../images/Emo32.gif נוסף...
הגעתי למסקנה הכאובה, שאני לא אצליח להכיר בחורים נורמלים. חד וחלק. אפילו בחדר הכושר שבו אני מתאמנת, וישנם בחורים לתפארת מדינת ישראל, (בכמות מועטה, אמנם..אבל יש!), או שהם נעים באזור גיל ה-30, (נראים מעולה..גררר..
), או שהם מגיעים לי בערך לברך, מבחינת גובה. ככה זה, שאנשים מתאמנים בלי גבול, ומפסיקים לגבוה. מעבר לחדר הכושר, במסיבות מתחילים איתי אך ורק שיכורים ומסוממים למיניהם, וכאשר אני מתבייתת על מישהו שמצא חן בעיני, אז אני מגלה בד"כ שהוא רוקד כמו צפרדע שנגעה בחוט חשמל, (אילנה..את יודעת על מה אני מדברת..), או שהוא תפוס, או שהוא מתגלה כבנאדם מעניין, בערך כמו צנונית מיובשת. עינוי. פשוט עינוי. האם נידונתי לרווקות נצח?! רק רציתי לקטר. זהו.