זו אגדה שנכתבה כדי להחמיא לקיסרים
החדשים, מהשושלת היוליאנית. מחברה היה משורר ידוע מאוד, מהגדולים שהיו ברומא מעולם - וירגיליוס (אותו אחד שמאוחר יותר ידריך את דאנטה במשעולי השאול). הוא בעצם כתב כאן המשך ל'איליאדה'; שם סופר על הנסיך היחיד שניצל מהחורבן: אנאיס. על כן נקראה היצירה החדשה 'האנאידה'. כך קושרה השושלת הקיסרית הרומאית עם גיבורי העבר הנודעים, ועד לאלים עצמם (אחד הסיפורים היפים ביצירה הזו מתאר את התאהבותה של מלכת קרתאגו, דידו, באנאיס, ואת סופה המר). מאוחר יותר באנגליה של ימי הביניים, החליט נזיר וולשי בשם ג'פרי מהעיר מונמאות', לעשות דבר דומה, ולהחמיא לשושלת המלכים הנורמאנים שכבשו את ארצו: הוא כתב חיבור בשם 'ההיסטוריה של מלכי אנגליה', שלפיו נכדו של אנאיס, ברוטוס, ערך מסע צפונה וגילה את האי הבריטי, וכך היה לאבי שושלת מלכי בריטניה. מאז לא מעט כרוניקות אנגליות נקראו 'הברוס' (The Bruce) - שיבוש של 'ברוטוס'.
