יום נהדר ../images/Emo8.gif
או הו... נגעת בנקודה רגישה אצלי
אנשים עלו פה ארצה עד גיל 5 ולא זוכרים את עצמם... אני זוכר את עצמי מגיל 4, כאילו שזה היה אתמול ועליתי ארצה בגיל 7... שנת 1994. אז גרנו בכפר סבא ( עכשיו אני נתנייתי). והאמן לי... זו הייתה התקופה הכי כואבת, מלאת יגון וצער בחיים שלי
ראשית כול זה התחיל מהשם שלי... ביה"ס הציע לשנותו מכיוון שלישראלים תהיה בעיה להגותו ( ואכן, קשה להם לשמוע את ה- ל' בסוף והוגים קירי
). הייתי ילד קטן, לא הבנתי הרבה, אבל הרעיון ממש לא נשמע לי, אפילו לא הסכמתי להוסיף שם שני לשמי. טענו שזה גם ישפיע על ההשתלבות שלי... ואכן כך קרה... מכיתה ב' עד מחצית ו' ( אז עברתי לנתניה), חוץ ממכות, קללות, הכפשות, העלבות ובכי מר לא ידעתי כלום
כול יום חזרתי מביה"ס בוכה וכול יום הלכתי לביה"ס עם פני אבל... סקלו אותי באבנים, הביאו לי מכות, ראו בי עבד ( ממש כך אמרו לי), עשו עליי חרם, הטרידו אותי בשירותים, זרקו את התיק שלי לאסלה, המורות התעלמו ומה לא
... אני מתפלא איך בכלל נשארתי נורמאלי ( או שמא...
). אחרי שעברתי לנתניה, נפגשתי עם כיתה נפלאה שנתנה לי הרגשה טובה אחרי כול שנות הסבל הללו וקיבלה אותי בזרועות פתוחות... אז החל השיפור. אני התחלתי להשתנות ולשנות... וודאי כול מה שעברתי מאוד השפיע עליי, על איפיון הדמות שלי ועל האדם שהפכתי היום ( בחיוב או בשלילה). כיום אני מרגיש שהפכתי לחלק אינטגרלי ביותר בחברה הישראלית
או הו... נגעת בנקודה רגישה אצלי
בחטיבה הייתי בכיתה מדעית, שמן הסתם הייתה 80% רוסים ושאר עמי אשכנז (מעניין למה היה לי רק מרוקאי אחד בכיתה.. אממ.. ) . שם התפתחתי די טוב. עכשיו כשאני בי"א בתיכון אני רואה את עצמי חלק אינטגרלי ביותר של החברה הישראלית 