אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
ילדים להורים קרייריסטים
- פותח הנושא siv30
- פורסם בתאריך
שמחה להצטרף אליכם
זו הפעם הראשונה בה אני כותבת פה. ומה אני חושבת? שלא. שילד להורים קרייריסטים לא בהכרח יהפך לילד זרוק, עבריין ופושע. אני מכירה לא מעט ילדים להורים שעובדים שעות רבות, הפיליפינית מקבלת אותם בצהרים, אבל הילדים מאד מושקעים. ולא בהכרח ילדים שהוריהם נמצאים בבית בשעות נוחות הם הורים טובים יותר. כל מקרה לגופו. אהבתי את מה שכתבה גב' X.
זו הפעם הראשונה בה אני כותבת פה. ומה אני חושבת? שלא. שילד להורים קרייריסטים לא בהכרח יהפך לילד זרוק, עבריין ופושע. אני מכירה לא מעט ילדים להורים שעובדים שעות רבות, הפיליפינית מקבלת אותם בצהרים, אבל הילדים מאד מושקעים. ולא בהכרח ילדים שהוריהם נמצאים בבית בשעות נוחות הם הורים טובים יותר. כל מקרה לגופו. אהבתי את מה שכתבה גב' X.
ומה שחשוב
הכי חשוב לפחות בגיל הרך כשאישיות הילד מתעצבת, לראות עם מי הילד שלנו מסתובב. ויכול להיות שהורים אשר לא נמצאים הרבה בבית ונותנים יד חופשית לילד שלהם להיות עם מי שהוא רוצה, יכולים לגלות יום אחד שילדם מסתובב בבחרה רעה. אני זוכרת שכשהבן שלי היה בכתה א' והתחיל להיות בקשר עם ילד שהכרתי כשובב גדול, זה הפריע לי ובררתי עם מחנכת הכתה אם החיבור ביניהם טוב או מזיק. היא הרגיעה אותי.
הכי חשוב לפחות בגיל הרך כשאישיות הילד מתעצבת, לראות עם מי הילד שלנו מסתובב. ויכול להיות שהורים אשר לא נמצאים הרבה בבית ונותנים יד חופשית לילד שלהם להיות עם מי שהוא רוצה, יכולים לגלות יום אחד שילדם מסתובב בבחרה רעה. אני זוכרת שכשהבן שלי היה בכתה א' והתחיל להיות בקשר עם ילד שהכרתי כשובב גדול, זה הפריע לי ובררתי עם מחנכת הכתה אם החיבור ביניהם טוב או מזיק. היא הרגיעה אותי.
את חושבת שאפשר להטיל וטו ?
אני לא יודעת, יש לי חברות שמספרות לי על ילדים שלהן בבית הספר (בעיקר בכיתות יסודיות), שלי עדין צעיר מידי (בן שנה ושלושה). אני מאוד מוטרדת מכל נושא בית הספר, אני חייבת להודות שאני חושבת שאין לי סיכוי לשליטה מרחוק. גם כך אם לא היתי קרייריסטית אני גם לא יודעת עד כמה אנחנו יכולים לשלוט בדברים, כלומר עם מי הילדים שלנו יסתובבו כי בסך הכל הם שם ואנחנו כאן. אני מקווה שהילד שלי יהיה בעל תבונה לשמוע להמלצות שלי. ותמיד יש לו את אבא שלו, שביני ובינו יש הסכם בגלל שאני עם הקריירה הוא לא מפתח אחת רצחנית וכך אנחנו יכולים לפחות לאפשר לילד גישה לאחד ההורים שהוא יותר זמין.
אני לא יודעת, יש לי חברות שמספרות לי על ילדים שלהן בבית הספר (בעיקר בכיתות יסודיות), שלי עדין צעיר מידי (בן שנה ושלושה). אני מאוד מוטרדת מכל נושא בית הספר, אני חייבת להודות שאני חושבת שאין לי סיכוי לשליטה מרחוק. גם כך אם לא היתי קרייריסטית אני גם לא יודעת עד כמה אנחנו יכולים לשלוט בדברים, כלומר עם מי הילדים שלנו יסתובבו כי בסך הכל הם שם ואנחנו כאן. אני מקווה שהילד שלי יהיה בעל תבונה לשמוע להמלצות שלי. ותמיד יש לו את אבא שלו, שביני ובינו יש הסכם בגלל שאני עם הקריירה הוא לא מפתח אחת רצחנית וכך אנחנו יכולים לפחות לאפשר לילד גישה לאחד ההורים שהוא יותר זמין.
