יוצאת מהארון - אנחנו חוזרים לישראל

[לילית462]

יוצאת מהארון - אנחנו חוזרים לישראל

קיבלנו החלטה לחזור לישראל
יש מלא דברים לארגן ולסדר...

רציתי להתיעץ איתכן בתחום היצירתי
נשארו לנו פחות מארבעה חודשים ואני רוצה להכין משהו לילדים שיהיה לזכרון ופרידה.

חשבתי אולי איזה אלבום לכל אחד עם תמונות של החברים.
או אולי אלבום משפחתי לכולנו.

בקיצור צריכה רעיונות ועיצות מה אני יכולה להכין שיעזור בפרידה וישאר כמזכרת לנו. יש לנו עוד מספיק זמן ונראה לי שהכנה של משהו יחד יכולה גם לעזור להתמודד עם השינוי הגדול.

 

[ניריתסקוטלנד]

איזה פצצה.

הצטרפתי לפורום הזה כאשר ניהלת אותו ולא הבנתי כלום בתחום המדיה החברתית. אני זוכרת ששאלתי אותך מידי פעם שאלות מצחיקות.

חיבוק ענק על הצעד שלכם.

אלבום שמלווה את החיים שלכם שם בכלל והעזיבה בפרט זה כלי נהדר ללבן את השינוי. אם אני לא טועה, נוע עשתה את זה עם הילדים שלה במעבר מניו יורק.

הייתי מסבירה לכולם על הרעיון ושכל אחד מהם יקח את זה למקום שמתאים לו. בן כמה הקטן שלך?

חיבוק ענק עם המון כוח.

 

[rona73]

וואוו איזה חדשות!

אני היתי מבקשת מכל אחד לרשום את המקומות הכי יפים או חשובים , (כמובן שגם חברים )וללכת שוב להיפרד. ולהצטלם על הדרך.אתם יכולים לעשות אלבום משותף לארבעת החודשים האלה.

ז"א שאתם חוזרים לארץ מוכנים נפשית לשינוי הגדול.

בהצלחה !!!

 

[TamarToronto]

בהצלחה ומעבר קל.

הייתי עושה לכל ילד אלבום אישי של "יום בחיי". כלומר א על המעבר אלא על חיי היום יום.

מאיך החדר שלו נראה, תמונה בארוחת בוקר, תמונה בבית הספר, בחוג , בגלידריה, חברים וכו' - בקיצור דגש על חיי היום יום שלהם.

תחשיבי על הילד שלך בגיל 30 מסתכל על הספר ונזכר איך נראו החיים שלו באפריקה.

בהצלחה!

 

[שירלי של 4]

שיהיה המון המון בהצלחה!

אלבום פרידה זה רעיון טוב.
האלבום יכולות להיות תמונות עם בחרים, תמונות מאירועים מיוחדים שחגגתם בתקופה הזו, תמונות ממקומות שביקרתם בהם, טיולים. כל החוויות החשובות.
אפשר להכין גם ספר תמונות מודפס אונליין באחת החברות (כמו Blurb).

רוצה לשתף קצת בסיבות שהביאו להחלטה?

בהצלחה!

 

[עוזביםלקצת]

מזל טוב!

לגבי פרידה: הייתי מצלמת את הילדים עם החברים, המורים, השכנים, כל מי שיש לו משמעות בחיים שלהם ואז מבקשת מהאנשים האלה לכתוב להם משהו באלבום, ככה שבכל דף תהיה תמונה עם אותו אדם ומה שהוא כתב.
חוץ מזה, תמונות של מקומות משמעותיים, דברים שאתם יכולים לשים באלבום. למשל, כשאנחנו נעזוב במהירה בימינו אמן, אני יודעת שנשים באלבום עלה מייפל גדול ויפה מהסתיו המקסים שלנו, תמונה של סנאי (אנחנו כל כך אוהבות אותם!) וכו'. יש לנו גם ארגז שלם שבו אני שומרת עבודות יפות במיוחד מהגן, תעודות, תמונות, ברכות יום הולדת מושקעות במיוחד, פתקיות וכיוב' מזכרות שיש לכל ילד. פשוט אצלן זה יהיה מקנדה ובבא היום הן ישמחו לעיין בדברים ולהיזכר.

