יושר אינטלקטואלי

[hillelg]

יושר אינטלקטואלי

האם לישעיהו ליבוביץ´ היה יושר אינטלקטואלי? עד כמה שהבנתי - לא. ראיתי כמה מקומות שהוא מעוות - ביודעין - את דברי הרמב"ם לצרכיו הוא, ועוד טוען שגם לפי הרמב"ם אין צורך ביושר אינטלקטואלי.

 

[יחיאב]

צר לי לומר שלא הבנת.

ליבוביץ הדגיש בהרבה מקומות והנה אחד מהם: "...ציטטות והבאות דברים מן המקורות לא ישמשו אסמכתא או ראיה אלא אילוסטראציה בלבד. לצרכי דיוננו אנו רשאים להדגים את מה שיש בדעתנו להגיד ע"י דברים מתאימים מן המקורות, תוך ידיעה ברורה שהמקורות מכילים גם דברים המבטאים השקפות ודעות אחרות, ואפילו מנוגדות לאלו..." (מתוך המאמר "מצוות מעשיות"). כך שיש כאן יושר אינטלקטואלי ברור באשר למקורות שהוא "מבסס" את הגותו עליהם. אשר לטענה על יושרו האינטלקטואלי של הרמב"ם, השאלה היא מה אנו מגדירים יושר אינטלקטואלי, מצד אחד הרמב"ם מזהיר מראש (הקדמת ´מורה הנבוכים´) כי הדברים שלו כתובים בכמה רבדים ושכל מעיין יבין לפי עומק עיונו, מצד שני הוא כתב את שכתב ב´איגרת תימן´ על אף שהדברים סותרים במפורש את אמונתו. ה"סתירות" האלה שנמצאות בכתבי הרמב"ם מזכירות לי בדיחה ששמעתי לא מזמן, ואני מתנצל מראש שאני כותב אותה בפורום רם ונכבד זה (לעתיד לבוא): שני ליטאים מתווכחים ביניהם על פשר הלכה ברמב"ם. אחרי שנמאס להם להתווכח הם מסכמים: טוב, כשנעלה לשמים נשאל שם מישהו גדול מאיתנו שמבין ברמב"ם ונראה מי צודק. כעבור 120 שנה הם מגיעים למעלה ובמקרה נתקלים ברמב"ם. ששו על מזלם ששפר עליהם וסיפרו לו על המחלוקת שנחלקו בה. האחד שאל, נכון שהתשובה היא א´? והשני שאל, נכון שהתשובה היא ב´? והרמב"ם ענה להם: מה פתאום לא אתה צודק ולא אתה צודק, התשובה היא בכלל ג´! התרגזו שני הליטאים, הלכו משם בחרי-אף וסיכמו: מה הפרענק הזה מבין ברמב"ם!

 

[hillelg]

זה בדיוק העניין

אם לייבוביץ´ מצטט מקורות להוכחת השקפתו, כשהוא יודע שזו אינה כוונתם כלל, הרי שיש פה אחד משניים: או שאין לו יושר אינטלקטואלי, כי הוא לא מזהיר את הקורא כל פעם שאין זו דעת המקור המצוטט, או, ואיני יודע מה יותר גרוע, שהוא ממציא לעצמו השקפה ללא תלות במקורות, ואף בניגוד להם. בצורה כזו, הגותו של לייבוביץ´, עם כל הכבוד, אינה נכנסת למושג ´יהדות´, אלא למושג ´בדה דת מלבו´. הרבה היו לנו כאלה, פאולוס, מוחמד, גם שפינוזה, ועוד - ואם עברנו את פרעה, נעבור גם את לייבוביץ´.