רציתי גם לכתוב את זה
שמאד קשה לנהל משפחה כששני בני הזוג קרייריסטים. אם אחד מהם נמצא בבית בשעות נוחות (ושל אור) הכל יותר קל, והילד לא מרגיש מוזנח (אולי). את מוטרדת מבי"ס? מבינה אותך, כל מי שאין לו ילד בגיל בי"ס חושש מהמוסד הזה. רק צריך לקוות שיהיה לך ילד שלא יגרר אחרי ילדים שלא יראו לך (מסיבות מוצדקות).
שמאד קשה לנהל משפחה כששני בני הזוג קרייריסטים. אם אחד מהם נמצא בבית בשעות נוחות (ושל אור) הכל יותר קל, והילד לא מרגיש מוזנח (אולי). את מוטרדת מבי"ס? מבינה אותך, כל מי שאין לו ילד בגיל בי"ס חושש מהמוסד הזה. רק צריך לקוות שיהיה לך ילד שלא יגרר אחרי ילדים שלא יראו לך (מסיבות מוצדקות).
החיים הם לא פיקניק
החיים הם לא חממה מוגנת, הילדים לא תחת השמלה שלנו כל חייהם, כולם נגררים בחייהם אחרי מישהו או משהו, ובגיל ההתבגרות נתנו לזה לגיטימציה מלאה , התפקיד שלנו כהורים , לטעמי, זה לתת לילד כלים לחיות, לתפקד בחברה, להתמודד עם קשיים, להבין איפה קשה לו, מהם חסרונותיו ויתרונותיו, איפה הוא צריך לותר ואיפה הוא צריך להלחם. מניעת תופעות שכיחות , ימנעו מהילד פיתוח כלים להישרדות כשיהיה בוגר.
החיים הם לא חממה מוגנת, הילדים לא תחת השמלה שלנו כל חייהם, כולם נגררים בחייהם אחרי מישהו או משהו, ובגיל ההתבגרות נתנו לזה לגיטימציה מלאה , התפקיד שלנו כהורים , לטעמי, זה לתת לילד כלים לחיות, לתפקד בחברה, להתמודד עם קשיים, להבין איפה קשה לו, מהם חסרונותיו ויתרונותיו, איפה הוא צריך לותר ואיפה הוא צריך להלחם. מניעת תופעות שכיחות , ימנעו מהילד פיתוח כלים להישרדות כשיהיה בוגר.
וואו, איזו שאלה כבדה.
כן ו...לא אז ככה. אספר סיפור, ומתוכו אולי נלמד את התשובה. כשהיו לי 7 ילדים והקטנה בניהם תינוקת, בני השני היה בן 10, היה לו חבר בכתה בן יחיד, שאימו בזמנו אמרה לי שהיא החליטה לא להיות כמו ההורים שלה שהולידו חמישה אבל כלכלית לא נתנו להם הכל, אז היא תתן לילד שלה הכל. אז ככה, היא ובעלה עבדו יום שלם עד שש וחצי בערב, כשחזרו היו עיפים, או צריכים ללכת לאירוע או השד יודע מה, כמעט תמיד בערב היתה לו ביביסיטר, הרבה פעמים בתי הגדולה "אמא, הוא כזה ילד מסכן, יש לו מליון משחקים חדשים שאפילו לא פתחו אותם, והוא לא משחק כי אין לו עם מי" ככה סיפרה לי פעם. הילד הזה שרץ אצלנו כל היום, עד שהוריו הגיעו הביתה, אצלי הוא שיחק עם הילדים כולם גם הגדולים וגם הקטנים, רב