ילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיבים

[פופי2009]

מעבר לתרופות. כשהם לא על תרופה -

אין שום שיפור עם הגיל???
הצילו!!

 

[אמא חמסה]

אצלנו חל שיפור ענק בזכות טיפולים רגשיים

הילד שלי היה חסר סבלנות וגם רגיש מאוד לעוולות חברתיות, או לפחות כאלה שהוא חשב שהן כאלה.
הוא היה מכה והיה אלים מאוד.
כיום, בזכות טיפולים רגשיים רבים מאוד, הוא לא אלים.
גם אז ידענו שמדובר בנפש עדינה, ושהוא מכה כי הוא לא יכול לבטא את עצמו בדרכים אחרות.
חלק גדול מהטיפול היה ללמוד לעצור, לחשוב לפני שמגיבים ולהביע כעס בדרכים אחרות, לא אלימות.

 

[SMADAR55]

להפך, אצל בני המצב החמיר עם הגיל. כשנכנסים למסגרת של בית ספר

שבה רוב היום צריך לשבת ולהתרכז בלימודים הקשיים גדלים.

 

[אמא חמסה]

נכון שהדרישות עולות בבית הספר, אבל

גם הילד גדול וגם היכולות שלו אמורות לגדול, כמו שאמרתי בעזרת טיפול מתאים.

כמו שהציפיה לקשב בגיל שנתיים למשל שונה מאשר בגיל 18 - כך גם ההתנהגות לדעתי משתפרת.
לפחות כך זה היה אצלנו.
בבית הספר היה אמנם קשה, אך בהמשך חלה השתפרות.
הבן שלי גדול יותר, ואני רואה שיפור גדול לעומת הגן, למשל.

 

[פופי2009]

אנחנו בחינוך ביתי

לכן אני שואלת על מצבים מסויימים כמשפחה, בהם הקשיים שלו גורמים למשימות להיות בלתי אפשריות, ולא על דרישות המערכת.

 

[אמא חמסה]

הבן שלי אובחן בגיל מאוחר יחסית,

אבל גם לפני שהיתה אבחנה ראינו שקשה להיות אתו בקניונים או במקומות הומי אדם.
גם ילד אחרי שלי שלא אוטיסט בכלל פחד מאוד מרעש של זיקוקים או לא הסכים להופיע בגן.
לדעתי, פשוט צריך לקבל את הילד כמו שהוא ואם משהו קשה לו - או לוותר או לנסות לטפל בזה.
אנחנו ויתרנו ומהניסיון שלי הרגישות לרעש יורדת עם הגיל, למשל.
אצלנו הרבה דברים הסתדרו עם הגיל.
כל דבר בעיתו ובזמנו.
למשל, לבן שלי יש קושי של אורנטיציה והמון זמן לא למד לנסוע באוטובוס כי לא היה בזה צורך. כשהוא גדל והיה בזה צורך לימדנו אותו את הדרך ונסענו אתו כמה פעמים ואז הוא התחיל לנסוע בדרך ידועה לבד.
היום הוא כבר יודע להסתדר עם חלים שינויים.
קשה לו לפנות לאנשים ברחוב - וגם זה נפתר היום, כי יש אפיקלציה שנותנת מענה ולא צריך לדבר עם אף אחד אחר (אפיקלציה של מענה על קווים שגם מדריכה אותך למקום של התחנה באמצעות מפה וכו').
בקיצור, אל תלחצי יותר מדי.
אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד ולעתים פתרונות צצים ממקום לא צפוי כמו במקרה הזה למשל, של אפיקלציה. ופתאום הוא מסתדר מעולה וההתמצאות שלו גם עלתה עם הגיל.
בקיצור, אני חושבת שלא כדאי לחשוב על העתיד כל כך, אלא להתרכז בקשיים ובצרכים שיש עכשיו.

 

[3מרגו]

איזו אפליקציה?

אני אתמול גיליתי "איפה בוס",אבל נאמר שזה לאגד.
יש כזה לדן?
אני גם יודעת שהבכור נמנע מאוטובוסים כי יש לו אבא שתמיד לרשותו.ביקש ממני כמה פעמים להזמין לו מונית(לא גר אצלי).
הוא היה צריך לחזור מנתניה ברכבת (היה בן 16) והזמנתי לו מונית עד הרכבת.הוא ממש התקשה למצוא את המונית...אבל מה יש לו אני אוכל רק לנחש.אביו ידאג שבחיים לא יהיה מאובחן.ולא ירצה כי מוסת נגד זה...

 

[אמא חמסה]

בעיות אורניטציה לא מעידות בהכרח על אוטיזם

ולהפך.

הוא נעזר באפליקציה שנקראת מובאיט.

 

[3מרגו]

באייפון יש משהו כזה

באנגלית.לא נראה לי...
ומה שראיתי לגבי אגד "איפה בוס" אין דבר כזה באייפון.חבל.

 

[3מרגו]

הוא משתמש בזה.מסתבר.השם באנגלית

 

[TikvaBonneh]

שיפור

כמאמר הבדיחה - לא עם הגיל, עם התרגיל.
האמת שהשתתפתי בכנס ADHD שבו שמעתי טענה שאצל פגים הADHD עובר בגיל 26.
זה לא ישתפר בלי טיפול.
הוא לא חייב להיות תרופתי.
יש המון סוגי טיפולים. ABA, נוירופידבק, CBT, טיפולים ריגשיים, ריפוי בעיסוק...

 

[הגשמתי חלום]

כשהדרישות הפסיקו להיות אחידות

לא אוהב פאזלים ומשחקי קופסא? לא צריך
אוהב לצייר? צייר המון, תוציא מתחת לאפרון שלך את כל המחשבות שלך, את כל הרגשות שלך, אתה מדהים!
לא ראיתי שסיים אפילו משחק תורות אחד בגיל 4, אבל לא הסכים לקום עד שלא סיים את הציור שהתכוון לצייר (זה יצר בעיות אחרות, לוגיסטיות

, אבל בהחלט כבר לא היה שיח שלא מסיים שום דבר)
קשב משתפר עם העניין, וככל שהילדים יותר גדלים ומתפתחים - כך העניין שלהם גדל.