ילדים להורים קרייריסטים

[חני ב]

בבחרה - בחברה

 

[siv30]

ילדים להורים קרייריסטים

בעקבות שיחה פרטית אני חייבת לשתף, האם אתם חושבים שילדים להורים קרייריסטים מועדים להיות יותר נוער שוליים, זרוק, לא לומד, עבריין ופושע בגלל חוסר תשומת לב של ההורים שעסוקים רוב היום בקריירה? השאלה הזו עכשיו מאוד מטרידה אותי.

 

[coaxcable]

חחהח מעניין איזו שיחה

טוב תראי..אני לדוגמה כרווק יכול לומר לך מספר דברים לגבי זה, אז הממ כן - נוער..וואו..ככל שתרבות המדיה על צורותיה נכנסת אנו הורסים אותם והופכים אותם לעם קשה ופרימיטיבי יותר מחד, ומגיסא עם דרשן שכן יודע לעמוד על שלו אבל לא בהכרח חכם..אלא "מתמצא" בנושאים שקשורים לליבו..בתור יועץ נוער עבדתי עם נוער במצוקה..עבריינים..רוצחים למיניהם וזונות בגילאים שלא תאמיני..12-18..מוזר מוזר ומעניין אבל מאאאאאאאוד! מאאאאאוד! מעייף ושחוק, ומכאן את אמורה להבין כיצד ולמה פניתי לפורום הזה..ומאיפה הנושאים והמאמרים שלי על שחיקה ולחץ...קריירה..אפליה..בכל מחיי האמיתיים ולא בהכרח הלימודיים או האקדמיים בכלל...זה קשור גם להורים קרייריסטים..נוער שבא ממשפחות חזקות או שנראות כאלו והם עצמם, ההנערים עבריינים וסוחרי סמים כי לאימא או לאבא לא היה זמן לדבר ולהשגיח או למנוע מהם טלביזיה ולהיות זרוקים בחוץ 24 שעות כמו זבל הרבה הורים יטענו שימנעו ממצב זה אבל זה לא קורה בפועל אלא ההההההיפך זה לא מתממש..או לא ברמה הרצויה..אבל זה טוב..כל עניין החלוקה וההשקעה כי אחרת זה בעייתי..אפילו הישיבה או הקירבה לילד, על ידי כך שמישהו מחכה לו בבית ומעניק לו ארוחה או טרמפ לבית מבי הספר זה דבר חשוה וטוב, אפילו בגיל מבוגר של 15-18 כך התחושה היא מגינה ומגוננת גם אם זה לא קול ולא נעים... ושוב..אתם כיולים ויכולות לטעון כנגד זה אבל בואו נראה כיצד או מה השיטות שלנו לתקן זאת או לנסות לשפר ונערוך רשימה שתהא באגף המאמרים או משהו לטובת הכלל ואחת לכמה זמן תעודכן להלהל

 

[siv30]

לי זה לא יקרה

אני לא חושבת שילדים שצופים בטלוויזיה או משחקים בחוץ הם אלה שדווקא הופכים לנוער עבריין. אני חושבת שהתרומה של הסביבה יותר מכריעה וחייב להיות איזון. לכן שאני חיפשתי היכן לגור חיפשתי סביבה איכותית עם אנשים איכותיים.

 

[שש שבע]

זה גם חשוב

סביבה איכותית, אבל אם אין בית איכותי זה לא יעזור, כי השכנים לא יגדלו לך את הילד, אבל ישפיעו עליו. (לרע או לטוב) גם אני בחרתי בסביבה איכותית, אבל גם לאיכות יש קצוות ושולים משלה, אז נכון שאצלנו ה"שוליים" אלה ילדים עושים קוקו ומלבשים בצורה שמזמן הפכה לנורמה במקומות אחרים, אבל שוליים הם עדין שוליים, והם דוקא יכולים להיות ילד אחד מתוך חמישה שישה טובים ממשפחה טובה. אז אנחנו צריכים להשתדל בעד הילדים שלנו וככה השוליים לא ישפיעו על הילד. ברור שמגורים בשכונה גרועה מזיקה מאוד והשפעתה גדולה מהשפעת הבית, אבל אנחנו צריכים לעשות מה שבידנו.