איתם, התחלק בתור של המחשב, שתבינו לי היו 7 בבית ומחשב אחד לכולם , ולו היה מחשב פרטי, אבל אם קלקל משהו אוי לו. פעם ביום שישי כשהגיע אמרתי לו שהבן צריך להשגיח על אחותו הקטנה כי אני צריכה לנקות, ולכן הוא לא יוכל ללכת לשחק איתו. אז מה הוא אמר "אני יכול להישאר איתו לשמור עליה גם כן?" פעם כשראה שאחד הילדים לכלך את הריצפה הוא שאל אותי "כל כמה זמן את רוחצת את הרצפה"? אמרתי לו "בערך כל יום" "אצלנו רוחצים פעם בשבוע, ואם אמא שלי רואה כזה דבר" - הצביע על הלכלוך שהבן השאיר על הריצפה -" היא ישר צועקת " שמ...." ואני חיב לנקות את זה מיד כי היא נורא כועסת" אז יש לנו ילד עם הורים קרייריסטים, שכל היום לא בבית, הוא נורא בודד, בשלב מסוים ראיתי אצלו הפרעות והפרדתי את הבן ממנו. הילד המסכן היום מלא בעיות כרימון, אחת מהן היא וואנדליזם, ההורים שלו משלמים היום הרבה כסף, על בדידות העבר. נעבור לילדי, הם שמונה, ואנחנו הורים עובדים לפעמים קורה שיום שלם אני בעסק, לפעמים בעלי בחוץ הרבה זמן, אבל הילדים יודעים שאפשר להשיג אותי בטלפון או להגיע לעסק, כנ" לגבי בעלי, הם מקבלים מה שהם צריכים, ואנחנו מתענינים בכל מה שהם עושים, הם תמיד תחת השגחה אם לא שלנו של אחים גדולים או מישהו אחר מבוגר. הם עוזרים קצת בעבודות הבית בעיקר בחלק שלהם (לסדר את הצעצועים וכו') הם יכולים ליצור באין מפריע, אף אחד לא יצעק עליהם אם הם ילכלכו תוך כדי כך, אף אחד גם לא אובססיבי בענין הנקיון. ואם הם מלכלכים את הבגד 2 דקות אחרי שלבשו, הם מקסימום מחליפים חולצה יש להם מחשבים, אחד לכל שני ילדים יש להם חתולה ולפעמים גם לול עם אפרוחים, עם ברווזים או ארנבות הכל לפי הענין והרצון שלהם. אז אנחנו כן קרייריסטים, אבל אם הבטחנו משהו לילד אנחנו מקפידים לקיים, הילדים שלנו יודעים שאנחנו אוהבים אותם, ועושים הכל בשבילם, ושאם לא נעבוד לא יהיה כסף למה שהם צריכים . נוער שמיתדרדר, הוא נוער שהוריו לא קלטו את אותות המצוקה שלו, יתכן שבילוי יותר זמן בבית כן היה עוזר, בתנאי שהם לא מרוכזים רק בעצמם. אז בתכל'ס אמרו חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת" אי אפשר הכל, גם אני כששואלים אותי למה אני לא עושה דברים מסוימים, מתרחבת לפה ולשם וכו', אני אומרת שיש לי ילדים בבית, ועם כל הכבוד לקריירה, הילדים יותר חשובים. כשיגדלו הילדים ולא יזדקקו לי כל כך, אני אפתח פנים נוספות בעסק.