 

[יחיאב]

אה, בסדר, עכשיו הבנתי לאן אתה חותר

אין לי אפילו כוח להסביר לך איפה הטעות שלך נמצאת. כשיהיה לך הרצון להבין, אתה מוסמן להכנס לאתר ולקרוא, לקרוא ושוב לקרוא, כיוון שזו הדרך היחידה. אגב, הרבה מהתשובות לשאלתך נמצאות במאמר שציטטתי קודם ממנו, אז אם אתה באמת רוצה להבין ולא רק להתעמת, אתה מוזמן להיכנס ולקרוא. כל טוב לך

 

[hillelg]

מה שאני באמת מעוניין לברר

הוא גבולות הלגיטימיות. האם דעותיו של לייבוביץ´ נכנסות לספקטרום הדעות הלגיטימי ביהדות? האם ניתן ללומדו בבתי המדרש? או שמא הוא מוגדר על ידי ההלכה ככופר, ולכן המאמין בדעותיו, כופר ביהדות? נוסף על בעיית היושר האינטלקטואלי, ישנה גם בעיה גדולה עם כמה מעיקרי האמונה, כמו יחסו של לייבוביץ´ לשכר ועונש, או יחסו לביאת המשיח. לדוגמא (אם הבנתי נכון - תקן אותי בבקשה אם אני טועה) הוא אומר שהמצוה היא להאמין בביאת המשיח, אך המשיח לא יגיע לעולם. האם אין זה חוכא ואיטלולא מיסוד חשוב ומרכזי זה? האם הטענה ששכר ועונש הוא פיתוי להמון העם השוטים, אך למעשה אין לזה כל חשיבות, אינה פוגמת בעיקר האמונה של שכר ועונש? וכן הלאה. הדבר משפיע גם על עניין הקריאה בכתביו ועיון במשנתו. על פי ההלכה, על אדם פשוט מישראל חל איסור לקרוא בספרי כפירה (אלא אם כן הוא לומד זאת בתור חכם גדול, בחזקת ´דע מה שתשיב´). ולכן השאלה היא פשוטה: האם ניתן לקרוא בכתביו וללמדם בציבור, בתור חלק לגיטימי של היהדות, או לא? אשמח אם תענה על שאלותי. תודה רבה, הלל.

 

[יחיאב]

אשר לגבולות הלגיטימיות,

אנו כבר למודי ניסיון באשר להגדרת אנשים וכתביהם ככפרניים. שים לב כמה זמן לקח ל"כופר" כרמב"ם עד שכתביו חדרו ליהדות. כדי להבין מיהו כופר ומי אינו בכלל כופר, צריך להבין במה הוא אמור לכפור. כמובן שהוא צריך לכפור ביהדות, אך מה היא היהדות? אם ננסה לתת לכך תשובה אמיתית שלא מצוצה מן האצבע אלא תשובה המבוססת מבחינה היסטורית-אמפירית נמצא כי היהדות לא התייחדה בפילוסופיה יחודית לה, לא בתיאולוגיה יחודית לה ולא בתורת-מידות היחודית לה. ביהדות היו דעות מכל הזרמים ולכל הכיוונים. הדבר היחידי שהיה מיוחד להדות הוא התושב"ע- ההלכה. כל אלו שקיבלו את תושב"כ וכפרו בתושב"ע יצאו מכלל היהדות (כדוגמת הנצרות או הקראים), אך כל מי שקיבל עליו את התושב"ע, היה בכלל היהודים ואין הדבר רלוונטי אם הוא השתייך ל"חסידים" או ל"מתנגדים", ולא משנה היה באיזו פילוסופיה ותיאולוגיה הוא דוגל, אם היה כרמב"ם או כרמב"ן. אם כן ההגדרה לכופר היא חד משמעית: מי שפורק מעליו עול תורה ומצוות. וליבוביץ, מה לעשות, לא פרק מעליו עול זה, ואף חידד מחדש את חשיבותו של ערך זה של שמירת מצוות ליהדות. אני מודע לעובדה ששום דבר ממה שאכתוב כאן לא יכול להשפיע על דעתך, אך בכל זאת אומר (כיוון שבנפשי הוא הדבר) שאני מיצר על כך שכל פעם שהוגה דעות הגדול ממידות דורו מנסה לשנות משהו, לוקח לו בערך 500 שנה עד שתלמידי ישיבה יתחילו לקרוא את הגותו, ולהזכירך, גם היום יש ישיבות שממאנות ללמד דברי הגות ופילוסופיה כ"מורה הנבוכים" שמא הדבר יביא לכפירה. והדבר חורה לי מאוד מיכיוון שהגותו של ליבוביץ היא חבל ההצלה של היהדות בימינו, ומי שקרא - יודע למה אני מתכוון. אז תקרא, או לא תקרא, מה זה משנה, העיקר שנכדיך או נכדי-נכדיך יאלצו ללמוד אותו בעל כורחם.