 

[שירלי של 4]

כשעזבתי את העיר הראשונה שגרנו בה בסין

חברה הכינה לי מתנת פרידה מדהימה!
היא הכינה לי ספר/מחברת פרידה.
הספר/מחברת היה של מותג שמאוד אהבנו (Shanghai Tang).
היא הלכה לצייר רחוב והביאה לו תמונות של החברות הכי טובות שלי.
הוא צייר אותן (רישום בעיפרון) וליד כל תמונה נכתבה לי ברכה מאותה החברה.
בנוסף היא הדביקה תמונות, תפריטים וגלויות ממקומות שנהגנו לפקוד באופן קבוע (הסטארבקס השכונתי, מסעדות אהובות, מקומות בילוי וכד׳) ואף הגדילה לעשות וניגשה למלצר האהוב עלי (בחור אירופאי צעיר וחתיך) במסעדה האיטלקית הקבועה שלנו וביקשה ממנו לכתוב כמה מילים

היא כמובן צירפה כמה שירים בהתחלה ועוד הרבה הרבה תמונות מאירועים וטיולים שלנו עם חברים ועם החברות הטובות.
כשהיא העניקה לי את הספר הנ״ל צחקתי, בכיתי וההתרגשות היתה גדולה.
זו מתנה מקסימה שמאוחסנת היטב בארגז עץ למרגלות המיטה שלי. מידי פעם אני פותחת אותו ומעיינת במחברת הזו ומתרגשת ברמות שלא ניתן לתאר בכלל

 

[עוזביםלקצת]

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה

החברות שלך מדהימות! מה זה אומר עליך?

 

[שירלי של 4]

האמת שהיה לנו פשוט מזל שמצאנו אחת את השניה ושזה עבד גם עם רב הבעלים והילדים. לא בטוחה שזה בהכרח מעיד עלי... אבל תודה

כל החברות היום מפוזרות ברחבי העולם - אני בקנדה, האיטלקיה בקליפורניה, היפנית באינדונזיה, הצ׳כית בפיליפינים, הסלובקית בשנגחאי, הישראלית הנוספת בישראל וכולי וכולי. אנחנו שומרות על קשר וכולן מתגעגעות לתקופה ההיא... מאז אף אחת מאיתנו לא זכתה לחברות שכזו.
הנה אני כבר שנתיים וחצי בקנדה ולא מצליחה לייצר חברות כמו שהיתה לי אז. לא יודעת למה זה לא עובד יותר...

 

[שופשופון]

מקסים, לי החברות הכינו ספר מתכונים מיוחד

שבו כל אחת כתבה את המתכונים שהילדים שלי אוהבים שהיא מכינה

אני משתמשת בו לפחות פעם בשבוע ...כשהילדים מבקשים את "הקציצות של דלית" או "הפסטה של רונית"...
בנוסף הספר מלא בתמונות של כל המשפחות מטיולים שונים, זה נחמד כי יש הרבה תמונות שנאספו מהחברות שלי שלנו אין בכלל.

 

[שירלי של 4]

איזה רעיון משגע!!!

 

[Mottek]

שיהיה לכם בהצלחה!

כבר נתנו לך המון רעיונות מצויינים.
אני יכולה לספר לך שכשאני עזבתי את הקיבוץ עשיתי טיול בשבילים וצילמתי הכל: את מגדל המים, חדר האוכל, תיבות הדואר, המקלט, את הבית שגרתי בו, גן השעשועים ועוד.
פני הקיבוץ מאוד השתנו בשנים האחרונות עם ההרחבה של שכונת הבנים. בנו גן שעשועים חדש, בנו מתקן לתיבות דואר חדש במקום אחר, שתלו עוד גינות ושיפרו את הנוי, ושלא נדבר על הבתים שפעם היו כולם אותו הדבר והיום יש כאלו שמתהדרים בקומה שניה, מרפסות סגורות ועוד. בקיצר, כשהייתי בקיבוץ לפני שלוש שנים זה לא נראה כמו אותו המקום שעזבתי ואני שמחה שיש לי תמונות שמדברים אלי ומזכירים לי את מה שהיה. חוץ מזה, נחמד לי לחלוק את התמונות עם הילדים.

 

[mumfor4]

קודם כול הרבה הצלחה .