כן ו...לא אז ככה. אספר סיפור, ומתוכו אולי נלמד את התשובה. כשהיו לי 7 ילדים והקטנה בניהם תינוקת, בני השני היה בן 10, היה לו חבר בכתה בן יחיד, שאימו בזמנו אמרה לי שהיא החליטה לא להיות כמו ההורים שלה שהולידו חמישה אבל כלכלית לא נתנו להם הכל, אז היא תתן לילד שלה הכל. אז ככה, היא ובעלה עבדו יום שלם עד שש וחצי בערב, כשחזרו היו עיפים, או צריכים ללכת לאירוע או השד יודע מה, כמעט תמיד בערב היתה לו ביביסיטר, הרבה פעמים בתי הגדולה "אמא, הוא כזה ילד מסכן, יש לו מליון משחקים חדשים שאפילו לא פתחו אותם, והוא לא משחק כי אין לו עם מי" ככה סיפרה לי פעם. הילד הזה שרץ אצלנו כל היום, עד שהוריו הגיעו הביתה, אצלי הוא שיחק עם הילדים כולם גם הגדולים וגם הקטנים, רב איתם, התחלק בתור של המחשב, שתבינו לי היו 7 בבית ומחשב אחד לכולם , ולו היה מחשב פרטי, אבל אם קלקל משהו אוי לו. פעם ביום שישי כשהגיע אמרתי לו שהבן צריך להשגיח על אחותו הקטנה כי אני צריכה לנקות, ולכן הוא לא יוכל ללכת לשחק איתו. אז מה הוא אמר "אני יכול להישאר איתו לשמור עליה גם כן?" פעם כשראה שאחד הילדים לכלך את הריצפה הוא שאל אותי "כל כמה זמן את רוחצת את הרצפה"? אמרתי לו "בערך כל יום" "אצלנו רוחצים פעם בשבוע, ואם אמא שלי רואה כזה דבר" - הצביע על הלכלוך שהבן השאיר על הריצפה -" היא ישר צועקת " שמ...." ואני חיב לנקות את זה מיד כי היא נורא כועסת" אז יש לנו ילד עם הורים קרייריסטים, שכל היום לא בבית, הוא נורא בודד, בשלב מסוים ראיתי אצלו הפרעות והפרדתי את הבן ממנו. הילד המסכן היום מלא בעיות כרימון, אחת מהן היא וואנדליזם, ההורים שלו משלמים היום הרבה כסף, על בדידות העבר. נעבור לילדי, הם שמונה, ואנחנו הורים עובדים לפעמים קורה שיום שלם אני בעסק, לפעמים בעלי בחוץ הרבה זמן, אבל הילדים יודעים שאפשר להשיג אותי בטלפון או להגיע לעסק, כנ" לגבי בעלי, הם מקבלים מה שהם צריכים, ואנחנו מתענינים בכל מה שהם עושים, הם תמיד תחת השגחה אם לא שלנו של אחים גדולים או מישהו אחר מבוגר. הם עוזרים קצת בעבודות הבית בעיקר בחלק שלהם (לסדר את הצעצועים וכו') הם יכולים ליצור באין מפריע, אף אחד לא יצעק עליהם אם הם ילכלכו תוך כדי כך, אף אחד גם לא אובססיבי בענין הנקיון. ואם הם מלכלכים את הבגד 2 דקות אחרי שלבשו, הם מקסימום מחליפים חולצה יש להם מחשבים, אחד לכל שני ילדים יש להם חתולה ולפעמים גם לול עם אפרוחים, עם ברווזים או ארנבות הכל לפי הענין והרצון שלהם. אז אנחנו כן קרייריסטים, אבל אם הבטחנו משהו לילד אנחנו מקפידים לקיים, הילדים שלנו יודעים שאנחנו אוהבים אותם, ועושים הכל בשבילם, ושאם לא נעבוד לא יהיה כסף למה שהם צריכים . נוער שמיתדרדר, הוא נוער שהוריו לא קלטו את אותות המצוקה שלו, יתכן שבילוי יותר זמן בבית כן היה עוזר, בתנאי שהם לא מרוכזים רק בעצמם. אז בתכל'ס אמרו חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת" אי אפשר הכל, גם אני כששואלים אותי למה אני לא עושה דברים מסוימים, מתרחבת לפה ולשם וכו', אני אומרת שיש לי ילדים בבית, ועם כל הכבוד לקריירה, הילדים יותר חשובים. כשיגדלו הילדים ולא יזדקקו לי כל כך, אני אפתח פנים נוספות בעסק.
ילדים כמו עוגיות
לא כמו תבנית של עוגיות בבית חרושת שכולן יוצאות יפות שחומות פריכות וזהות. ילדים זו אפיה ביתית, חלק יוצאים שרופים בקצוות, חלק נשבר להם הקצה וצריך המון סוכר כדי להדביק, אחרים יוצאים אליפסה בכלל ולא עיגול. יש עוגיות שצריך להשאיר שעות בתנור על חום נמוך אחרת לא יתפחו. אחרות צריך אפיה מהירה וחום גבוה. כל עוגיה והצרכים שלה. כל עוגיה והזמן שלה בתנור. לעוגיה בגיל שנתיים צריך לעזור להוריד את המכנסיים ולהשקות את העצים בחצר, ואילו בגיל שתים עשרה צריך לעזור לה לא להוריד את המכנסים ולהצטלם בעירום. בגיל ארבע הם מגיעים משולהבים מהגן כי רונית התחתנה איתם היום, ובגיל ארבע עשרה הבעיה היא שרונית ממש לא שמה עליהם קצוץ. הצרכים משתנים הילדים משתנים. כשאת שמה עוגיות בתנור, לא חשוב כמה עוגיות יש בתבנית. חשוב שהתבנית תהיה בחום הנכון, לפרק הזמן הנכון, בעיתוי הנכון. ובכלל עוגיות אופים עם אהבה או שלא אופים בכלל. (גם ילדים).