 

[hillelg]

מסכים, אבל

אני מסכים בכל לב לכך שהגבול היחיד הוא ההלכה. אך בהלכה, מה לעשות, יש גם הגדרות לעיקרי האמונה, שאדם שאינו מאמין בהם הוא מין, אפיקורוס, או הגדרות אחרות (ראה רמב"ם הלכות תשובה ועוד). בנושא זה ההלכה היא פשוטה ומקובלת ללא עוררין על כל קהילות ישראל, ולכן השאלה היא האם השקפה מסויימת מקבלת עקרונות אלו, או לא. עצם קיום המצוות המעשיות בצורה קפדנית איננו הכול. גם מצוות שבלב, מצוות הן. הלוא תסכים איתי שאדם שאינו מאמין באלוהים עובר על ההלכה, ודעתו אינה לגיטמית? לכן, השאלה היא בגבולות ההלכה - הלכות הלבבות (או המוחות): האם דעותיו של הפרופסור היו בגבולותיה, או לא? נ.ב. הרמב"ם מעולם, גם בשנים הראשונות, לא נתפס ככופר. אכן היו ויכוחים חריפים על מורה הנבוכים, אך בכל אותם ויכוחים (עיין בספרות הרבה בנושא) נזהרו כל הגדולים שלא לפגוע בכבודו של הרמב"ם עצמו, בהכירם בו כאיש הלכה והגות מובהק. נ.ב.ב. מספיק פריקת עול מצווה אחת, אפילו (ואולי במיוחד) אם היא במחשבה, כדי להיקרא פורק עול מצוות. הלא כן?

 

[אביב-שיין]

כמה הערות על הדברים שנכתבו

ראשית, נכון שליבוביץ´ כותב שאין הוא מנסה להסביר את המקורות שלו בדיוק כמו שהם התכוונו, אך דברים אילו מכוונים בעיקר לחז"ל ולמקרא שבהם אין השקפה אחידה על היהדות, וקשה לומר זאת על דברי הרמב"ם. ליבוביץ´ דווקא כן הולך בעיקבות הרמב"ם אבל "בעיקבות" ולא לגמרי מזדהה איתו. ליבוביץ´, לדעתי רואה ברמב"ם מישהו שעשה צעד ענקי לעבר האמונה לשמה, וליבוביץ´ מודה בהרבה מקומות שהוא חושב שהרמב"ם טעה. לגבי השאלה האם ליבוביץ´ כופר? מעבר להבחנה בין ההלכה לתיאולוגיה הנכונה מאוד, ואני אכן סבר שליבוביץ´ יש לו מקום נכבד מאוד במחשבת היהדות, יש להבין שליבוביץ´ נימצא באיזשהוא קצה, למשל לאדם שדבר בחסידות או בתורת הרב קוק לא פשוט לומר שליבוביץ´ לא כופר ביחס לשיטתו, מה שאין כן ל"רמב"מיסט" שבשבילו ליבוביץ´ לא יהיה קיצוני בכלל אפילו אם הוא מפרש את הרמב"ם קצת אחרת.

 

[hillelg]

אני מדבר מבחינת ההלכה בלבד

דווקא על פי הרמב"ם. אין פה הרבה מקום לחילוקים; ישנם שלושה עשר עיקרי אמונה (מחייבים מבחינה הלכתית!). האם לייבוביץ´ מאמין בהם או לא? זה הכול.

 

[יחיאב]

אין מקום לחילוקים????