במעבר שהוא לא קל בכלל.
קיבלת עצות מדהימות .
כשעזבנו את גרמניה , זה קרה מהר מאוד, ומה שעשיתי היו קטעי וידאו קצרים .
נסעתי בדרכים הרגילות , הדרך לקינדרגרדן, לבית הספר, לפארק על יד הבית , וצילמתי את הדרכים.
הזכרון שלנו מתפוגג מהר , המוח לא יכול להכיל את כל המראות , השמות, ואז נשארים עם מקטעים כאלה של תמונות קצרות .
צילמתי את שמות הרחובות , את הבית , עברתי חדר חדר , בבית הספר עשיתי תמונה כיתתית עם המורות, התלמידים
כול אחד אמר משהו .
זאת מזכרת לילדים וגם לי , אני מסתכלת על זה בהרבה געגוע .

שוב, בהצלחה רבה!!!!

 

[noaronen1]

wow!! אילו חדשות!!!

כמו שנירית כתבה, גם אני הצטרפתי לפורום בניהולך ומאד נהניתי מאיך שהובלת אותו. ו-וואו!!!! זו באמת הפתעה אמיתית. איך את עם כל זה???
אני חושבת שהרעיון של אלבום עם זכרונות לכל ילד, מילים של שיר, תמונה, הקדשות/זכרונות מחברים אנשים שקרובי לחייהם זה יכול להיות מאוד כיף להסתכל אחר כך. אני חושבת שבארה"ב זה מה שקוראים: scrapbooks?
אם יש חברות טובות אני הכנתי חולצה של BFF לחברות ולבת- הן היו שלישיה, עיצבתי להן דרך איזהשהו אתר איזשהו ציור ורשמתי BFF ואת השמות שלהן וחילקנו לכל אחת והבת שלי מאוד אוהבת את החולצה הזו.
חברה אחת נתנה לה אלבום תמונות של שלושתן והשניה ציירה לה ציור ומסגרה כדי שהיא תוכל לתלות בחדר החדש. השכנים קנו לנו תמונה של מפה של ברוקלין שתלויה בסלון.
לקנות לכל ילדה אלבום/חולצה שהן יוכלו לקחת לבית ספר וכל הילדים יוכלו לכתוב הקדשה. וגם לתעד.

 

[לילית462]

תודה על הרעיונות, מוסיפה פרטים

קיבלנו החלטה אמוציונלית לחלוטין לעזוב את אוגנדה. זאת בעקבות חקיקה אשר מגבילה את זכויות האדם והפרט. חוק שמגביל נשים והלבוש שלהן וחוק שאוסר על יחסים הומוסקסואלים.
החוק בנושא יחסים הומוסקסואלים הוא חוק מאוד תוקפני ואלים, הוא בין השאר דורש מהחברה להוקיע אנשים בעלי נטיה מינית שונה, ודורש לא לתת להם שירותים ולדווח עליהם. חובת הדיווח נושאת בחובה גם עונש מאסר של 7 שנים לנותן שירותים שישרת הומוסקסואלים ולא ידווח עליהם.
היות ואני פסיכוטרפסיטית, החוק הזה מתנגש עם כללי האתיקה המקצועיים שלי, אם אני צריכה לבחור לאילו כללים אני מצייטת אני מעדיפה להיות אתית ולעבור על החוק באוגנדה.
אבל כאמא לשלושה ילדים, אני לא יכולה לקחת את הסיכון שאשלח לכלא ל7 שנים בכל פעם שלא אדווח על מטופלים. (לא שאני באמת מאמינה שזה יקרה, אין מספיק בתי כלא בעולם).
כיהודיה, כצאצאית של ניצולי שואה, אני לא מוכנה לשתוק ולא לעשות דבר כאשר נחקקים חוקים שכאלה. אין הרבה שאני יכולה כן לעשות, ולכן בחרתי לעזוב את הבית שלי וללכת מפה.
אני מודעת לכך שזאת החלטה מוסרית, ערכית, רוחנית ושכשמורידים אותה לרמת החיים אני הכי דרמה-קווין שיש. אבל, זה מה שיש, אני לא יכולה לסבול את מה שקורה פה.
אני שבורת לב, אוגנדה היא הבית שלי. הילדים שלי נולדו פה ואין לי בית אחר.
להגר מפה לכל מקום יהיה מהפך עצום, להגר מפה לישראל יהיה מהפך טיפל'ה פחות עצום כי אנחנו מדברים את השפה. אז החלטנו והרכבת יצאה מהתחנה, ואני בטלטלות עצומות.