 

[missB]

שאלה קשה את שואלת

זה חוזר שוב להגדרה של מה זה הורים קרייריסטים. אם מדובר בהורים שהקריירה חשובה להם אבל יודעים גם למצוא את הזמן והדרך לגרום לילדים להרגיש רצויים וחשובים, אז לא. אבל יש מקרים שהקריירה באה על חשבון הקדשת הזמן ותשומת הלב לילדים ואז זה יכול לקרות. הורה שלא נמצא אף פעם, שלא מתעניין ולא מודע למה הילד עושה ועם מי הוא מסתובב, מן הסתם לא ישים לב להדרדרות ולא יעצור אותה בזמן. ילד שמרגיש מוזנח עשוי לחפש לעצמו סיפוקים ותשומת לב מכיוון אחר. אבל בכל מקרה זה לא משתנה יחיד וזה ודאי לא אומר שכל מי שהוריו קרייריסטים מועד לפורענות. זה גם עניין של אופי, של החברה שמסביב ועוד כל מיני דברים.

 

[siv30]

השאלה אם בכלל ההורים מעצבים

את האישיות של הילד ברמה כזו שאנחנו יכולים להגיד אמירה מובהקת לכאן או לכאן. ידועים מקרים של ילדים מבתים שנחשבו לטובים ועדין הילדים התדרדרו לפשע, סמים, אונס (מקרים כמו ברמת השרון) השאלה אם לי כהורה יש מה לעשות נגד זה או שמא בעצם הקריירה שלי אני חותמת את גורלו של הילד שלי לעד...

 

[b e ll]

סיון, קודם כל חשוב לא להיות באף

קצה, האמצע הוא תמיד הטוב ביותר. בשירשור הקודם בנושא הזה, הבעתי את דעתי שאין דבר כזה זמן איכות בגלל הסיבות שנובעות מההודעה שלך. כמורה בתיכון אני יכולה לזהות את הילדים שלא מקבלים מספיק תשומת לב בקלות. ילדים כאלה "חופשיים" מאוד ולא ממש מעניין אותם מה ההורים שלהם חושבים, אין להם כבוד כלפיי הוריהם אבל הכי כואב וגרוע זה שההורים מאבדים את רסן החינוך מהידיים. קרה לי לא פעם שהורה אמר לי בצער גדול שהוא לא יכול להשפיע על ילדו, שילדו לא מקשיב לו בכלל, שהרבה פעמים קורה שהילד יוצא בבוקר מהבית וחוזר בלילה מאוחר ולהורה אין שמץ של מושג איפה היה ועם מי. הקשר היחיד עם הילד יכול להיות לפעמים רק הקשר של הכסף שמחליף ידיים וזה בעיניי עצוב נורא. כי שעתיים ביום זמן איכות, זה בסדר כשהילד תינוק וזמין לך כשלך יש זמן אבל ילד גדול יותר יהיה עסוק בדיוק בשעתיים שאת מקדישה לזמן איכות ואז זה מתפספס בגדול. ואם יש לך יותר מילד אחד אז זו בכלל בעיה גדולה כי יש לך הרבה פחות זמן איכות פר ילד. ילדים זקוקים להרגשת הביטחון שנותנים הגבולות, ורק הורים יכולים לתת את התחושה הזו -לא מטפלת שכירה או צהרונים למיניהם. אני מאוד נזהרת בשימוש במושג הורים קרייריסטים כי גם אני מאוד שאפתנית ובעלת קריירה אבל ביחד עם כל זה אני מקפידה להיות מספיק זמן זמינה לילדיי. ילדים לא מקבלים מספיק תשומת לב גם אם אחד ההורים בבית אבל לא מסוגל לתקשר כראוי עם ילדו וכל התקשורת מתבססת על צעקות ומריבות... יש בני נוער שמצליחים גם כשהוריהם קרייריסטים ולא נמצאים רוב שעות היום בבית, אבל הם המיעוט בחתך הזה. אני מסכימה מאוד למה שכתב כבל קואקסיאלי, חשבתי את זה כל השנים וכל פעם אני מקבלת חיזוקים לנכונות הזו שוב.

