ייקוב הדין או פשרות בחיים מה הרצוי

setonr

New member
לנאוה - יפה יפה ניסחת להחכמת את

הרבים שקוראים את הsubject metter [אקווה שלא טעיתי באיות]. אני מרגיש כ"טריגר" שמושך את החכמים להתבטא , ויש רבים וטובים בבית הזה שלנו....
 

s h i r k u s h

New member
פשרות ../images/Emo132.gif

מאחר ואנחנו לא ממש לבד במערכה, ויש עוד הרבה אנשים סביבנו שצריך להתחשב בהם, התפשרות כמעט תמיד חייבת להיות. פשרה זה אומר שצד אחד נותן מעצמו ומוותר וכנ"ל הצד השני.
 

s h i r k u s h

New member
אני מטבעי עקשנית...

אבל למדתי להתפשר כדי להסתדר עם אנשים שסביבי. בצבא למשל היו דברים שהייתי מתפשרת ולא נלחמת עליהם אבל היו דברים לעומת זאת שהייתי נלחמת עליהם כמו לא יודעת מה ולא מוכנה להתפשר כי זה היה עיקרון בשבילי וזה היה לטובת החיילים וכו'.
 

BellA עלמה

New member
בכל תחום

בעסקים זה בידיוק משא ומתן שכנים - אספות ועד בית פוליטיקה ועוד איך בכל תחום לנכנס אליו פשרות זו השורה התחתונה כדי לחיות בשלום עם הזולת
 

hanaaat

New member
אפשר להצטרף?

שלום לכולם, מכיוון שבזמן האחרון אין לי חיים, ומכיוון שיש לי כרגע הרבה דברים להתמודד אתם (בחיים), הגעתי לפורום הזה, ומעניין אותי להשתתף, במיוחד בשרשור הזה. אז ככה: לדעתי פשרה זו הדרך להיות כמה שיותר מאושר בנסיבות החיים הקיימות. יש מעט מאוד אנשים שמעולם לא נתקלו בדרכם בשום מכשול, (נו, חכמים ויפים שנולדו עם כפית זהב בפה, שלמדו מליוני יחידות בפיזיקה, שירתו בתפקיד שווה בצבא, הצטיינו באוניברסיטה, עושים ים כסף בהיי טק, נשואים לבן\בת זוג בדיוק כמוהם, והורים לילדים מקסימים חכמים ומחונכים... (או כל דוגמה אחרת, זו פשוט הדוגמה שלי למה שנראה כמו חיים חסרי דאגות) מה לעשות שרובנו לא דוגמני צמרת, בעלי אינטיליגנציה ממוצעת, בצבא דפקו אותנו, באוניברסיטה (אם בכלל) קרענו את התחת רק כדי לסיים, אנחנו עובדים בעבודה לא משהו רק כי צריך לשלם את החשבונות, בן הזוג כבר לא מה שהיה פעם והילדים שלנו חצופים... לדעתי עדיף לחיות ולהנות ממה שיש, ולא להעביר את החיים באומללות רק כי אנחנו מנסים להיות משהו שאנחנו לא. לכל בחירה שעשינו בחיים, ולכל התחייבות שלקחנו על עצמינו יש מחיר, והוא שככל שהזמן עובר יש פחות ופחות אפשרויות בחירה. בחרת ללמוד מקצוע, רוב הסיכויים שלא תחליף אותו, ואם כן אז רק פעם אחת (וזה יקר). גילית שהתחתנת לא נכון, נו מה לעשות שבמדינתנו הנאורה (ולא רק) יש מחיר חברתי לגירושים...הילדים עושים בעיות, אי אפשר להחליף... לדעתי חיים תוך כדי התמודדות עם קשיים (ופשרה היא החלטה שנובעת מתוך קושי) הרבה יותר מעניינים. ובקשר לזוגיות, זה שבן זוג פוטנציאלי עומד בכל הפרמטרים החיצוניים (מראה, מקצוע, תחומי עניין וכו') עדיין לא אומר שהוא לא: קמצן חולני, בוגדני, או סתם מפונק שמאמלל את כל מי שנמצא סביבו. אני בעד להתחיל לבדוק מבפנים, כי אדם טוב לב, ישר, נאמן, נדיב, לא מפונק, שאוהב אותך עד כדי כך שהוא מוכן למות בשבילך זה דבר שהרבה יותר קשה למצוא. וזה לדעתי הדבר היחיד שעליו אסור להתפשר. כי אם טוב לך בבית, שום דבר בחוץ לא יכול עליך. אתם מוזמנים להתווכח...:)
 
אוהב אותך עד שהוא מוכן למות בשבילך

כן...על כזה דבר לא הייתי רוצה להתפשר. והפרדת היתרונות והחסרונות שעשית באדם - אני מאד מזדהה איתה היום. זה מה שניסיתי להגדיר קודם כסוג של אמפאטיה לאנושיות, וזה היה נשמע לא ברור. וברוכה הבאה
 

opalit

New member
וואו...

