הבעיה המרכזית היא שהטלפון הפך לצעירים למרכז החיים
רובם לא איכפת להם לא לדעת עברית כהילכתה, גם לא להכיר את הארץ, וכך כמו בשיר שהם מומחים במחשבים אבל למעשה הם בורים ועמי ארצות.
אני מהראשונים שקנו טלפון נייד "הבננה" שהיה כבד ומגושם והיה צורך להחזיק בטריות רזרבות כיוון שהבטריה לא החזיקה יותר מ-3 שעות.
אבל עם הטלפון, קיבלתי אישור ממשרד התקשורת שאני רשאי לשדר בטלפון-כיס.
כיס, כן ?
הרוב המוחלט בעיקר של הצעירים הטלפון כל הזמן ביד, הם חייבים לדווח לכולם על כל צעד שלהם בליווי תמונות וכל חייהם פרושים בטלפון, והם חייבים להיות בכוננות אם יקבלו איזו הודעה, שיוכלו להציל את האוניה הטובעת שלהם.....
אני מביט בישראלי הממוצע, יש לו תיק ויש כיסים אבל הוא כמעט תמיד יחזיק ביד - מפתחות,סיגריות,מצת, טלפון - וזה במקרה הטוב.
כך גם נותני השירות,"הלקוח צודק תמיד" מת מיתת נשיקה, היום הטלפון חשוב מהכל גם אם הוא יפסיד לקוחות, אותו הדבר הפקידים והרופאים וכל היתר למעט חריגים כמו הרופאה שלנו שהיא לא עונה, הפקידה שלה רושמת את השם והטלפון ומהי השאלה, ואחרי שעת קבלת הפציינטים, היא מתקשרת לאנשים.
פעם היתה מהלכת בדיחה שארבעה יושבים סביב שולחן במסעדה, וכל אחד עסוק בטלפון שלו ואין שום שיחה בינייהם. אחד מהם החליט לבסוף, צילצל לחבר שישב מולו, וביקש:
דני, תעביר לי את המלח בבקשה.....
היום זו כבר לא בדיחה, אנשים איבדו כל פרופורציה.