 

[missB]

צודקת לגמרי בעניין הגבולות

היום אפילו הורים שכן מקדישים תשומת לב לילדיהם לא תמיד יודעים להציב להם גבולות. הורים לפעמים חושבים שלתת לילד כל מה שהוא רוצה זה דבר טוב כשבפועל זה יוצר ילד שרגיל תמיד להשיג את מבוקשו ולא מכיר בשום גבולות.

 

[siv30]

בל, הכל שאלה של מינון ושל אופי הילד

אני חושבת שילד צריך ללמוד את הגבולות ואת האחריות שלו למעשיו, אני לא מאמינה שילד בן 10- 18 שונה מכל מבוגר אחר. הילד יודע בדיוק מה טוב לו, יתכן שהוא טועה אבל בכדי שהילד יוכל להחליט אני חושבת שהתפקיד של ההורה להקנות לו כלים בתקופת החינוך המוקדם ולהקנות לו ערכים של אחריות ומחוייבות. זה קשה, נכון. קשה לנו לראות ילד כשווה ערך אלנו. אבל אמביוולנטיות ביחס לילד גורמת לו לבילבול כך שהוא לא יודע מתי הוא צריך לקבל הנחיה מההורה ומתי לא. אני באופן עקרוני בעד עיצוב האישיות של הילד עד גיל 6-7 , התווית הגבולות, הקניית ערכים של מחוייבות וחינוך לאחריות והכי חשוב נשיאה באחריות. כאשר לילד יש את הכלים הנכונים הוא ברשות עצמו, ההורה יכול רק לייעץ. הילד צריך לדעת שאני שם עבורו כדי ליעץ לו, לעזור לו, אבל לא לקבל את האחריות במקומו. לא להחליט במקומו. מכאן שאם הילד שלי יקום בבוקר וירצה ללכת לגן או לבית הספר עם נעל ימין ורודה ונעל שמאל ירוקה אני לא אתנגד, אני אייעץ לו שלא כדאי לו, כי חברים שלו יצחקו, כי זה לא אופנתי כי... כי... כי...אבל ההחלטה הסופית לחלוטין שלו. אני רק מקווה שאני אצליח להעביר לו את המסר מספיק ברור ושהערכים שלי ושל החברה שאני אחיה בה יהיו מספיק מוסריים וטובים כדי שהוא לא ילך וירצח ואח"כ יאשים אותי שלא מספיק הגדרתי לו את הגבולות בכח.

 

[Rivendell]

נכון בהחלט סיון ../images/Emo45.gif. אני זוכרת

שבתור בת 14 הייתי מאוד-מאוד מרדנית (אני חושבת שאמא שלי עוד זוכרת לי את זה עד היום

). הייתי נעלמת לה לימים ולילות שלמים, והיא היתה נלחצת (מהזוית שלה בצדק). אבל בשלב מסויים, היא פשוט אמרה לי "טוב. עד היום חינכתי אותך, ועכשיו את מספיק גדולה כדי להחליט לבד. אני לא יכולה לנעול אותך בבית. רק מה - אני סומכת עלייך שחינכתי אותך מספיק טוב כדי שתדעי לא לעשות שטויות". האמת? היא צדקה. המרדנות אמנם לא עברה לי עד כמה שנים אחרי, אבל אין ספק ששטויות גדולות במיוחד לא עשיתי. החינוך שלה כבר היה כ"כ עמוק אצלי שלא היה לי סיכוי

.