ע"פ דבריך אברבנאל ור´ חסדאי קרשקש הנם בגדר "כופרים" כיוון שהם לא קיבלו את כל 13 העיקרים של הרמב"ם ! (אברבנאל מקבל 6 ור´ חסדאי מקבל 3 בלבד!). צא ולמד שאין בענייני אמונות ודעות (וביהדות בפרט) שחור ולבן, ולא בכדי הרמב"ם פוסק שאם יש מחלוקת בענייני "אמונות ודעות" אזי לא פוסקים הלכה לפי זה או לפי זה אלא אם כן יש לזה השלכה על ההלכה. תרצה אביא ציטוט. אגב , שים לב מה כן חיבר בין שלושת המכובדים הנ"ל - קבלתם על עצמם עול תורה ומצוות. (ואני מתעלם כרגע מהטענה שאין לי - ולא לאף אדם - אפשרות לבחון כליות ולב ושאין לי על מה לסמוך אלא על מה שעיניי רואות)

 

[hillelg]

עקרי אמונה והלכה

זה שאדם לא מקבל עיקר אמונה בתור עיקר, זה עדיין לא הופך אותו לכופר. גם לשיטת הרמב"ם האברבנאל ורח"ק לא היו כופרים, שכן הם האמינו בכל שלושה עשר עיקריו (גם אם לא הסכימו על כולם שהם עיקרים). בכל אופן, ודאי שיש פה עניין עצום להלכה, שכן לפי ההלכה אדם שכופר באחד מעיקרי האמונה... (עיין בהלכות ממרים פרק ג´ ועוד). בעניין זה, ההלכה נקבעה על ידי כל גדולי האחרונים כרמב"ם (ובעניינים כאלה אומרים הלכה כבתראי), מה גם שעם כל גדלותם של האברבנאל ורח"ק, אין הם מוכרים בתור פוסקים מובהקים, אלא בתור אנשי אמונות ודעות. גם אם אודה לדבריך שיש מקום בדוחק לטעון "קים לי כר"י אלבו", וכיוצא בזה, וכך לא להיכנס להגדרה של כופר קלאסי לפי כל השיטות, זה עדיין מעמיד את לייבוביץ בפינה, על הקצה הכי רחוק של גבולות הלגיטימיות, וודאי לא בשביל הזהב של היהדות. איך שלא יהיה, אני הייתי נזהר מאוד שלא להיות כופר לפי אף אחת מהשיטות, וודאי שלא לפי הרמב"ם. אתה לא חושב שזה קצת מסוכן?

 

[יחיאב]

אני לא טענתי שלשיטת הרמב"ם

אברבנאל ור´ חסדאי קרשקש היו כופרים, אני טוען שלשיטתך הם בגדר "כופרים". החילוק שלך בין "לא קיבלו כעיקר" לבין "אבל האמינו בזה" הוא חילוק מאולץ כשם שניסיונך להוריד מערכם של שניים אלה הוא מאולץ ובלתי הולם. אגב, קודם טענת : "הרמב"ם מעולם, גם בשנים הראשונות, לא נתפס ככופר. אכן היו ויכוחים חריפים על מורה הנבוכים, אך בכל אותם ויכוחים (עיין בספרות הרבה בנושא) נזהרו כל הגדולים שלא לפגוע בכבודו של הרמב"ם עצמו, בהכירם בו כאיש הלכה והגות מובהק." ואני לא טרחתי לתקן את הטעות ההיסטורית הזאת, אשר גם היא נובעת מאותם שיקולים שהפגנת לעיל. ידוע הוא שחכמי בבל באותה תקופה יצאו בהתקפה כנגד הרמב"ם והוציאו עליו דין כופר כיוון שהוא, לטענתם, כופר בתחית המתים. זהו, רק רציתי להעמיד אותך על טעותך. אגב, שאלת "איך שלא יהיה, אני הייתי נזהר מאוד שלא להיות כופר לפי אף אחת מהשיטות, וודאי שלא לפי הרמב"ם. אתה לא חושב שזה קצת מסוכן?" ואני אענה לך שאם היית עיראקי באותה תקופה - סביר להניח שגם אתה היית קורא לרמב"ם כופר, נכנס לפורומים הרמב"מיסטיים ומעמיד את קביעתם של חכמי בבל כנגד אותם "כופרים" , ומי יודע אולי גם עוסק בשריפת ספרים להנאתך. אני טוען שצריך גם לפעמים ללמוד לקח מההיסטוריה... אשר לכתוב בהלכות ממרים פ"ג, מדובר שם על זקן ממרה, ואף שם הרמב"ם כותב דברים שמחזקים את עמדת ליבוביץ:"היה חכם מופלא של בית-דין וחלק ושנה ולימד לאחרים כדבריו, אבל לא הורה לעשות - פטור, שנאמר "והאיש אשר יעשה בזדון" - לא שיאמר בזדון אלא יורה לעשות (שלא כהוראת בית-דין הגדול) או יעשה הוא בעצמו". ואם כבר מובאות הא לך עוד כמה: "ומחלוקת זו לא נאמר בה הלכה כדברי פלוני, לפי שהוא דבר החוזר אל השי"ת, ואמנם הם (=החכמים) חולקים בהיקש ובראיות מן הפסוקים, וכבר ביארנו שכל סברה מן הסברות שאינה באה לידי מעשה מן המעשים, כשתיפול בה מחלוקת בין החכמים - לא נאמר בה הלכה כפלוני" (פרק ראשון במסכת שבועות) "זכרתי לך פעמים רבות, שכל מחלוקת שתהיה בין החכמים שאינה באה לידי מעשה אלא שהיא אמונת דבר בלבד אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם" (פירוש הרמב"ם לפרק חלק מס´ סנהדרין) "כבר אמרתי פעמים רבות, כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן המעשים - אין אומרים שום הלכה כפלוני" (מס´ סוטה, פ"ג) ועוד...

