יום-כיפור דפוק שלי

[***מרקי-קקטוס***]

יום-כיפור דפוק שלי ../images/Emo11.gif

זה לא רק הקורבנות... אילו נסיונות שהועמדתי בהם בעל-כורחי יום חמישי למלחמה ברמת הגולן המקום,ליד חושנייה.. פלוגת הנדסה,עולה מידי לילה לפיזור מיקבצי מוקשים לשם חסימת התנועה מערבה של הצבא הסורי. באמצע הנחת המקבץ..ירי נק"ל עם נותבים אי אפשר להרים את הראש מי שקם-חוטף כדור.. בזחילה,אנחנו מתחילים לפנות פצועים החיילים-ממלמלים שמע-ישראל זורקים אלונקות עם פצועים זועקים וממלטים נפשם. נשארנו בשדה,רק הסגל..14 איש.. שעתיים,של חימוש המוקשים ופינוי הפצועים בזחילה,אחד לאחד. המ"פ-ברח לתוך טנק סמוך מפנה אותנו בקשר,כשהוא מאחורי צריח.. נחלצנו לבסוף..רק שישה פצועים. לא סלחנו.את המ"פ שנמלט-העפנו מהפלוגה בתוך שבוע החיילים שסרחו-הועמדו למשפט אלת הרחמים עשתה איתם חסד ריתוקים וכאילו.נגמר. חודשיים חלפו. בעורף-המשתמטים חוגגים על חשבון העסקים של העצמאים המגוייסים. מסרבים לשחרר אןותנו בגלל הטראומה-עד מרץ 1974. המון עסקים התמוטטו. אני הייתי שכיר,מזלי. זו-מלחמת יום הכיפור שלי. לא משהו.. מרק.

 

[ענבר.]

../images/Emo7.gif קשה לי לשמוע סיפורים

על מפקדים שנוטשים. ועל משתמטים. עצוב, לאור המשפט המפורסם - לא נוטשים פצועים בשדה קרב...

 

[***מרקי-קקטוס***]

זה מה היה,עינבי ../images/Emo10.gif

 

[ענבר.]

לאיזון - תביא אחד סיפור עליז ../images/Emo6.gif

 

[***מרקי-קקטוס***]

טוב,סיפור קצר... ../images/Emo25.gif

את-הסיפור העליז שלי.. מרק.

 

[ענבר.]

ותיבלע לשונה

ותסמיק ותהי נבוכה ולא תמצא היא את מילותיה ולא תבקש היא יותר סיפורים לפני שינה...

 

[גל-עמית]

סיפור מצחיק.....בתוך התופת....

שם הפלוגה (טנקים) שהוטל עלי לנסות ולרכז צוותים כדי לשקמה לאחר הקרבות היה "זומזום" ובקיצור "מקובל": פל´ ז´. נו, עם שם כזה.....השמיים הם הגבול.. כשישבנו בצד המערבי של התעלה והיינו בתקופת ה"תאקלים" והשיחות להפסקת האש..והיה הרבה זמן שלא עושים כלום, החלטתי לשבור את השגרה ותוך כדי רביצה תחת רשתות הסוואה - לבנות בר. כן, בר שנוכל לשבת יחד כשאפשר ולפרוק מתחים של "זקנות"....ואיך נקרא לו לבר? כמובן "זין-בר".... ובנינו מדפים...וקשטנו...וכורסאות...וכסאות...וחברה הביאו כל טוב מהבית...ו"הבר של זין" - היה אטרקציה בכל הסביבה......

 

[ענבר.]

זנ-זי-בר ../images/Emo45.gif

אז אתה גם נגר גם לוחם גם חולם גם חיפאי וגם .......

 

[גל-עמית]

כן...גם ../images/Emo45.gif וגם.. ../images/Emo28.gif ....

ו..כן, משתדל להיות ב"צנטרפוגה" של החיים הטובים...........

 

[magy]

מלחמה - המצאה של השטן..... ../images/Emo14.gif

 

[ענבר.]

המצאה של אנשים קטנים

שרוצים להיות ג ד ו ל י ם

 

[גל-עמית]

במסגרת הכללית - די דומה.......

אני הייתי בסיני....אמנם עדיין לא אוקטובר ואיני יודע מה פתאום זה עלה.... היינו הגדוד הראשון (מילואים) שהגיע לנסות לחלץ את הסדירים מהמוצבים בתעלה בגזרה המרכזית....אזכיר רק נקודות כי אם אכנס לפרטים - הלך השרת של תפוז....................... מי שזוכר (ולא בסדר כרונולוגי): ציר אושא, לכסיקון,טרטור, חמדיה, טלוויזיה, סאגרים, מוצב לקקן, החווה הסינית, חצר-מוות, החצייה, פאיד, צומת צח, איסמעליה, תעלות המיים המתוקים, ה"קופים" (הצלפים המצריים), בסיסי טילים...מעל לחצי שנה במדים.......