 

[shandy]

את מזכירה לי את בתי הבכורה

שאמרה לי שכשיש לה קושי להכריע בנושא מסוים, היא תמיד מנסה לחשןב, מה אני הייתי עושה ואומרת ועכשו אני לחוצה בגלל זה, מה יהיה אם אני אטעה ואני בכלל לא יודעת מזה

 

[Rivendell]

../images/Emo6.gif

 

[יונית א]

אין צורך בתיאוריות יש נתונים

ילדים עבריינים בד"כ צומחים בסביבה עבריינית הסיכוי של ילד מסביבה לא עבריינית להשתלב בסביבה כזו קטנים בהרבה מסיכוייו של ילד מסביבה עבריינית. סביבה עבריינית קשורה גם לסביבה במצוקה כלכלית -כלומר הסיכוי שסביבה אמידה או בינונית תהיה סביבה עבריינית נמוך יותר מזה של שכונת מצוקה. לא בכדי מציינים באופן בולט בתקשורת "בן טובים" כאשר מדובר על ילד שצמח בסביבה לא עבריינית,לא שכונת מצוקה ובכל זאת בחר בחיי עבריינות. והיו מקרים של רוצחי דרק רוט נהג המונית, או רעי חורב ודומיו. אבל אלו הם החריגים המצויינים באופן בולט. אז- את יכולה לישון בשקט. הקשר הבולט הוא בין סביבה עבריינית לנוער שוליים ולא בין קריירה לנוער שוליים. אבל מה שמקפיץ אותי בשיחה הפרטית הנ"ל, הוא העמדות העומדות מאחוריה "שמעי גברת יקרה שהיא גם אם, אם לא תהיי בבית בצהרים לתת מרק לילד שלך, ולא תסעי איתו לכל טיול שנתי לכוורת של הר תבור, ואם לא תשבי איתו להכין את שעורי הבית בכיתה ח...-אז יגדל לך ילד עבריין ופושע ולא לומד. הדברים בידיים שלך,את יכולה היום לשנות את הקריירה שלך, לשנות כיוון , למקד את תשומת הלב בילד שלך. זה כבר לא עיניין של בחירה אישית שלך. המחיר שלך על קיום קריירה הוא ילד עבריין" זוהי שטיפת מוח של עמדות שאין להן שום בסיס מדעי קרימינולוגי (ראי את פרופיל האסירים בבתי כלא, מוסדות לנוער עבריין וכו). זו הייתה ההתלבטות שלך בשתיים בלילה? את יכולה לישון בשקט (ריטרואקיבי כמובן עתה) ילדים עבריינים לא צומחים בגלל הורים בעלי קריירה אלא בגלל חשיפה מוקדמת לעולם זה.

 

[b e ll]

חבל שכך את מגיבה.

בהודעתי לא היה כתוב באף מקום שהורה צריך להגיש את המרקי בצהריים. גם לא נכתב בשום מקום על הכנת שיעורים משותפת בכיתה ח. אל תנסי לתת אינטרפרטציה שגויה ואל תשימי את רעיונות שלא התכוונתי אליהם בהודעתי, אני כותבת מוכשרת מספיק לבטא את עמדותיי ורעיונותיי בעצמי. ילד עבריין לא צומח רק בסביבה עבריינית, הוא צומח גם בסביבה לא עבריינית. ולא דובר על העבריינים הכבדים (אלה שמגיעים בסוף למוסדות לילדים עבריינים), אלא על הילדים המפוספסים - אלה שלא מממשים את הפוטנציאל שלהם. על הילדים בעלי היכולת שמחפשים תשומת לב מחוץ לבית ההורים ולפעמים מוצאים אותם במקומות שלא היינו רוצים, על הילדים שלא מגיעים לתעודת בגרות ואח"כ נופלים נטל על כתפי החברה כיוון שאינם מוצאים עבודה שתפרנס אותם בכבוד. על ילדים בעלי ערכים נמוכים רק בגלל שלא קיבלו הכוונה והדרכה מספקת מהוריהם ועל עוד הרבה דוגמאות שאני נתקלת בהם יום יום בעבודתי. אני מדברת על מקורות לחיקוי שגם אותם אני רואה בבית הספר, על הילדים שיודעים שיש מאחוריהם יד אוהבת שמכוונת ועוזרת בעת הצורך, על הילדים שיודעים שאחד ההורים יהיה בשעה סבירה בבית כדי שיוכל לעזור לו בעת הצורך. את מוקפצת בצורה קלה מאוד, תקראי שוב את מה שכותבים האחרים ונסי להבין מה עומד באמת מאחורי הכתוב זה בשום פנים ואופן לא ביקורת כלפייך. תחשבי לבד למה את מוקפצת כך, אולי יש לך משהו שעומד על המצפון?

