כדאי לפני ההסבר,להבין מהו מצב לחץ.
חווית הלחץ,היא המצוקה שמרגיש מי שמצוי במצב באיים.מצוקה זו מוצאת לה ביטוי ישיר ברגשות,בתגובות גופניות,ובהתנהגות.מצב מאיים נתפס בחושים,כמו ריח של שרפה העולה מחדר הילדים.אבל לעיתים האיום מתרחש רק בדמיון.והוא מקרין לנו סדרה של אירועים מפחידים באירעו כביכול,לבת שאחרה להגיע בלילה הביתה,וכדומה.ואז מתרחשת תגובת לחץ.המושג לחץ משמש מלה נרדפת לתיאור מצבים קיצוניים כמו:תסכול,קונפליקט,איום,פחד,חרדה,עצבנות ועוד.וכשהוא קורה,מתגייסות כל המערכות הגופניות למאמץ עליון,כמטרה להתגבר על סכנה העומדת להתרחש.והתגובות הן בארבעה סוגים עיקריים: שינויים גופניים:לחץ דם,הולם לב,נשימה מואצת,התחממות הגוף,הסמקה או חיוורון,התכווצות הקיבה,התייבשות הרוק,הזעה מוגברת. תגובות רגשיות :פחד,חרדה,כעס,אשמה. תגובות התנהגותיות :מתח שרירים,רעדה,תוקפנות,בריחה,גמגום. שינויים בחשיבה: בלבול,עיוותים בתפיסה,שיפוט לקוי,קושי לקבל החלטות קושי בפתרון בעיות,אובדן זכרון.(עפרה אילון/מולי להד חיים על הגבול) כל ארוע המאיים באבדן,וודאי כמו הפגוע האחרון בירושליים,יוצר רמה גבוהה של לחץ: איום על החיים,איום על שלמות הגוף,ואיום על שלומם של יקירים (הורים,ילדים,בני זוג).בתגובות הלחץ,יש הבדלים בין נשים לגברים,ובין מבוגרים לילדים: "כל שהילדים צעירים יותר,כן הם תלויים יותר בחווית הלחץ של המבוגר".יכולת העמידה בלחצים,מושפעת מהבשלות הרגשית,ונבנית על בטחון אישי,דימוי עצמי חיובי,גמישות,מודעות,יצירתיות ואופטימיות.תכונות כמו נוקשות,תלות,הכחשה ופסיביות,מחלישות את יכולת ההתמודדות. ומכאן אמא של בנות,ניתן להבין,כי היכולת שלך להסביר לבנותייך,מה קרה, ואת כל השאלות העלולות להתעורר בשל כך,תלוייה בראש ובראשונה,ברגשותייך את,וביכולת ההתמודדות שלך במצב הלחץ הנוכחי,במיוחד בירושליים,שהלך והחריף עם הפגוע הנוראי האחרון.את אותן תשובות שאת אומרת לעצמך,עלייך לומר גם לבנותייך.ואת אותו הבטחון שאת חשה נוכח מציאות שוטרים רבים בעיר, ושמירה רבה סביב הקניון,את חייבת להעביר לבנותייך.כן,אמרי להן את האמת והסבירי למה בודקים.אלה לא "הרעים",שהוא מושג כלל ומעורפל,אלא מחבלים הרוצים לפגוע בנו.ואת יכולה להמשיך ולהסביר קצת יותר,בהתאם להבנת הבנות. כפי שציינתי,היכולת שלהן להתמודד עם תחושת הלחץ ,שאולי תתגבר נוכח תשובותייך,תלוייה בך,או בכם ההורים,ובצורה שאתם מעבירים,לילדות את רגשותיכם אתם.מרבית הילדים,מגיבים באופן דומה,להוריהם. מעבר לכך,חלק לא מבוטל של התשובות,ילדים מקבלים מילדים אחרים,בקבוצת בני גילם(קב´ השווים).דהיינו,בגן,בביה"ס,או בשיחה עם חברים/ות.ואולי גם יופיעו שאלות נוספות. ולבסוף,נכון שלא התייחסתי לשאלה שלא נשאלה מה עושים במצב לחץ כזה,אבל רק כמה מילים.תני לבנותייך לבטא את רגשותיהן בשיחה.תני להן לצייר את רגשותיהן.והשתדלי לקבל כל תגובה כלגטימית.
