כל היום הזה,
אם מישהו היה מנסה להסתכל על זה דרך עיניים זרות, שפויות יותר-- זה כמו לפתוח נשיונל ג'אוגרפיק ולראות סרט דוקומנטרי על "זן השכולים": הנ"ל מסתובבים להם בשמורות הנקראות "בתי עלמין צבאיים", ואחת לשנה הציבור מוזמן לבוא לבקר אותם ולהביע הזדהות (
- לא להאכיל את המשפחות. הן עדיין עם קלקול קיבה מהעוגות שצה"ל הביא לשבעה). בעת הישמע הצפירה, השכולים יוצאים לחופשי, ומציפים את כל מי שאיתרע מזלו להימצא בסביבתם בצונמי של עצב ושכול. הם חוזרים למחילותיהם כעבור 24 שעות, מפאת פחד עמוק מזיקוקים, או כל מה שיש לו קונוטציה של שמחה.
אם מישהו היה מנסה להסתכל על זה דרך עיניים זרות, שפויות יותר-- זה כמו לפתוח נשיונל ג'אוגרפיק ולראות סרט דוקומנטרי על "זן השכולים": הנ"ל מסתובבים להם בשמורות הנקראות "בתי עלמין צבאיים", ואחת לשנה הציבור מוזמן לבוא לבקר אותם ולהביע הזדהות (