יחסים רעועים

[זועמת1]

בני

יכול להיות שזו אני. כתבתי כאן בעבר
מבני הוא גם מתעלם לחלוטין
היינו אצל איש מקצוע, הסכים איתנו שזה קשה...וסבר שבעלי צריך להציב איזשהוא גבול
של דרישבה למנימוס מינימאלי לפחות, רק שבעלי לא עושה זאת, זה יביא לפיצוץ נוסף עם בנו שברור שלא ישמע לאביו.
המטפל סבור שהכעס של הבן על הוריו שהתגרשו מתורגם לשנאה אלי ושאולי הוא ממשיך לבדוק את הגבולות שלי.
זה לא ממש עוזר לי לפרקטיקה של היום יום...
&nbsp

 

[זועמת1]

מירית

לבעלי ובני יחסים נפלאים
אבל כשבנו מגיע בעלי לא רואה אף אחד...רק את בנו.
לא חושבת שזו התעללות

 

[זועמת1]

תודה רוז

 

[זועמת1]

יחסים רעועים

שלום
כתבי פה בעבר רבות על היחסים הרעועים עם הבן הגדול של בעלי, שכבר חצה את גיל 21, ועזב את הבית(גר במרחק 5 דק מאיתנו)
לאחר מעל 10 שנות הזוגיות עם בעלי, הלה ממשיך בהצהרות השנאה שלו כלפי וחוסר הקבלה, וגורם לבעלי רגשות אשמה מאוד חזקים על זה שהוא איתי.
הוא ממשיך להגיע לבעלי כי צריך את עזרתו, ובעלי קונה לו דברים רק כדי שהבן יגיע (הוא מגיע רק כשיש לו תמריץ, ובעלי באופן נוגע ללב עושה בכל על מנת שיבוא.
כשמגיע מתתנהג בגסות האופיינית לו ואפילו לא עונה כשאני אומרת שלום. (חלילה לא יגיד שלום על דעת עצמו).בעלי מקבל את המצב, העיקר שיגיע, ולא אחת פונה אלי לסייע לו בדברים עבור בנו, בעיקר עניינים לוגויסטים שבנו לא יודע לטפל הבם, ובעלי עושה למענו ונעזר בי
כמובן שאני מתבקשת לארוז קופסאות עם אוכל מבושל ל"ילד"
לארוחות שישי הבחור מגיע רק אם יש עוד אורחים אטרקטיבים, וכמובן יושב על שולחני ומתעלם ממני.
צורם לי שבעלי זורם עם התנהלות בנו ופונה אלי לעזרה, כאילו משדר לי ולסבנו זה המצב, אני מקבל את זה שאה לא מקבל את אישתי, אבל היא תמיד תעשה עבורך.
הסברתי לא אחת לבעלי שלא נעים לי לעשות דברים ולהקל על מי שנוהג כלפ בגסות כה גדולה, ובעלי מתעקש שזה עוזר לו, וזה הבן שלו שתמיד יהיה בעדיפות ארשונה
ז"א שאם אני מסרבת, בעלי עושה לי את המוות, ולא אחת אני נכנעת, רק כדי לא להעכיר את היחסים עם בעלי.
אציין עוד שכשבנו מגיע, בעלי מקרקר סביבו בצורה ממש מוגזמת ונוגעת ללב, ומציית לכל דרישה של בנו,.
אני לא בטוחה איך עלי להתנהל

 

[ornme1]

זוכרת שכתבת כאן על הנושא הזה.

בזמנו כתבתי לך, אבל נראה לי שלא הבנתי את מידת החריגות של הבן... זו לא סתם גסות, כנראה... זה נראה שהבן מתמודד נפש...
וזה שופך אור שונה על הדברים:
מבינה את מאמציו של בעלך לרצות את הבן.
מבינה את חוסר האונים שלו.
מבינה את סדר העדיפויות שלו בדרישות, כי את ללא ספק הדמות החזקה כאן.
מסכימה עם המלצות הכותבת שמעלי.
מוסיפה, שאולי להתייחס לזה כמו לסוג מחלה של בעלך... הרי אם היה חולה היית מנסה לעזור לו ככל האפשר. גם כאן צריך לעזור לו ככל האפשר ולהתעלם ככל האפשר מהבן הזה.
יחד עם זאת, כאשר הוא מוזמן עם אורחים אחרים, שישלוט בתגובותיו. יש גבול.

אגב, התמונה שעולה מעלה שאלה - האם הבן הזה סובל מקשיים גם מחוץ לבית, קשיי תפקוד, קשיים חברתיים וכיו"ב?

 

[זועמת1]

עונה

כשהוא מוזמן עם אורחים אחרים שישלוט..." אז איך אני אמורה לנהוג/להתנהל?
אני הרי לא יכולה למנע ממנו להגיע, ובטח שלא יכולה להשפיע על התנהגותו, ובעלי - כבר כתבתי...כבר מזמן הפסיק לנסות להציב גבולות, כי חושב שאין לו השפעה על בנו(מה שמאוד צורם לי)
הבן מפונק ד חורמה ולא עושה דבר בעצמן, יש לו הרבה חברים והוא מסתכסך לעיתים תכופות עם יתר בני משפחתו, אך לא לתקופה של יותר מכמה חודשים.