 

[ענבר.]

נו באמת

אתה משאיר אותנו עם חצי תאוותנו.. ספר סיפורים מלאים, אנחנו גריאטרים, במדור נוסטלגיה. ולשרת של תפוז שידאגו בהנהלה. תן להנות.

 

[גל-עמית]

שתהיי לי בריאה.. ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif

חוץ מזה....הסיפורים מתאימים ליום כיפור....לא להיום..... היום - סיפורים שמעלים חיוך. חיוך אמיתי, לא מר......... כשיבוא היום - מבטיח לספר....

 

[magy]

גל עמית, הטראומה שלך ושל עוד

גברים רבים שנלחמו במדינה הזו מאז קיומה, לא יעבור לעולם. מבלי לקרוא לזה "פוסט טראומה", סתם טראומה שאינה מסתיימת. לעולם, ייזכרו גברים במלחמות שהיו בה. שנכפתה עליהם. שאילצה אותם לשנות את כל אורח חייהם, בעבודה, בבית, בחברה.... לעולם, תשארנה צלקות מוגלתיות ובלתי ניתנות לריפוי ואיחוי. ויש, שהצלקות מדממות ..... ארץ זבת חלב ודבש, ואוכלת יושביה.....עם בחירה.....עם סגולה.... אילו רק הלך מוישה לקנדה.......במקום לכנען.... אבל הוא גימגם......ככככככככ.........רצה משהו אחר.... יצא לו משהו אחר.... בינתיים, הוא מת, והשאיר אותנו להשלים את המלאכה....... הוי טבריה טבריה, לו היית ........צפת.........

 

[magy]

תיקון= הטראומה לא תעבור לעולם

 

[magy]

עד היום לא ראיתי פורום ששמו

זכרונות המלחמה שלי. אין דרישה???????????. יש בארץ כל כך הרבה הלומי קרב. שאפילו לא יודעים. איך זה שאין פורום כזה?????? פורום שתהא בו היכולת לפרוק את הסיפורים.....לא לשמור אותם בבטן... וגם לא לספר לאישה, שאולי לא מבינה, כי לא הייתה שם..... שזוכרת רק איך התמודדה עם הילדים, והבית לבד.... למההההההההההההה????????

 

[גל-עמית]

אני וה"שנתון" שלי....פוסט טראומה...

לפי דברייך, בני השנתון שלי....היינו כולנו אמורים לבלות את שארית חיינו באזור שבין גהה לבאר יעקב.... תודה לאל צלחנו את זה כפי שרובנו צלח......למותר לציין שגם עשיתי לא מעט ביקורים אצל משפחות שלא זכו.....ולדעתי - יותר גרוע מזה, אצל אלה שנושאים את הצלקות - עד היום.... לעניות דעתי, אם היה "משבר" - הוא קרה במלחמת המפרץ. ה"גברים" בבית..בחדר האטום...הנשים הן המפקדות...הגברים ללא מדים...נשק...קשר..פקודות...הסתערות על אוייב...ריח הגריז....הפיח... מה היה לנו במקום: מסכות, חדר אטום, אטרופין, חוסר אונים וחוסר מעש.. ונחמן שי אחד שמראה לנו כמה הוא שוורצנגר ואנחנו - בקושי בניטו בניני.....

 

[magy]

גל עמית, המון ספרים יצאו בנושא

המון סרטים בנושא. "לא שם זין"? היה לא רק פגיעה פיזית, אלא נפשית בעיקרה. גברים לא נוטים לדבר על זה. יש פגיעה מתמשכת... יש זכרונות שאינם מרפים, וחלומות....והמון חרדה גם כלפי הדור הצעיר שמתגייס.... לא כולם מאושפזים, אבל רובם ככולם, נושאים על חזם את הזוועה...ואיבוד החברים..... את הקירבה למוות...אבדן ....וחשש קיומי ממשי, כמו במלחמת יום כיפור... מלחמה היא מלחמה.....היא מלחמה............עם זנזיבר...... ובלי .....

 

[magy]

נתיבה בן יהודה. ברגע זה בשידור חי

מבקשת סליחה מהמאזינים שהיא מגמגמת....היא אמרה שקשה לה בימים אלו. זה מזכיר את ימי קום המדינה... את מלחמת השחרור.. את מה שהיה פעם. ואנחנו כבר כמעט חמישים וארבע שנים אחרי קום המדינה.....וכאילו חזרנו אחורה בעשרות שנים... וזה רק בגלל פיגוע או שניים. לא מלחמה.