לא כמו תבנית של עוגיות בבית חרושת שכולן יוצאות יפות שחומות פריכות וזהות. ילדים זו אפיה ביתית, חלק יוצאים שרופים בקצוות, חלק נשבר להם הקצה וצריך המון סוכר כדי להדביק, אחרים יוצאים אליפסה בכלל ולא עיגול. יש עוגיות שצריך להשאיר שעות בתנור על חום נמוך אחרת לא יתפחו. אחרות צריך אפיה מהירה וחום גבוה. כל עוגיה והצרכים שלה. כל עוגיה והזמן שלה בתנור. לעוגיה בגיל שנתיים צריך לעזור להוריד את המכנסיים ולהשקות את העצים בחצר, ואילו בגיל שתים עשרה צריך לעזור לה לא להוריד את המכנסים ולהצטלם בעירום. בגיל ארבע הם מגיעים משולהבים מהגן כי רונית התחתנה איתם היום, ובגיל ארבע עשרה הבעיה היא שרונית ממש לא שמה עליהם קצוץ. הצרכים משתנים הילדים משתנים. כשאת שמה עוגיות בתנור, לא חשוב כמה עוגיות יש בתבנית. חשוב שהתבנית תהיה בחום הנכון, לפרק הזמן הנכון, בעיתוי הנכון. ובכלל עוגיות אופים עם אהבה או שלא אופים בכלל. (גם ילדים).
אז ככה, זה לא ביחס ישר
יש ילדים שצריכים יותר טיפול שוטף, אלה הקטנטנים, יש גדולים יותר שצריכים תשומת לב והוכחה שאוהבים אותם למרות הקטנים, ויש את הגדולים שצריכים עזרה במתמטיקה או אנגלית, טוב. זה לא בדיוק כך אבל בערך, מה שאני מנסה לומר שבמשפחה כשיש הרבה ילדים הקבוצה היא מאוד הטרוגנית, כי יש כמה גילאים, זו לא כיתה אחת בגיל שווה. אז כשיש כמה גילאים יש לכל אחד צרכים משלו, תסכימי איתי שהבן השבע עשרה שלי מסתדר יופי בלי שיראה אותי, בואי נאמר שאפילו יעדיף שאעזוב אותו לנפשו,עד לפני ספר קטן של שנים היא בא מספר לי הכל, היום הוא כולו אומר "פרטיות" בת ה-7 זקוקה לעזרה מאסיבית בשיעורי הבית , והקטנצ'יק בא להתרפק עלי . אז אפשר לשבת ע בת ה-7 כשהקטנציק בידיי שלי, בין לבין להשחיל עזרה לגדולה בגאומטריה, ולגעור בבן שצעק או היכה את אחותו. כשיש לך כמה ילדים את הופכת למאוד יצירתית, כשיש לך גם עבודה, את מנצלת פשוט כל רגע. וכמו ילד שמקבל את הארוחות שלו לא צריך לאכול כל היום , ככה ילד שקיב ל מספיק אמא באותו יום, הולך ממנה לעיסוקים שלו, ובלילה ישן מצוין. זה שהקנצ'יק אוהב חיבוקים, אז הוא מקבל כמה זמן לוקח? חמש דקות עשר? הוא הרי לא ירצה את זה כל היום אבל אם אדחה אותו, הוא יהיה נודניק כל היום. וכמה זמן לוקח לשוחח עם בת ה-9 על ענינים שמציקים לה? רבע שעה, חצי? אחרי שאנחנו מוצאים פתרון, היא לבד עוזבת אותי והולכת לחברה, רגועה, אם לא? היא תתבכין על כל דבר באותו יום ותריב עם האחים שלה עד זמן השינה ובבוקר תקום עם מצב רוח רע. , אמא לתינוק זה משהו מאכיל ומשקה ומחליף ומלטף וכו' כל היום, אבל לגדולים זה אחרת. צריך לזהות את הצרכים של כל ילד, ולמלא אותם. ויהיו ימים שהם יסתדרו בלעדי מצוין, ולפעמים הם יצמדו אלי מאיזו סיבה עלומה, אז אמא צריכה להיות תמיד עבור הילדים שלה, גם אם היא עסוקה מאוד , וזה אומר לשמור על קשר עם המורים, לשמור על הבריאות של הילד, לדאוג לרפואה שלו, כל אלה לוקחים זמן. ברור שהרבה ילדים זו הרבה עבודה. אבל לומדים להבחין בין עיקר לטפל ולנצל את הזמן בצורה טובה ונכונה. וכל השאר? תפילה לסיעתא דישמיא.