לכולם הציג תמונה שבגללי עזה את הבית, וכל הצד של בעלי לא מדבר איתי.

 

[ornme1]

הבנתי... במצב כזה את אמורה להתעלם, עד כמה שאפשר...

התמונה שהוא מתאר, שבגללך עזב את הבית, מלווה בסיפורים כיצד מררת את חייו בבית? אם הדברים עולים לשיחה בהזדמנויות שונות, אפשר להבהיר.
בכל מקרה, הבחור אחרי גיל 21 , אין שום בעיה עם זה שלא גר עם אבא שלו...
מאמינה שהתנהלות כמו זו שאת מתארת, חוזרת על עצמה גם בסביבות אחרות. אולי בגלל גילו הצעיר עדיין לא הספיק לצבור הסטוריה בנושא, אבל בסופו של דבר דברים מהסוג הזה סופם להתגלות, כך שהתמונה שמצייר כרגע לא תשנה הרבה בטווח הרחוק.
תהני מזה שלא גר איתכם. יש לזה ייתרונות .

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אם הילד של בעלך כל כך חשוב לו, טבעי שהוא בעצמו ישקיע בו ולא רק את. הציעי לו להיות הרבה עם בנו ולעבוד בשבילו, והנחי אותו איך. אם תעשי את זה בעדינות, ודאי ישמח על זה.
&nbsp

 

[מימי מייאו 1]

צא מהסרט שאתה חי בו

 

[פילוסוף רוחני33]

כמובן אני לא מבין במשפחות מורכבות

כי אין לי משפחה מורכבת, ואני גם רווק. אני כותב מה שאני מבין כאדם ויכול לעזור כאדם, זה הכול.
&nbsp

 

[זועמת1]

תודה על תשובתך.

מותר לשאול מה אתה עושה בפורום הזה כרווק?

 

[פילוסוף רוחני33]

מנסה לעזור כמיטב יכולתי כאדם

מתוך חוכמת חיים, דרך חשיבה ואמונות.

 

[מימי מייאו 1]

אני קוראת כרווקה על הספקטרןם האוטיסטי כדי ללמוד על

צורות שונות של מצבים חברתיים במשפחה, אבל אף פעם לא הבעתי דעה בתחומים שלא חויתי

 

[אורנה זכאי]

האחריות היא של בעלך.....

את מעלה סוגייה מורכבת שקשורה באחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בזוגיות פרק ב' ועיקרה, מערכת היחסים של כל צד עם ילדיו של הצד האחר. לא אחת, כשמערכת היחסים הזו פגומה, היא פוגעת באופן אנוש במערכת היחסים הזוגית. ככלל, את לא אמורה להתמודד עם התנהגות בנו, זה התפקיד שלו קרי, כל צד אמור להתמודד עם ילדיו ולהבהיר את כללי ההתנהגות ב"חלקה המשותפת" שיצרתם. מכאן, שאת אמורה לתקשר אל מול בעלך את צרכייך ביחס לכל אדם שנכנס לבתכם, לרבות בנו, והוא זה שצריך להתייצב למולו. הקושי של בעלך לעמוד אל מול בנו ולשים גבולות נובע כנראה מרגשות אשם כאלו ואחרים שהוא הולך עמם ומכאן, הרצון לרצות אותו. הייתי מציעה שתפצירי בבעלך שיפנה לקבלת עזרה מקצועית בכל הקשור במארג היחסים שלו עם בנו במטרה לפרק מטענים שקיימים כנראה ומנותבים בעיקר כלפייך.

אני לרשותך בכל שאלה נוספת.

 

[זועמת1]

האחריות של בעלי...

תודה אורנה
את מתכוונת שבעלי צריך לפרק מטענים שקיימים אצל בנו?
בעלי לא ממש מדבר איתי על ההתנהלות הזאת.
היינו יחד בטיפול (היה לי מאוד קשה להביא אותו להסכים).הוא משוכנע שהוא הולך בין הטיפות ואם המחיר הוא שאני ארגיש לא נוח מהבן שלו - ניחא - זה בטח עדיף לו מלריב עם בנו(היו להם יחסים מאוד קשים כשבנו גר איתנו, כמובן שבנו טוען שבגללי למרות שהריבים כלל לא היו קשורים אלי), או שבנו ירגיש לא בנוח לבוא .
הפסיכולוג סבר שבעלי צריך להציב גבולות , אבל יותר קל ונוח לו לא לעשות זאת מהסיבות שציינתי.
כמו שאמרתי הבן שלו מצהיאר שהוא שונא אותי שנאת מוות, ולא אחת אמר זאת לאביו כשהיה ברור שאני שומעת.
אני צריכה למצוא פתרון עם עצמי ולא לבנות על כך שבעלי ישנה משהו, מבחינתו, זה הרע במיעוטו.
הכי קשה לי שבעלי מבקש ממני לעשות דברים עבור בנו (שכבר מזמן לא ילד), כשזה נכנס הביתה ולא אומר שלום, ובעלי מקבל את זה.
זה מקור לריבים קשים ביננו ואני מרגישה דילמה בין התחושה שבעלי מזלזל בי.כשאני מעלה את זה הוא אומר לי להפסיק לחפור להפסיק עם הרגשי, ושבנו הוא תמיד בעדיפות."מה את רוצה, שאגיש לו לא לבוא?..."
מאוד הייתי רוצה לדעת שבעלי מגבה אותי ושמעליב ומקומם אותו היחס הגס והמעליב של בנו.

