שפירא מאיר
New member
ורציתי לספר סיפור
יש לי חבר שאנחנו מטיילים ביחד 40-50 שנה (הפסקנו לספור...) ומידי פעם אנחנו נוסעים לטייל ולבדוק מקומות ואתרים.
באחת הפעמים הגענו לנהריה והחלטנו לאכול. בחרנו באקראי מסעדה באיזו ככר והתיישבנו ליד השולחן.
הככר נראתה לי די דוממת והמסעדה היתה ריקה. אחרי שהמתננו כמה דקות פניתי לבחור שישב בפנים וקרא עיתון, ושאלנו אם יש שירות לשולחנות?
התשובה היתה:"למה, אני נראה לך כמו מלצרית?"
עניתי לו:"לא, אתה נראה לי כמו חצוף ומובטל". והלכנו. הוא אפילו לא הרים את הראש מהעיתון.....
נסענו מזרחה ונכנסנו לכפר הערבי מזרעה, התיישבנו במסעדה במרכז. מיד ניגש אלינו מלצר, סידר את השולחן הביא מים קרים וכוסות ושאל אם אנחנו רוצים קפה או באנו לאכול. משהו כמו 10 דקות אחר כך השולחן היה מלא בצלוחיות מכל מיני תקרובות כמו שאני אוהב והוגשה המנה העיקרית, והכל היה טעים ומושקע בדמיון רב וגם לא יקר.
אגב, תמיד כשאנחנו נוסעים צפונה, אנחנו עוצרים בחזרה לארוחת הצהריים במסעדה הערבית בתחנת הדלק של עין-חרוד.
יש לי חבר שאנחנו מטיילים ביחד 40-50 שנה (הפסקנו לספור...) ומידי פעם אנחנו נוסעים לטייל ולבדוק מקומות ואתרים.
באחת הפעמים הגענו לנהריה והחלטנו לאכול. בחרנו באקראי מסעדה באיזו ככר והתיישבנו ליד השולחן.
הככר נראתה לי די דוממת והמסעדה היתה ריקה. אחרי שהמתננו כמה דקות פניתי לבחור שישב בפנים וקרא עיתון, ושאלנו אם יש שירות לשולחנות?
התשובה היתה:"למה, אני נראה לך כמו מלצרית?"
עניתי לו:"לא, אתה נראה לי כמו חצוף ומובטל". והלכנו. הוא אפילו לא הרים את הראש מהעיתון.....
נסענו מזרחה ונכנסנו לכפר הערבי מזרעה, התיישבנו במסעדה במרכז. מיד ניגש אלינו מלצר, סידר את השולחן הביא מים קרים וכוסות ושאל אם אנחנו רוצים קפה או באנו לאכול. משהו כמו 10 דקות אחר כך השולחן היה מלא בצלוחיות מכל מיני תקרובות כמו שאני אוהב והוגשה המנה העיקרית, והכל היה טעים ומושקע בדמיון רב וגם לא יקר.
אגב, תמיד כשאנחנו נוסעים צפונה, אנחנו עוצרים בחזרה לארוחת הצהריים במסעדה הערבית בתחנת הדלק של עין-חרוד.
