ילדים של חברים שהילדים הפרטיים לא סובלים

[debby12]

- כיף להתכתב עם הבנות שלי כשיהיו גדולות (דרכך)

ה"שיחה" שאת מקיימת היא בדיוק זו שהן עורכות לנו: "איך זה אתם מזמינים אותם אלינו הביתה מתי שמתחשק לכם"? (אין חשש - הילדות שלנו לא עוזרות או עוזרות לנקות

, אז זה בלי הקטע הזה)

וכאן מגיעה הנקודה הפילוסופית של: האם הגעתי (אני, האמא) לשלב בחיים שבו אני צריכה לבקש רשות מהילדות שלי את מי להזמין לבית *שלי*?

לגבי פורמט זוגי - זה הרבה יותר מגביל. אז זה חייב להיות במסעדה [אחרת מה נעשה איתם? נלך לסרט? אי אפשר לדבר בסרט]
השירות פה במסעדות מאוד זריז (שלא לומר - דוחף לעוף.... למשל, ברגע שסיימת את הביס האחרון, והסכו"ם עוד בידיך, מגיעה מלצרי/ת בריצה לחטוף את הצלחת ותוך 30 שניות היא מנחיתה את החשבון בלי שביקשת אותו בעודה אומרת "no pressure" (יעני - הבאתי לך חשבון אבל אני לא לחוצה שתשלמי ותעופי - עאלק.... ואחר כך היא באה כל 60 שניות לאסוף את החשבון שהנחיתה, וכל פעם צריך לומר לה "רגע - עוד לא שמנו שם כרטיס אשראי", ואז היא מחייכת, וחוזרת לבדוק שוב אחרי 60 שניות)
אז זה אומר שכל פגישה שלנו תארך שעה גג. זה קצת קצר.... ואני לא הכי מתה על מסעדות תמיד בגלל מגבלות המזון שלי (צליאק) מה שאומר שיש סיכוי שאני ארגיש לא טוב אחר כך

להתארח אצלם יותר מאשר אצלנו זה רעיון.... תירץ על מבחן ינוסה... (בשביל זה צריך להיגמר החופש הגדול)

בינתיים לבכורתם יש מסיבת בת מצווה (בחווה! כולל רכיבה על סוסים לילדים האורחים). אז אני מתמודדת עם תלונות מצד בכורתי. האמת - נראה לי שנשאיר אותה בבית. שתי האחרות מוקסמות מרעיון הסוסים אז לא מציקות.

 

[גלתיאה של הספרות]

שאלת תם

למה פורמט זוגי חייב להיות במסעדה? הם יכולים להגיע בערב סביב שעת השינה (20-21), לבד, בלי הילדים.

עוד שאלה: כתבת שדווקא הבן מפריע להם יותר מהבת עם הצרכים המיוחדים. למה? זה משהו שאפשר לשנות/להתמודד איתו? ואולי באמת אפשר להציע משחקים/טאבלטים/טלוויזיה ולשחרר את הילדות מאינטראקציה איתם מעבר לשלום הנימוסי.

 

[יהלום29]

לא הבנתי למה חייב מסעדה?

אנחנו נפגשים הרבה בבתים (זה גם חוסך לצד אחד את הבייביסיטר

)
יושבים בבית על קפה ועוגה ומפטפטים עד שנמאס. למה צריך לצאת לאנשהוא?

 

[danakama10]

תסלחי לי

אבל הבנות שלך נשמעות מפונקות וחצופות. לא ארחיב במילים, רק אייעץ לך לחשוב איך את משנה הרבה סדרים על מנת להפוך אותן לבריות נעימות יותר לזולת.

התיאור שלך לגבי המסעדות ממש מוגזם. גם אני בארה"ב. את מנסה לתאר בעיות שלא קיימות, בשביל הויכוח/עניין. אם באמת מפריע לך, לכו לבר.
בכל מקרה, לא לעניין שתלכו למסעדות/בר רק כי לבנות שלך לא מתחשק לראות את הילדים שלהם. הן לא חייבות להיות החברות הכי טובות, אבל כל עוד האח לא עשה להן משהו זדוני, הן חייבות להיות civil, חביבות.

 

[אישה בחופשה]

אני חושבת שאת טועה . ילדים שעושים רק מה שההורים מבקשים

ובלי טענות ועוד בתחילת גיל ההתבגרות== זה הלא רגיל.
מותר לילד להגיד דעתו - זו לא חוצפה. רק מי שמחליט בסוף הוא ההורה.
עם כל הכבוד לסובלנות בסופו של דבר הבנות הן המארחות וזה דורש מהן מאמץ/ השקעה/ הקרבה.

הכי כיף שכולם מסתדרים עם כולם אבל בהינתן שאין כימיה בין האנשים- צריך למצוא פתרון מוסכם.

 

[danakama10]

אף אחד לא מצפה מילדים להיות רובוטים

אבל צריך לדעת לשלב בין לתת לילד להיות אסרטיבי לבין לא לאפשר להתנהג בצורה חצופה ושתלטנית. הילדות לא עוזרות בבית ואת הכל עושים עבורן (אפילו ארוחת ערב הן לא מכינות לעצמן אם ההורים אינם, אולי כי משלמים כסף לאופר, אז מרגישים שאין צורך שהילדות יתרמו את חלקן, וזו טעות גדולה), מטיחות באימן איך זה שחברים של האם מגיעים מתי שהאם רוצה (?!), והאם כבר שוקלת האם הגיעה לשלב בחיים שהיא צריכה רשות מהבנות (?!) לארח חברים.