 

[אורנה זכאי]

מדייקת את תשובתי......

היי,
המצב הרצוי הוא שבעלך יפנה לטיפול שיסייע לו להבין לעומק את מערכת היחסים שלו עם בנו וכיצד זו משפיעה על מערכת היחסים הזוגית שלכם ומכאן, שילמד ויתנסה בטכניקות וכלים שונים מאלו שהוא עשה בהם שימוש עד היום. במידה והוא אינו נכון לעשות זאת, מציעה לך לפנות לגורם טיפולי לעבודה יחידנית שלך שיסייע לך לדייק את אופן התנהלותך אל מול המצבים שאת חווה. מדובר בתהליך שתעברי על פני תשובה כזו או אחרת שהיא על תקן "תשובת אינסטנט", ומכאן שלא מחזיקה מים...

 

[זועמת1]

תודה אורנה

כמובן שהתשובות פה אינן תחליף לטיפול או תהליך, אבל גם תשובת אינסטנט פה לא יכולה להזיק...
ברור שבעלי לא ילך לטיפול. מבחינתו לי יש בעיה שמפריעה לי, לא לו...
כן הייתי שמחה לדעת מה לדעתך אופן הפעולה שנכון לאור מה שהצגתי

 

[אורנה זכאי]

דרך הפעולה הנכונה במצבים כאלה...

דרך הפעולה הנכונה בין בני זוג לליבון סוגיות שבהן הם רואים את הדברים באופן שונה, היא תקשורת בינאישית מיטבית - בה כל צד מוכן ומחוייב ראשית, להבין לעומק את בן זוגו ולאחר מכן, להיות מובן, זאת תוך הקפדה שלא לפסול את הרגשות, התחושות והמחשבות האחד של השני. זו הדרך המובילה לפתרון במתכונת של Win-Win (זה מה שאני, בין היתר, מלמדת זוגות בתהליך של ייעוץ זוגי), אלא שמאחר ובמקרה שלכם עברתם כברת דרך מבלי להגיע לפתרון המוסכם על שניכם, אין דרך אחרת מאשר תהליך מובנה באמצעות גורם מקצועי כזה או אחר.

 

[קמלה דווי]

מציעה שתפני לטיפול ממוקד כדי לקבל מבט אמתי וכן פנימה

נשמע שיש לך הרבה תלונות לסביבה שלך, ושאת באמת חיה בסביבה עוינת וקשה, אבל את לא לוקחת אחריות על הבחירות שלך.
&nbsp
את בוחרת להישאר במערכת היחסים הזאת, שנשמע שעושה לך מאוד רע - אולי כדאי שתביני מה את מקבלת ממנה, ואם תביני שאין סיבה טובה ובריאה, אולי כדאי לפרק. ואולי תביני שאת באמת מקבלת משהו ויכולה לשנות את נקודת המבט שלך.
&nbsp
את מתלוננת על בעלך שלא מוכן להתעמת עם בנו, אבל גם את לא מוכנה להתעמת עם בעלך - הוא מבקש שתכיני קופסאות לילד שלו, שתהיי נחמדה אליו, שתעשי עבורו דברים, ואת עושה זאת. אם את לא מוכנה להתעמת, למה את מצפה ממנו לזה?
&nbsp
בעלך מודיע לך שהילד הבוגר שלו נמצא בעדיפות עלייך ואת משתפת עם זה פעולה, גם את שמה את עצמך בעדיפות נמוכה ממנו בזה שאת משרתת אותו בצורה שפוגעת בך. שוב, אם את שמה את עצמך בעדיפות נמוכה, למה שבעלך יתייחס אלייך אחרת?
&nbsp
בקיצור - וסליחה על הקלישאה - אבל אם את רוצה שהדברים ישתנו, את צריכה להשתנות בעצמך, כי אחרים משתנים רק כאשר הם רוצים, לא כשאנחנו רוצים. השינוי שלך יכול להיות "פנימי", ואז תראי את הדברים באופן שונה ותסבלי פחות, או שתעשי גם שינויים חיצוניים" ותקבלי החלטות אופרטיביות.
&nbsp
אבל בכל מקרה, אם את רוצה עצה איך לנהוג ולא רק לפרוק - תקחי אחריות על עצמך, על הבחירות שלך, על האופן שבו את חווה את הדברים, ותביני מה קורה ומה הדבר שהכי נכון לך לעשות כדי שיהיה לך יותר טוב.

 

[זועמת1]

את התיאוריה אני יודעת

לא יודעת איך לעשות בפועל.לכן כתבתי פה.
תודה על המילים החכמות והכל כך נכונות.