 

[hillelg]

איני מבין מה מאולץ בחילוק

ואלא ניסיתי להוריד מגדולתם של שני גאוני עולם אלה. רק טענתי שעמדתם לא נתקבלה על גדולי ישראל האחרונים, ולעניין פסיקת הלכה הרמב"ם הוא הפוסק המרכזי, שלא כמותם, שהיו יותר בענייני אמונות ודעות. לגבי הלכות ממרים פרק ג´, כיוונתי לראשית הדברים, ואלו הם: מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים, ומיתתו ביד כל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה--מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול. במה דברים אמורים, באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו, ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה, ואחר שרירות ליבו, וכפר בתורה שבעל פה תחילה; וכן כל הטועים אחריו. אבל בני אותן הטועים ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותן עליו--הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס; ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי, וראה היהודיים ודתם--הרי הוא כאנוס, שהרי גידלוהו על טעותם. כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה, ולמשוך אותם בדרכי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה; ולא ימהר אדם להורגן. (הוספתי את ההלכות הבאות, כדי שההקשר יובן יותר טוב). הרי אנו רואים, שיש לאמונות ודעות השלכה על ההלכה; ועל כרחך נסביר את דברי הרמב"ם במקומות שציטטת, שהוא דיבר לגבי אמונות ודעות שאינן נוגעות ישירות לכפירה וכו´. איך שלא יהיה, לא קבעתי בתור עובדה שליבוביץ היה כופר, ואין לי עניין להתריס סתם. רק שאלתי, כדי לדעת. תודה על כך שאתה טורח לענות, הלל

 

[ירון ניסן]

כנראה נעלמו מעיניך שתי עובדות

האחת, שיש אמונות שמובילות לשלילת מצוות ואלו הן האסורות. והשניה, שלרוב המחלוקת נסובה על משמעותה של האמונה. וראה כיצד עובדות אלו מקשות על נסיונך להוכיח דעתך מהדברים שהבאת: מה משמעות הדברים "אין תורה מן השמיים"? יש מי שיאמר שהכפירה האמורה כאן היא כפירה בעובדה ההיסטורית-פיסית, היא שספר התורה צנח (או ריחף) מטה מהעננים. יש מי שיאמר שמשמעות הביטוי היא שהזקן היושב בשמיים לחש למשה את התורה. ויש מי שיאמר שהתורה היא מן השמיים מכיוון שהיא מכוונת לשם שמיים (לעבודת ה´). בוודאי תסכים שאף אחד מהאנשים האלה אינו כופר, וכל כוונתו של הרמב"ם בדברים אלה הם נגד השוללים את מצוות היהדות. יש מי שיסבור שהנביא ירמיהו גדול ממשה, והוא היה צריך לתת את התורה, ויש מי שיאמר שבנוסף לתורה מסיני יש גם תורת סוד ועוד כהנה וכהנה אמונות, כשהמשותף להן הוא שאינן מביאות לכדי ביטול המצוות. לכן אין אתה יכול להקיש מאמונות המביאות לידי פרוק עול לגבי אמונות "מוספות". יש כאן שם משותף (ז.א. מילה משותפת), אבל כוונה שונה. אגב, ע"פ ההלכה מותר לקרוא הכל (ועל כן לכתוב הכל). אם תחשוב על זה קצת תבין שזה הגיוני.

