הגעתי מהראשי ואני מסכימה איתך.
טיפול זוגי הפך להיות סוג של מילת קסם.
מעין תחליף לרופא אליל, שניתן לסמוך עליו בהכל ולכן לא צריך להתאמץ.
סוג של "המורה, תגידי לו" בגירסת המבוגרים.
(למרות שאני מנחשת שכל מטפל, זוגי או פרטני, יגיד שחייבים לעשות הרבה עבודה עצמית).
בעיני זו פשוט עוד דרך של החברה להשאיר אנשים בזוגיות בכל מחיר. גם אם לא טוב להם. גם אם זה לא מה שהם רוצים.
יותר מזה, אני חושבת שבמקום טיפול זוגי, צריך לקרוא לזה חצי טיפול.
למה?
כי כל אחד מבני הזוג מקבל טיפול חלקי ופחות מיטבי ממה שהיה מקבל אילו היה הולך לבד.
ובשורה התחתונה:
מי שנמצא עם בן/בת זוג שפוגעים בו,
שמתייחסים אליו לא יפה, שמזלזלים בו, ברצונות שלו, שלא מתחשבים בו, צריך להסביר טוב טוב,
קודם כל לעצמו למה הוא רוצה ומתעקש להישאר במערכת יחסים שכזו.
אם את/ה הצד הפוגע, את/ה צריכ/ה לעשות הכל כדי להפסיק להתנהג בצורה שכזו, כי אין לזה שום לגיטימציה.
את זה משיגים בטיפול פרטני.
זו אחריות של כל בנאדם כלפי עצמו.
באמת, בגיל 24, אם לא טוב לך בזוגיות, זה הזמן לקום וללכת.
אין טעם להיתקע על בחירה גרועה לכל החיים ולדפוק את הראש בקיר.
אם לא מתאים אז לא מתאים.
בעצם, כשחושבים על זה לעומק, זה נכון לכל גיל, לא רק לגיל 24...