נשמע מריר משהו...(קצת) אבל, גם כל כך נכון.העניין בחיים מאתגרים עם קשיים, והכי נכון - אם טוב לך בבית שום דבר לא יכול עליך. אין לי כוונה להתווכח אבל יש דברים שלא נועדו אך ורק לאנשים יפים שנולדו עם כפית של זהב.ילדים מחונכים זו תוצאה ישירה של חינוך נכון ע"י ההורים גם בלי כפיות זהב גם לא כסף אפילו לא נירוסטה. לגבי המקצוע אצלי זו נקודה כואבת, בחירה נכונה המון כסף, לא רוצה להמשיך. ולגבי הזוגיות אני חושבת שיש לנו בראש דבר אחר ממה שמתאים לנו, אצלי זה לא היה כך, הפרמטרים שהכי נכונים לי הם שאיפות בחיים אהבה ונתינה (מעבר לתחומי עניין מראה שאני אוהב וכו') נשמע מעט? ממש לא, היו פעמים שנראה היה לי שעולם החומר גובר, שאין עולם שנכון לי(היום אני מאוהבת שנה וחצי) אני לא חושבת שכדאי להתפשר בעניין האהבה. ואחרון- כי אהבתי את התגובה שלך, האדם שהתחנת איתו לא מה שהיה, יתכן שבן אדם מתאים לך(לא לך באופן אישי אלא באופן כללי) היום ובעוד 10 שנים לא כי אנשים משתנים(את /הוא).
 

hanaaat

New member
טוב זה מריר כי אני מרירה:)

ילדים מחונכים - זה היה במסגרת פנטזיה כללית של "חיים טובים ונטולי דאגות" שרציתי להדגים, ולא קשור לכפיות מסוג כלשהו. לגבי שאר הדוגמאות: שוב, הן נועדו להבהיר את הנקודה שלכל דבר שאנחנו בוחרים יש מחיר, ושההעדפות שלנו יכולות להשתנות אפילו אם אנחנו לא יודעים מראש, ושגם זה כלול במחיר, ולכן כדאי לדעת עליו מראש ולהיות מוכנים להתפשר.
 
קראתי את השרשור.

יכול להיות שמאוד התבלבלתי וטעיתי.. אבל היה נדמה לי שמשתמע כי הפשרה היא פסולה ומשולה לויתור.. ואם כך הדברים שהתכוונתם.. דעתי מאוד שונה. בתכלית. פשרה היא אחת המותרות שהוענקו לנו כדי שנוכל לחיות טוב יותר. לדעתי.
 
ובכן,

הפשרה אינה ויתור ואינה הופכת אותנו לקורבן. הפשרה היא דרך מוצא מתסבוכות אליהן אנו נקלעים. בין איש לזוגתו - ויכוח המגיע למבוי סתום כאשר כל אחד מהצדדים עומד על דעתו, פשרה של אחד מהצדדים תביא לשלום בית ולרגיעה. ואמנם יצא כי צד אחד מרגיש מופסד אך אל לו להרגיש כך כי בעצם פשרנותו הוא התעלה מעל עצמו והשיג שלום. בעשותו כך, הוא מתווה את הדרך להתחשבות הדדית ברצון האחר. ויש פעמים שאף נמצא כי הבחירות בעקבות הפשרה אינן נכונות ומאחר ודברים נעשו מתוך פתיחות ורצון כן, לא נוצרת בעיה של "אני צודק" וללכת בכוח כנגד ומחליטים יחד לשנות. הפשרה הזו לא הופכת אף צד לקורבן. היא נותנת לנו הזדמנות להכנס לנעלי הצד השני ולהסתכל על הדברים מזווית הראייה שלו, תוך רצון להתאים גם אם הדעות חלוקות. והפשרות בחיים - מייד חושבים על אהבה, וגם הדוגמא הזו עלתה כאן. האם יש מקום להתפשר באהבה? בהחלט. זה בהחלט לא אומר שאני אכנס בלילות לישון עם אדם שאינני אוהבת או מכבדת בלבד. ראשית הזוגיות מסתמכת על האהבה. לאחר מכן, נעשות הפשרות הקטנות לגבי דפוסי התנהגות מסויימים או מנטליות קצת שונה. מאחר ולרוב האגו שלנו הוא המדבר בשמנו, חשוב שנגיע לפשרות כי אחרת לא נסכים לקבל דבר שעד עתה לא קיבלנו [אולי גם מבורות ודעה קדומה]. אז אם אתאהב ואשזור את חיי באלו של זוגי, חשוב ששנינו נדע למצוא כיצד להקל אחד על השניה ולהפך, וכיצד לחזק את יסודות האהבה תוך טשטוש הקרחת שלו או חזרתה פעמיים על כל משפט [סתם דוגמא]. פשרות בעסקים? כנל. אני חושבת שהרבה מאיתנו עושים פשרות כאלו. זה עוד לא חסם איש מלבדוק אופציות אחרות. ואלו כבר מותנות בנכונותו של האדם להתקדם, ללמוד יותר ולהפעיל שיקולים. פשרות עם עצמי? אלו לא פשרות. אלו תובנות שהגיעו עם הנסיון והחלטנו לנסות גם בכיוון אחר ולרדת קצת מהעץ הגבוה שהתיישבנו עליו. זה בריא. זה נהדר וזה מראה על פתיחות ועל מודעות עצמית מתגבשת. התברברתי המון ולא בטוחה שהצלחתי להעביר את המסר. לרוב, הפשרות "הקטנות" הן המכריעות. וזה מנסיון אישי.
 

setonr

New member
לסייפנית- על פי הצהרתך את בת 85----

אבל מי יאמין לך. כזאות תשובה מעוררת עניין מזמן לא קראתי. אני לא ציפתי לשרשור שופע באינטלקטואלים שיתיחסו כמוך . כל הכבוד לכולם על ההתמודדות עם האתגר שהצבתי. לסיכום -מי אני שאחלוק על הקוצנזוס שהתגבש בדיון .כמעט כולנו רואים בפשרה נוסחה אפשרית וטובה לחיים.....
 
למעלה