 

[siv30]

בל אני לא חושבת שיונית התייחסה אל

ההודעה שלך אלא אל מה שכתבתי בתחילת ההודעה שלי

אני מסכימה איתך שילד שהוריו לא נותנים את הטון בשנות חיו הראשונות ונמצאים שם בשבילו יכול לצמוח להיות ילד עם פוטנציאל מפוספס, אני מכירה אנשים בוגרים כאלה שהורים שלהם לא היו שם לתת להם הכוונה וכתוצאה מכך היום הם מנצלים הרבה פחות מהפוטנציאל שלהם. אנחנו כאן מתווכחות על מהות תשומת הלב הנדרשת ועל המינון שלה.

 

[shandy]

גם לילדים יש מה לאמר

ואני מכירה ילדים שלו הוריהם היו פחות בבית, היו דפוקים פחות אפשר לחשוב שכל ההורים כל כך טובים ומוצלחים. אם כל ההורים היו כה מצולחים, למה מוציאים ילדים מהבית ומעבירים למשפחות אומנות או פנימיות ילד נולד עם מטענים משלו, הוא לא לוח חלק, הוא נבנה מקשר עם הורים, מטפלות, משפחה מורחבת, סביבה. והכל נקשר לאישיות, לרגישות, לחולשות וליתרונות שלו הורים הם לא כל יכול, והילד הוא לא פלסטלינה שההורה יעצב איך שרוצה אני מכירה אמהות , נשות קריירה, שאמרו אני לא מסוגלת לשבת בבית, לא בשבילי, אבל דאגו לקחת מטפלת טובה וחמה, השתדלו לשמור על קשר עם בתי הספר, ודאגו לבילויים משפחתים ארוכים לפחות פעם בשנה, לא יודעת אם הילדים היו מאושרים מזה, אבל בעיני אמהות אלו לא פחות דואגות מאשר האמא אם הצלחת מרק, אשר יושבת מתוסכלת בבית ומי אמר שצריך להיות זמין לילד כל הזמן? מותר לאמר לילד, אני עסוקה עכשו , אתפנה אליך בעוד חצי שעה, אם לא מדובר בחירום, לא יקרא שום כלום לילד, שילמד לדחות סיפוקיו, ואולי תוך כדי כך ימצא פתרונות לבד למה שהציק לו בזמינות המידיית שלנו לכל פיפס, אנחנו מונעים מהילדים יצירתיות, ניתוח הבעיה ומציאת פתרונות לא פחות טובים משלנו ( כמובן שאני מדברת על ילדים ולא על תינוקות) ברגע שהילד לומד שאני מכבדת את העיסוק שלי, ומותר לי שיהיה לי גם זמן עבורי , וכי יש לי חיים מעבר לקשר שלי איתו, הוא לומד לכבד את מה שאני מכבדת אנחנו משמשים מודלינג לילדים שלנו, ואם אני עובדת ואוהבת את העבודה שלי, הילד שלי גם יכבד אותי ואת העבודה שלי וסיוון הילד מתחיל להיות מעוצב, ברגע שיצא לאויר העולם, ויש כאלו שטוענים עוד ברחם אימו.

 

[חני ב]

כמה אני מסכימה איתך

יש לכל אחד מאיתנו גם את החיים שלו. אנו לא רק הורים, אנו גם אנשים עם רצונות משלנו. לא כל החיים שלנו סובבים רק סביב הילדים.