יש ילדים שצריכים יותר טיפול שוטף, אלה הקטנטנים, יש גדולים יותר שצריכים תשומת לב והוכחה שאוהבים אותם למרות הקטנים, ויש את הגדולים שצריכים עזרה במתמטיקה או אנגלית, טוב. זה לא בדיוק כך אבל בערך, מה שאני מנסה לומר שבמשפחה כשיש הרבה ילדים הקבוצה היא מאוד הטרוגנית, כי יש כמה גילאים, זו לא כיתה אחת בגיל שווה. אז כשיש כמה גילאים יש לכל אחד צרכים משלו, תסכימי איתי שהבן השבע עשרה שלי מסתדר יופי בלי שיראה אותי, בואי נאמר שאפילו יעדיף שאעזוב אותו לנפשו,עד לפני ספר קטן של שנים היא בא מספר לי הכל, היום הוא כולו אומר "פרטיות" בת ה-7 זקוקה לעזרה מאסיבית בשיעורי הבית , והקטנצ'יק בא להתרפק עלי . אז אפשר לשבת ע בת ה-7 כשהקטנציק בידיי שלי, בין לבין להשחיל עזרה לגדולה בגאומטריה, ולגעור בבן שצעק או היכה את אחותו. כשיש לך כמה ילדים את הופכת למאוד יצירתית, כשיש לך גם עבודה, את מנצלת פשוט כל רגע. וכמו ילד שמקבל את הארוחות שלו לא צריך לאכול כל היום , ככה ילד שקיב ל מספיק אמא באותו יום, הולך ממנה לעיסוקים שלו, ובלילה ישן מצוין. זה שהקנצ'יק אוהב חיבוקים, אז הוא מקבל כמה זמן לוקח? חמש דקות עשר? הוא הרי לא ירצה את זה כל היום אבל אם אדחה אותו, הוא יהיה נודניק כל היום. וכמה זמן לוקח לשוחח עם בת ה-9 על ענינים שמציקים לה? רבע שעה, חצי? אחרי שאנחנו מוצאים פתרון, היא לבד עוזבת אותי והולכת לחברה, רגועה, אם לא? היא תתבכין על כל דבר באותו יום ותריב עם האחים שלה עד זמן השינה ובבוקר תקום עם מצב רוח רע. , אמא לתינוק זה משהו מאכיל ומשקה ומחליף ומלטף וכו' כל היום, אבל לגדולים זה אחרת. צריך לזהות את הצרכים של כל ילד, ולמלא אותם. ויהיו ימים שהם יסתדרו בלעדי מצוין, ולפעמים הם יצמדו אלי מאיזו סיבה עלומה, אז אמא צריכה להיות תמיד עבור הילדים שלה, גם אם היא עסוקה מאוד , וזה אומר לשמור על קשר עם המורים, לשמור על הבריאות של הילד, לדאוג לרפואה שלו, כל אלה לוקחים זמן. ברור שהרבה ילדים זו הרבה עבודה. אבל לומדים להבחין בין עיקר לטפל ולנצל את הזמן בצורה טובה ונכונה. וכל השאר? תפילה לסיעתא דישמיא.
