מתן שלי בן שנה
מחר יום הולדת. לפי שנה בדיוק עוד בעטת לי בבטן וגרמת לי להיות חסרת סבלנות להכיר את השובב הזה בפנים. הרי לא באמת יכלתי להאמין שיש שם ילד אמיתי. ילד שלי... וגם היום לפחות פעם ביום אני לא מאמינה. לא מאמינה כשאני שומעת אותך בוכה (אז אתה הכי נשמע כמו תינוק), לא מאמינה כשרואה אותך הולך את צעדיך הראשונים, לא מאמינה כשאני שומעת שאתה קורא לי אמא (ולעיתים יותר קרובות אבא), לא מאמינה- יש לי ילד, יש לי תינוק, אני אמא כבר שנה...