כמה נקודות
האמור מטה נועד להשכלה כללית בלבד ולא נועד כייעוץ רפואי ו\או משפטי, אינו מחליף בדיקה או הערכה רפואית, ובכל מקרה מהווה דעה אישית ולא מקצועית. בכל שאלה כיצד לנהוג יש להיוועץ ברופא המטפל.
שלום לך,
1. מצב מוכר ובר-טיפול. התוכן פחות משנה מעצם העובדה שזה OCD. אנחנו לא יודעים למה ה-OCD של מטופל אחד "תופס" עניינים מיניים, האחר עינייני חיידקים-וירוסים-וכדומה, השלישי סכנה, והרביעי זהות. יש וריאנט של ההפרעה שפורץ בגיל ההתבגרות, אבל פעם אחת הוא יפרוץ עם תוכן של לכלוך וניקיון, פעם אחת עם תוכן של מיניות, פעם אחרת עם תוכן אחר לגמרי... אין שום קשר לתוכן.
2. טראומה מינית זה מאוד שכיח גם בלי קשר ל-OCD, ו-OCD פורץ באופן שכיח יחסית גם בלי צורך שתהיה איזושהי טראומה (מינית או אחרת). ברוב מקרי ה-OCD פרוץ ההפרעה לא "נגרם" מטראומה במובן הפשוט של המילה, ואין צורך בהכרח לחפש כזאת טראומה. לשאול בגובה העיניים אם היא עברה תקיפה זה חשוב פעם אחת, או פעמיים, אבל לשאול שוב ושוב ושוב ושוב זה לא מומלץ. זכרי, ילדים ומתבגרים-צעירים יותר רגישים ל"שכנועים" (למרות שאת לא מתכוונת לשכנע, החזרה שלך משדרת שהתשובה "לא" אינה מקובלת) והזיכרון של הילדה עלול לבסוף להתאים את עצמו ל"ציפיות" שלך, או לנסות "לרצות" אותך עם סיפור "הגיוני" של תקיפה מינית. יותר חשוב להראות לה שאת שם בשבילה ואת תאמיני לה לא משנה מה יש לה לחשוף בפנייך ותעשי הכל כדי לעזור לה. כשזה קיים - אין זה משנה אם תשאלי שוב (אם זה קרה היא תבוא ותספר לך כשהיא תהיה מוכנה), כשזה לא קיים - אין זה משנה אם תשאלי שוב (היא לא תספר לך לא משנה מה תעשי). בכל מקרה - סביר להניח שזה לא משנה אם תשאלי שוב ושוב ושוב.
3. OCD היא לרוב הפרעה כרונית, כלומר, לרוב זה ישתפר\יעלם כל זמן שלוקחים טיפול ויחזור כשלא לוקחים טיפול - זה לרוב לא פשוט "נעלם" בלי טיפול. במצבים לא-מטופלים (שזה לא המקרה הזה) במרבית המקרים יש תקופות "טובות" ותקופות "גרועות". במצבים שההפרעה כן מטופלת (והטיפול עוזר) - הישארות על הטיפול לרוב מספיקה כדי למנוע חזרה של ההפרעה למשך רוב החיים, ולכן הפרוגנוזה (הצפי להמשך) היא טובה מאוד (סיכוי מצוין לחיים מלאים ותפקוד מלא). הרוב המוחלט של המקרים יגיבו בסופו של דבר לטיפול כזה או אחר, כך שהטיפ העיקרי כאן זה שככה"נ הכל יהיה בסדר ופשוט להתמיד בטיפול.
4. הפסקת טיפול תרופתי שעזר ל-OCD כרוכה בסיכון של למעלה מ-90% לחזרה של ההפרעה באופן מלא (ואף חמור מכך), ואחר כך להשיב את אותן תרופ\ות לא בהכרח יעזור, מסיבות ביולוגיות מורכבות שלא ניכנס אליהם כאן. הטיפ בסעיף הזה הוא שלרוב לא כדאי להפסיק טיפול תרופתי שעוזר ל-OCD. מכל מקום, הכל תמיד בהתאם להמלצות הרופא המטפל.
5. חשוב לשים לב שהטיפולים עוזרים. טיפול תרופתי שלא עוזר בכלל במשך 3 חודשים או יותר מצדיק לפנות ברצינות לרופא המטפל ולשאול שאלות ישירות וברורות לאן זה הולך, ואם אין תשובות או שלא קורה כלום בפועל למרות התשובות - זו יכולה להיות סיבה להחליף לרופא אחר. טיפול פסיכולוגי שאינו מעולם ה-CBT לא צפוי לעזור, ולכן יש להחליף לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מהר ככל האפשר. יש להיזהר מטיפולים "דינמיים" (טיפול שנראה כמו "שיחה" כמו שרואים בסרטים) ל-OCD כי הם מעולם לא הוכחו כיעילים ובמקרים מסוג זה עלולים להחריף את המצב עקב חפירה לא-רלוונטית בנושאי מיניות עם הילדה כשבפועל אין שום קשר למיניות שלה - ההפרעה היא ההפרעה ללא קשר לתוכן, ופשוט צריך להכחיד אותה.
6. חלק בלתי-נפרד מהתמודדות עם OCD אצל ילדים ומתבגרים כולל "הדרכת הורים", שזה אומר לשבת איתך ועם בן הזוג שלך ולהסביר לכם בדיוק מה כן ומה לא להגיד ולעשות בתגובה ל-OCD של הילדה. במידה וזה לא יזום באופן אקטיבי ע"י הפסיכולוג\ית המטפל\ת רצוי לשאול אות\ה למה זה לא קרה עד עכשיו, ובכל מקרה לדאוג שזה יקרה, ובהקדם. כללים מרכזיים כוללים בין היתר
לא לנסות להרגיע אותה בזה שתגידי לה שזה ממש בסדר וזה לא אומר שהיה מגע אינטימי,
לא לנסות להסביר לה למה יש לה מחשבות כאלה (בעיקר כי אין הסבר מעבר לזה שזו הפרעה נוירולוגית),
לא להשלים ולהתחשב ב-OCD שלה בכך שתרחיקי כל מיני בגדים או תזהירי אותה או תשתפי פעולה עם השטויות שה-OCD מאלץ אותה לעשות (זה נקרא אקומודציה וזה רק מחמיר את המצב), ובעיקר להיישיר פנים לפחד בגישה של "נגיד שכן, ואז מה?". לרוב השורה התחתונה היא ... כלום. הפחד יותר מפחיד מהדמיון שהוא מנסה למכור לה.
האמור לעיל נועד להשכלה כללית בלבד ולא נועד כייעוץ רפואי ו\או משפטי, אינו מחליף בדיקה או הערכה רפואית, ובכל מקרה מהווה דעה אישית ולא מקצועית. בכל שאלה כיצד לנהוג יש להיוועץ ברופא המטפל.
________________________________________________________
ד"ר יוסף בן-שטרית, פסיכיאטר מומחה ובעל תואר בפסיכולוגיה,
[URL='http://www.innerlyft.com']www.innerlyft.com[/URL]