 

[b e ll]

סיון, כמו שאי אפשר ללמוד שחייה

בהתכתבות, כך גם כאן. כל ילד זקוק ליד מכוונת בצורה אחרת, וללא ספק כל ההורים טועים. יש ילד שאפשר לסמוך עליו שלא יעשה שטויות ויש ילד שאפשר לסמוך עליו פחות. אי אפשר לתת מתכון מדויק על כמה תשומת לב לתת ומתי, באיזה סוג של תשומת לב וכו', אי אפשר להגיד עד כמה הורה קרייריסט יכול להיות קרייריסט ומתי זה כבר מזיק לילדו - אין מתכון מדויק. בעדות מסויימות נהוג שהסבתא מגדלת את הנכד והאימא חופשית לעבוד עד מאוחר, וזה בסדר כל עוד יש לילד דמות לפנות אליה כשהוא צריך. אין ספק שכדי להיות מעורב בחיי הילד ולפתח מערכת יחסים טובה ואמינה צריך להקדיש לזה זמן, אי אפשר "להדליק ולכבות" יחסים וכמו בכל מערכת יחסים צריך להשקיע בה זמן. בכל משפחה המינון הוא אחר, הדרישה היא אחרת. כל משפחה מגדירה את "הפיספוס" שלה אחרת. משפחה אחת מגדירה פיספוס כבריאות לקויה בלבד וכל השאר לא מעניין, משפחה אחרת מגדירה פיספוס אם הציון נמוך מ-X, משפחה יכולה גם להגדיר פיספוס כחוסר מעורבות חברתית וקהילתית. אני לא באה כאן להגדיר מה טוב ומה לא, כי לכל משפחה יש הגדרות אחרות וטובות לא פחות משלי. מה שאני אומרת שילד זקוק ליד מכוונת, להורה שיהיה שם עבורו. להורה שאם יראה שהזמן שהוא מקדיש לילד לא מספיק, יהיה מספיק חכם לשנות סדרי עדיפויות ולהקדיש את הזמן הנוסף. לא אמרתי בשום מקום שלילד בכיתה ח עוד צריך לשבת על הראש בקשר לשיעורים, אבל אם הילד לא ילמד כיצד יש ללמוד בכיתה א אין לצפות ממנו ב-ח' לדעת. לא אמרתי אף פעם שרק האימא יכולה להגיש את המרק בצהריים ולא אמרתי בשום מקום שהאימא לא צריכה לפתח קריירה ולשבת בבית - כן אמרתי אז ואני חוזרת על זה שוב שההורים צריכים להקדיש מספיק זמן לילד כדי לפתח איתו מערכת יחסים שמבוססת על אהבה ואימון. ודבר נוסף, ילד לא חייב להיות עבריין במלוא מובן המילה, מספיק שהוא זורק ז*** על מה שהוריו אומרים ומספיק שהוא איבד את הכבוד כלפיהם וכל מה שהוא רוצה מהם זה כסף כי הוא יודע שמשהו אחר אין לו סיכוי לקבל - לזה אני קוראת פיספוס. זה לצערי הופך להיות מצב רווח מאוד, זה כבר לא בשוליים בכלל. יש לא מעט הורים שמחליפים בין תשומת לב וזמן לבין קנייתה בכסף, וזה פספוס.

 

[יונית א]

חוץ מזה שהתייחסתי בכלל להודעה

של סיון ולא לשלך הכל בסדר. וכן, אני מסכימה שיש ילדים "מפוספסים" וילדים שלא קיבלו הכוונה מההורים,וילדים שערכיהם נמוכים וילדים שאין מאחוריהם יד אוהבת ומכוונת.אני רק לא קושרת את הערכים והיד האוהבת ל"ילדים שיודעים שאחד ההורים יהיה בשעה סבירה בבית כדי שיוכל לעזור לו בעת הצורך" (מה עוד שההגדרה של שעה סבירה היא אישית לחלוטין). אבל .... אין לזה שום קשר לשאלה שהעלתה סיוון בראש השרשור על צמיחה של ילד עבריין כתולדה מאם קרייריסטית. ותודה על הפסיכותרפיה חינם.