוב חברי הפורום הם לא בנים/נכדים של ניצולים..