יומולדת לנסיכה ושיחה בגן
לנסיכה שלנו מלאו 5 שנים. אני כותבת ונדהמת כל פעם מחדש. איך יתכן, רק אתמול הייתה תינוקת קטנקנה, והיום... ואני גם לא נדהמת, כי הרי תמיד, מאז ומעולם הייתה כאן, אז בטח שעבר כבר זמן... הגענו היום לגן שלה,אנחנו, סבים וסבתות וכמובן הנסיך. קודם ליום ההולדת בקשה הגננת לדבר איתנו. היא שאלה איך להסביר את המשפחה שלנו לילדים, שיום ההולדת הוא הזדמנות טובה לדבר על משפחה, והיא לא יודעת מה לומר. אמרתי לה שזאת המשפחה שלנו, שהילדה יודעת מאיתנו שבחרנו לחיות זו עם זו, ודיברנו קצת על איך אנחנו מציגות להם את המשפחה. מאחר והנסיכה לא שואלת עוד על תהליך ההולדה, היא לא שמעה על זרע ועל מקומו בחייה. הגענו ליום ההולדת אחרי מפגש הבוקר, והגננת נלהבת ספרה שהילדים שאלו שאלות, והנסיכה התמודדה עם זה באורח מופלא. היא אמרה שהיא רצתה להקליט את השיחה, כל כך מאלפת הייתה. ילדים שאלו אותה מי יבוא ליומולדת, והיא אמרה ששתי האמהות של הנסיכה. ואז שאל ילד: איך יש לה שתי אמהות? והנסיכה ענתה: כן, יש לי אימא ואימי, ושתיהן האמהות שלי. ילד אחר שאל : מה, האמהות שלך התחתנו? והיא ענתה: לא, אבל הן רצו לחיות יחד וללדת אותנו. וילד אחר שאל: מה, אין לה אבא? והיא ענתה: לא, אין לי אבא, יש לי שתי אמהות. ולשאלה אם אבא שלה מת, ענתה: לא היה לי אבא אף פעם. עם השאלה על איך יכולות שתי אמהות ללדת ילדים, הרי צריך אבא כדי לעשות ילד, קטעה הגננת את הדיון, ואמרה שהיא תספר אם תבחר. אבל ההתפעמות מהתשובות, מההתמודדות ומהטבעיות בה התקיימה השיחה הייתה גם של הגננת, וכמובן שאנחנו היינו גאות בה מאד. בזמן החגיגה אמרה לי הנסיכה באוזן: את יודעת, שאלו אותי אם התחתנתם. ואמרתי שלא. ובערב היא שאלה אם לא התחתנו כי לא רצינו, ולמה לא. היא הייתה מקסימה בכל החגיגה, הגננת ( זוכרים את המצוקה בתחילת השנה על הגננת הנוקשה והקשוחה?) התאימה את החגיגה לשתי אמהות והתייחסה למשפחה שלנו בהתאמה מלאה. ואני הייתי גם גאה בגננת שיכלה לתת לנו מקום, ולראות בזה אפשרות להרחיב את מעגל האפשרויות לילדים שבגן שלה. וכמו תמיד, אני חושבת כמה המפגש היומיומי עם אנשים במכולת, בגן ובטיפת חלב, הם אלה המאפשרים להם לפגוש הומואים ולסביות ולראות בהם אנשים ללא קרניים, ולהוריד דעות קדומות והומופוביות. אז זהו, ואני שוברת שיא אישי באורך ההודעות שלי... ומזל טוב לנסיכה, הכי חשוב.
לנסיכה שלנו מלאו 5 שנים. אני כותבת ונדהמת כל פעם מחדש. איך יתכן, רק אתמול הייתה תינוקת קטנקנה, והיום... ואני גם לא נדהמת, כי הרי תמיד, מאז ומעולם הייתה כאן, אז בטח שעבר כבר זמן... הגענו היום לגן שלה,אנחנו, סבים וסבתות וכמובן הנסיך. קודם ליום ההולדת בקשה הגננת לדבר איתנו. היא שאלה איך להסביר את המשפחה שלנו לילדים, שיום ההולדת הוא הזדמנות טובה לדבר על משפחה, והיא לא יודעת מה לומר. אמרתי לה שזאת המשפחה שלנו, שהילדה יודעת מאיתנו שבחרנו לחיות זו עם זו, ודיברנו קצת על איך אנחנו מציגות להם את המשפחה. מאחר והנסיכה לא שואלת עוד על תהליך ההולדה, היא לא שמעה על זרע ועל מקומו בחייה. הגענו ליום ההולדת אחרי מפגש הבוקר, והגננת נלהבת ספרה שהילדים שאלו שאלות, והנסיכה התמודדה עם זה באורח מופלא. היא אמרה שהיא רצתה להקליט את השיחה, כל כך מאלפת הייתה. ילדים שאלו אותה מי יבוא ליומולדת, והיא אמרה ששתי האמהות של הנסיכה. ואז שאל ילד: איך יש לה שתי אמהות? והנסיכה ענתה: כן, יש לי אימא ואימי, ושתיהן האמהות שלי. ילד אחר שאל : מה, האמהות שלך התחתנו? והיא ענתה: לא, אבל הן רצו לחיות יחד וללדת אותנו. וילד אחר שאל: מה, אין לה אבא? והיא ענתה: לא, אין לי אבא, יש לי שתי אמהות. ולשאלה אם אבא שלה מת, ענתה: לא היה לי אבא אף פעם. עם השאלה על איך יכולות שתי אמהות ללדת ילדים, הרי צריך אבא כדי לעשות ילד, קטעה הגננת את הדיון, ואמרה שהיא תספר אם תבחר. אבל ההתפעמות מהתשובות, מההתמודדות ומהטבעיות בה התקיימה השיחה הייתה גם של הגננת, וכמובן שאנחנו היינו גאות בה מאד. בזמן החגיגה אמרה לי הנסיכה באוזן: את יודעת, שאלו אותי אם התחתנתם. ואמרתי שלא. ובערב היא שאלה אם לא התחתנו כי לא רצינו, ולמה לא. היא הייתה מקסימה בכל החגיגה, הגננת ( זוכרים את המצוקה בתחילת השנה על הגננת הנוקשה והקשוחה?) התאימה את החגיגה לשתי אמהות והתייחסה למשפחה שלנו בהתאמה מלאה. ואני הייתי גם גאה בגננת שיכלה לתת לנו מקום, ולראות בזה אפשרות להרחיב את מעגל האפשרויות לילדים שבגן שלה. וכמו תמיד, אני חושבת כמה המפגש היומיומי עם אנשים במכולת, בגן ובטיפת חלב, הם אלה המאפשרים להם לפגוש הומואים ולסביות ולראות בהם אנשים ללא קרניים, ולהוריד דעות קדומות והומופוביות. אז זהו, ואני שוברת שיא אישי באורך ההודעות שלי... ומזל טוב לנסיכה, הכי חשוב.