 

[ירון ניסן]

הגדרה טובה יותר לאמונות שאינן

מביאות לפריקת עול תהיה אולי "אמונות מנחות".

 

[hillelg]

כמובן, הכול תלוי בשכל הישר

ובפרשנותו את ההלכה - בלי עיוותים או משפטים מוטים. אנחנו יודעים מה פירושה של תורה משמים - תורה שמקורה הוא בבורא, אות באות (עיין בלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה). לכן גם מי שיאמר שהתורה היא משמים כי היא מכוונת לשם שמים, אך נכתבה בידי אדם, הוא אכן כופר. שוב, תוכל לפרש כל דבר כרצונך ולעשות ככל העולה על רוחך, אך השופט האמיתי הוא השכל הישר, ללא שיקולים מוטים. כדי למנוע בלגן בפרשנות ההלכה, קבעה התורה את "השופט אשר יהיה בימים ההם" כפוסק מוחלט ואחרון בפרשנותה. כלומר, רק רב פוסק, ולא כל שמנדריק, רשאי לפרש את ההלכה - ושוב, על פי השכל הישר.

 

[יחיאב]

תסביר לי בבקשה איך זה רלונטי

מה אני חושב על מעמד הר סיני? או על בריאת העולם? איך זה יכול להביא אותי לידי שמירת מצוות (שהרי הן התכלית והן הן היהדות)? מה, אתה לא מכיר אנשים שאומרים "תשמע, אני מאמין באלוהים והכל, אבל אני לא שומר מצוות". אז מה זה שווה? אני אומר לו" מעניין את הסבתא שלי במה אתה מאמין ובמה לא, לעבוד את האל אתה עובד???" צא ולמד שאין לדעות ואמונות אלו כל ערך דתי, כיוון שפירוש המושג " יהודי דתי" ביהדות הוא קבלת האדם על עצמו עול תורה ומצוות, ומשום שדעות ואמונות אלו אין בכוחן לקרב את האדם אל היהדות (אלא בימינו אף להרחיקו ממנה) - אין הן רלוונטיות לשאלת דתיותו, או כשרותו של היהודי. אגב, האם אתה חושב שיהודים המגדירים עצמם רציונליסטים מובהקים אין מקומם ביהדות? הא לך עוד הרחקה של יהודים כשרים - שיש באפשרותם לשמור מצוות! - מן הדת היהודית. לעניין ה"שמנדריק" שלא רשאי לפרש את ההלכה: אני מבין שאינך מכוון לליבוביץ גם משום שהוא מאחרוני הנפילים אשר היו בארץ ואכן אין הוא עונה להגדרה "שמנדריק" וגם משום שהוא לא פירש את ההלכה כאוות נפשו אשר תאווה. נ.ב. אני חושב שרצוי שנמשיך את הוויכוח בהודעה חדשה, כיוון ש´צר לי המקום´.

 

[hillelg]

