"השיבה הביתה"...ועוד הרבה..... אני לא עשיתי מחקר על כמות ורצון הגברים לדבר על זה. אני יכול רק לספר לך מהתרשמות שלי אישית עם המון גבריפ שחוו "חוויות" דומות לשלי. אין כל בעיה לרוב רובם של בעלי הנסיון לדבר על זה ויותר מזה, להוציא בדיחות "שחורות" וכד´... איני שולל את המקרים שאותם ציינת ולו רק בגלל שראיתי אותם..ולצערי - לא מעט.....ובכל זאת, שוב - למזלנו, הרוב שרד את הקרבות והיה לכולנו גם את שאר הרוח למה שאתן קראתן: "זנזיבר"...אגב, מצא חן בעיני
שחורות וכד´ לא שאני שוללת את הדרך הזו אבל, אפעס, זה נראה לי יותר כיסוי תחת מאשר רצון אמיתי להביע רגשות. לדבר על המלחמה, על רגשות, על כאב, ולא בהיבט המצ´ואיסטי.
ענבר היקרה, את אולי אינך מכירה אותי. אין לי בעיה בכלל לדבר על כל דבר בעולם. בפרט על חוויות אישיות, קשות כקלות....ובכלל לא מההיבט המצ´ואיסטי ומכל היבט שאינו טבעי. אני מקווה שאולי יצא לנו לשוחח ואז אולי תוכלי להבין אותי......
יודעת שאנשים כתבו שקשה להם לשמוע סיפורים עצובים.. אבל מי אוהב אותם?? הרי זו המציאות שלנו .. פעם עצוב פעם שמח.. פעם רע פעם טוב.. כמו גלגל החיים.. מי אוהב סיפורים עצובים?? כולנו רוצים סוף שמח עם נסיכים קסומים מאגדות... כולנו רוצים לשמוע על נשיקות ואהבות... אבל האם אנו נמצאים בהרפתקאה?? האם אנו נמצאים באגדה?? והאמת טופחת על פנים..... והאמת כואבת עצובה בפנים... פיגוע פה ... פיגוע שם.. מלחמה רחוקה.. פצעים מהעבר.. צלקות שלעולם לא ירפאו.. שריטות שלעולם לא ימחקו.. אך החיים אכזרים ... החיים ממשיכים.. אין זמן לחכות.. רק לא להיות יותר קורבנות.. בתקווה לימים טובים ומאושרים... בתקווה לימים פחות סגרירים... ולהמון המון חיוכים... ים של חיוכים לכולם...