התחלנו את התהליך וכבר אי אפשר לעצור אותו.
במקביל סבתא שלי גוססת, אמא שלי מנהלת לי את החיים והחתולה שלי נפטרה אתמול, ככה שלא פשוט להיות אני כרגע.
אבל זה מה שיש, ועם זה ננצח!

 

[ניריתסקוטלנד]

אוי ואבוי....

אני מעריצה אותך על הצעד הזה. האמת שאותי, וכנראה מתוך בורות מוחלטת, אפריקה מפחידה נורא.
כל הכבוד לך על הצעד המדהים הזה. רק השיעור שהילדים לומדים ממנו, שווה חיים שלמים.
יש לי חברה שנולדה בזימבבואה. אבא שלה היה דיקן באוניברטיסה. כאשר אנשי ממשל וכד' התחילו לבקש תעודות מזוייפות על תוארים כאלה ואחרים הוא החליט שזה לא בשבילו והם חזרו לאנגליה. זה משהוא מאוד חזק שהולך איתה כל הזמן.

כל הכבוד על החוזק הזה. תזכרי אותו כל הזמן כאשר את נתקלת בקשיים בדרך, וזאת לא סיסמא, הייתי במקום שהייתי כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי למה אני עושה את זה.לראות את התמונה הגדולה מאוד עזר לי.

המון המון הצלחה לכם

 

[לילית462]

תודה

את צודקת, אני גם מחזיקה מעצמי בעקבות ההחלטה הזאת. מרגישה שיש לי הזדמנות שלא כל יום מקבלים לעשות מעשה ולא רק לדבר.
נקווה שזה יעזור להתמודד עם כל האבו-ג'ראס שיש במעבר שכזה.

 

[אמא נייחת]

תודה לילית

עקבתי אחרי הסיפור עם זכויות האדם מענין אישי וההחוויה האישית שלך היתה נוגעת ללב ומעניינת מאוד לקריאה. לא ידעתי שיש כאלו שהפכו את אפריקה לממש בית. רוב הישראלים שאני מכירה באפריקה גרים בקומפאונד ונמצאים שם מסיבות מסריות ללא קשר או אכפתיות מהמקום עצמו.
אכפת לך לספר יותר על החיים באפריקה? ולמה לא לעבור למקום אחר ביבשת או אירופה?

 

[לילית462]

יש הרבה זרים באפריקה

קהילות שלמות של לבנים שחיים כאן כבר דורות.
ויש גם הרבה מאוד מהגרי עבודה שבאים לתקופה לעבוד ועוזבים. קומפאונדים וכאלה, זה כלוב של זהב שבמדינות מסויימות הוא הכרחי. אני חושדת שבמדינות הללו יש גם פחות התיישבות לבנה ויותר מהגרי עבודה.
באוגנדה החיים יחסית בטוחים ולא חובה לגור בקומפאונד, לעתים זה נחמד פשוט כי המקום לא מאוד מפותח ובקומפאונד אפשר לקבל שירותים וזה נוח. כמו חדר כושר, בריכה, גינה ציבורית - דברים שהם פחות נגישים, אבל קיימים.

החיים באפריקה בסך הכל מאוד דומים לחיים בכל מקום אחר, אנחנו חיים חיים מודרנים לחלוטין.

החלטנו לעבור לישראל מכמה סיבות, פרט לטנזניה וזמביה רוב מדינות אפריקה הן מדינות לא הכי בטוחות ונוחות לזרים. לעבור לכל אחת מהמדינות הללו אומר להגר, אין לנו שום דבר במדינות הללו כלומר להתחיל מ0. בישראל יש לנו שפה ויש לנו משפחה ויש לנו אזרחות. להשיג רשיונות עבודה בכל מקום שאינו אוגנדה או ישראל, זה דבר לא פשוט ולא בטוח שאפשרי. כך שלהגר לאירופה או למקום אחר הופך להיות קושי.

 

[שירלי של 4]

בואו אלינו לקנדה