קודם כל,

אם זה כל כך לא רלוונטי, אז למה התורה כותבת את זה בכלל? מדוע לא התחילה התורה ב"החודש הזה לכם"? שנית, רבות מהמצוות הן מצוות הקשורות לאמונות ודעות; ´חובות הלבבות´, קרא לזה רבנו בחיי. אהבת ה´, יראת ה´, האמונה בו, וכו´ וכו´. זה חלק מהמצוות! זה שנתת דוגמה של אדם שמאמין אבל לא מקיים, לא אומר שהדוגמה של אדם המקיים אך אינו מאמין מופרכת עוד יותר. בשביל מי אתה עובד? אשאל אותו? את מי אתה עובד, אם אינך מאמין, את עצמך? (הערת אגב: דומני שזה היה משפט חביב על הפרופסור) דבר נוסף: נא להכיר - אני יהודי רציונליסט, ועוד רבים וטובים הם כאלה (כולל הרמב"ם, כמובן). אני רציונליסט מובהק, אך אין זה אומר שעלי לכפור באחד מעקרי האמונה. לומר משפט כזה פירושו שלדעתך בעצם היהדות אינה הגיונית ואינה רציונלית - דבר שוודאי אינו מקובל עליך. ועוד לגבי מעשים ואמונות, העיקר והטפל: "אל יתהלל החכם בחכמתו, אל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל העשיר בעשרו - כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי - וידעתם כי אני ה´, עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה´" (ציטוט מקורב). כלומר, שני הדברים חשובים: קודם כול, השכל וידוע את ה´, ומתוך כך עשה חסד משפט וצדקה. אי אפשר לזה בלא זה, ולזה בלא זה. לגבי ה´שמנדריק´ - ודאי שלא כיונתי לליבוביץ´, שכלל לא התיימר לפסוק או לפרש את ההלכה, ואכן היה אדם חכם (אם כי לא רב פוסק). הנקודה שרציתי להבהיר היא, שאין אנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו בהלכה, וכדי למנוע פרשנויות רבות ומוטעות, וכך תיעשה התורה לאלף תורות, ופרשנויות רבות המסלפות בזדון את כוונתה, קבעה רשות (במקור ב"ד הגדול, כעת כל רב בעל סמיכה לעצמו - עד שבמהרה בימינו תקום שנית הסנהדרין) שהיא היחידה המוסמכת לפרש את דברי התורה, לעשות לה גזרות שונות, ולתקן תקנות לצורך השעה - כפי שוודאי ידוע לך היטב. אבל עדיין לא ענית לי על השאלה המרכזית שלי - האם ליבוביץ´ אכן כפר באחד מעקרי האמונה? לפי התגובות שלך היה משמע שכן, או שהוא אמר שהנושא כלל לא רלוונטי וזרק הכול לפח. מהי התשובה לנושא המרכזי? נ.ב. מצטער שלא עניתי בהודעה חדשה. היה לי יותר נוח לראות את ההודעה מול העינים, וגם כך אפשר לראות את כל השתלשלות הדברים. אבל אתה יכול לענות בהודעה חדשה. כל טוב, הלל.

 

[יחיאב]

אתה שואל שאלות טובות

אך את כל התשובות עליהן היית מקבל לו היית קורא את המאמר שהפנתי אותך אליו. אתה פשוט מגלה בורות במשנתו של ליבוביץ ואיך לי הרצון ללמד אותך אותה, הגם שלא ניתן לעשות זאת על רגל אחת. עשיתי כל שביכולתי להציג אותה לציבור הגולשים באופן הנגיש לכל אדם, ואידך זיל גמור. לומר "שלדעתך בעצם היהדות אינה הגיונית ואינה רציונלית " זה א´ ב´ ועיקר חשוב בהבנת הגותו של ליבוביץ, והיא זו המאפשרת לאדם המתקרא "רציונליסט מובהק" להישאר כזה ללא צורך לעוות את משמעותו של מושג זה כפי שאתה עושה. הרי לא ייתכן שתתקרא כזה ("רציונליסט מובהק") ומצד שני תאמר שהעולם נברא לפני התשס"א שנים. ובין היתר, זוהי גדולתה של אותה הגות, היא המאפשרת לי להישאר דתי ולא לעשות שקר בנפשי (להיות לא-רציונלי או לחילופין לעוות פירושו של מושג זה)

 

[hillelg]

לא קראתי את המאמר

פשוט כי הוא אינו תחת ידי, ולא נתת לי קישור אליו. ואם לייבוביץ טוען שהיהדות אינה הגיונית, ובעד פיצול מוחלט של תודעתו של האדם, צר לי לומר (בלי לקרוא את המאמר) שאיני יכול בשום פנים לקבל גישה זאת, בין השאר פשוט משום שאיני מוצא דופי ברציונליות של היהדות - ואל תביא לי שוב את הבדיחה הנבובה של התשס"א לעומת 15 מליארד - זה לא מה שיהפוך את היהדות ללא רציונלית, מכמה וכמה סיבות - אבל לא ניכנס לוויכוח הנושן של דת ומדע, כן?