תלוי
אם את משדרת לילד שהכי חשוב קריירה והוא רק מפריע בדרך שלך למימושך האישי והמקצועי,יש מצב לסוף לא טוב אבל אם דרך זה שאת קרייריסטית את מלמדת אותו את סודות התמרון והארגון ומצליחה כן ליהיות שם כשהוא מבקש וצריך אותך אז אני מאמינה שהוא יצא ילד עצמאי עם שאיפות גדולות ואמביציה להצלחה בחיים בקיצור,כמו שאני עונה לכל שאלה בסגנון יפגע או לא יפגע בילד,הכל עיניין של גישה אם תיהי מלאת רגשות אשם סביר להניח שגם הוא יהיה מתוסכל,מצד שני אם תיהי מאושרת והקריירה שלך תתקבל על ידך כמובנת מאליה הסבירות שגם הוא יראה את זה ככה גדלה
אם את משדרת לילד שהכי חשוב קריירה והוא רק מפריע בדרך שלך למימושך האישי והמקצועי,יש מצב לסוף לא טוב אבל אם דרך זה שאת קרייריסטית את מלמדת אותו את סודות התמרון והארגון ומצליחה כן ליהיות שם כשהוא מבקש וצריך אותך אז אני מאמינה שהוא יצא ילד עצמאי עם שאיפות גדולות ואמביציה להצלחה בחיים בקיצור,כמו שאני עונה לכל שאלה בסגנון יפגע או לא יפגע בילד,הכל עיניין של גישה אם תיהי מלאת רגשות אשם סביר להניח שגם הוא יהיה מתוסכל,מצד שני אם תיהי מאושרת והקריירה שלך תתקבל על ידך כמובנת מאליה הסבירות שגם הוא יראה את זה ככה גדלה
Dark SpaWn
New member
שמעי זה לא קבוע אמא שלי תמיד בעבודה
אולי זו לא עבודה חשובה אבל אני רואה אותה כשה אני מיתעורר יושנת ואז לבערך שעתיים כשה אני חוזר מבית הספר ואני בכלל לא עבריין... האמת אני דיי חנהנה אפילו שנראה שערסים מתים עלי... אקיצר כל דבר שתעשה פסיכולוגית יכול ליגרום לתפוע אחת או אחת הפוכה לגמרי ! שימי לב: נגיד אם ההורים לא מקדישים לילד צומת לב הוא יכול: 1.לילמוד להיות עצמאי וכל החיים שלו לעשות הכל לבד ולהצליח בזה 2.להפוך לבטלן כי הוא מרגיש שלא משגיחים עליו 3.להפוך לעבריין כי מרגיש שהוא חופשי לגמרי מסמכות 4.להפוך להיות תלותי ותמיד לחפש מישהו שיעזור לו 5.להפוך להיות מושך צומי כפייתי 6.להיות סגור בתוך עצמו ולא לשתף אף אחד כי הוא רגיל לזה שלא שמים לב עליו 7.לקחת דוגמא מההורים שלו ולא להיתייחס לאף אחד הדבר הכי הגיוני שיקרא זה מספר 5 אבל זה הכל תלוי במצב שלו אז את אף פעם לא יכולה לדעת איך מה שתעשי ישפיע על האדםעליו תעשי את זה
אולי זו לא עבודה חשובה אבל אני רואה אותה כשה אני מיתעורר יושנת ואז לבערך שעתיים כשה אני חוזר מבית הספר ואני בכלל לא עבריין... האמת אני דיי חנהנה אפילו שנראה שערסים מתים עלי... אקיצר כל דבר שתעשה פסיכולוגית יכול ליגרום לתפוע אחת או אחת הפוכה לגמרי ! שימי לב: נגיד אם ההורים לא מקדישים לילד צומת לב הוא יכול: 1.לילמוד להיות עצמאי וכל החיים שלו לעשות הכל לבד ולהצליח בזה 2.להפוך לבטלן כי הוא מרגיש שלא משגיחים עליו 3.להפוך לעבריין כי מרגיש שהוא חופשי לגמרי מסמכות 4.להפוך להיות תלותי ותמיד לחפש מישהו שיעזור לו 5.להפוך להיות מושך צומי כפייתי 6.להיות סגור בתוך עצמו ולא לשתף אף אחד כי הוא רגיל לזה שלא שמים לב עליו 7.לקחת דוגמא מההורים שלו ולא להיתייחס לאף אחד הדבר הכי הגיוני שיקרא זה מספר 5 אבל זה הכל תלוי במצב שלו אז את אף פעם לא יכולה לדעת איך מה שתעשי ישפיע על האדםעליו תעשי את זה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.