אם הבנתי, הילדות הן סביב 8-10-12 פלוס מינוס. ילדות בגיל הזה יכולות להגיד שהן לא סובלות את הילדים ההם ולהסביר למה. התפקיד של ההורים הוא להסביר שאלו חברים שלהם, והם מצפים שיארחו יפה כשבאים אורחים לבית שלהם. אפשר להגיע לפשרות שונות - להתארח יותר אצלהם ואז הבנות לא באות, לשחק איתם זמן קצר ואז להגיד שהן רוצות ללכת לקרוא בשקט בחדר ולשים להם טלויזיה, וכדומה. כמובן שאם מדובר בבעיה סובייקטיבית שלמשל הבן מציק, צריך לטפל בזה. אך אם פשוט אין כימיה, זה לא פוטר את הילדות מלהתנהג בצורה נעימה לאורחים.
הרי אם לילד יש חבר שהאמא לא אוהבת, האמא תארח אותו בצורה נעימה וידידותית, תחליף איתו מספר מילים, תציעה כיבוד.

 

[אישה בחופשה]

אם לילד יש חבר שהאמא לא אוהבת היא תזמין אותו פחות

ותציע לבן שלה להזמין חברים אחרים.

ילדים בני 8-10-12 אי אפשר להכריח לשחק עם ילדים אחרים שאין להם כימיה.

ככה לפחות אצלנו.

 

[danakama10]

יפה

בדיוק כמו הפשרה שאני הצעתי - לארח פחות וללכת יותר לחברים כשהילדות נשארות בבית.
אי אפשר להכריח ילדים לשחק בכייף עם אחרים, אבל אפשר להכריח אותם להתנהג בנימוס. אפשר לשחק איתם למעט זמן, או להציע להם עיסוקים נחמדים שלא מצריכים את מעורבות ילדות הבית.
תראי, לנו יש גם זוגות חברים עם ילדים בסביבות גילאי הילדים שלנו. יש ילדים שאיתם הקשר זורם להם יותר טוב, יש כאלו שזורם פחות, אבל מעולם לא קרה מקרה שהילדים החרימו ילדים אחרים או שהחרימו אותם. הם תמיד מוצאים דברים כייפים לעשות יחד. לפעמים משחקים יחד כל הזמן, לפעמים כל ילד פורש לדברים שמעניינים אותו.

 

[אישה בחופשה]

זה הכל תלוי בגילאי הילדים.....

אצלנו חוסר הכימיה היתה עם בן דוד. ואי אפשר שלא להפגש.....
וזה היה סיוט לכולם.
ולכן אפשרנו להבריז ממפגשים או להמנע ממגע כי היו קרבות שפגעו בכולנו, גם במבוגרים.

 

[אישה בחופשה]

לדעתי, הגזמת לגמרי בביקורת שלך על הבנות של דבי

ואת אפילו לא מכירה אותן ולא את דבי!

ובאותו מטבע אפשר לכתוב לך: מתברר שגם אותך אי אפשר לשנות לבריה נעימה יותר ..... מומלץ לך לשנות סדרים......

 

[danakama10]

יפה, את רשאית לדעתך

בעוד אני רשאית לדעתי. ובהחלט, איני מכירה אותן ואת דבי כך שהרושם התקבל אצלי מקריאת ההודעות, בדיוק כפי שאצלך התגבש הרושם לגבי. פשוט.

 

[איילה א]

בכיף

תראי, אני מזדהה עם שני הצדדים פה בעצם. ברור שזה הבית שלך והן לא יכולות להכתיב לך את מי ומתי להזמין, וברור אף יותר שאם הן לא נדרשות לסייע מעבר לאירוח עצמו אין להן זכות וטו על עצם ההזמנה ועל העיתוי שלה. מה שכן יש להן זכות וטו עליו, לדעתי, זה האם הן מוכנות לארח את ילדי החברים או לא. כלומר, הטענה שלהן כלפייך היא הטענה הלא נכונה - זה לא "איך אתם מזמינים את החברים שלכם מתי שמתחשק לכם" זה "איך אתם מזמינים עבורנו את הילדים שלהם, שאנחנו לא היינו מזמינות בעצמנו".
אני באמת לא מבינה (כנראה פערי תרבות) למה אי אפשר להזמין את החברים אליכם הביתה בתשע בערב נגיד, בשעה שברור שהילדים שלכם ושלהם בתהליך של ללכת לישון ולכן לא נוצר מצב של מפגש חברתי ביניהם.
&nbsp
אני משערת שחסרה להן הלגיטימציה מצדך לא לרצות ולא לחבב. אני מניחה שאם תהיה להן תחושה שאת מבינה את הצד שלהן ומגבה אותן, למשל באמצעות מתן גיבוי לתירוצים (יש לי מבחן חשוב/אני לא מרגישה טוב/כל דבר משכנע אחר שניתן להעלות על הדעת), יהיה להן קל יותר לשתף פעולה גם בפעמים המזדמנות - אבל שבאמת תהיינה רק מזדמנות - שבהן תבקשי מהן לשתף פעולה כדי לא להעמיד אותך במצב לא נעים מול החברים שלכם.
&nbsp
בנוגע למסיבת יום ההולדת - באמת תשאירו אותה בבית, במיוחד אם היא כבר הבריזה מכמה ארועים כאלה והשמיים לא נפלו.

 

[mykal]

כל הכבוד על היוזמה

לברר אצל הבן שלך,
ואני בכ"ז מבקשת לשאול--
1)האם אני כאמא חייבת להיות קשובה רק לצרכים ולרצונות
ולהתאמות של הילד? אין לי זכות לומר לו--זו בקשה/דרישה שלי?
2)האם באמת אין מקום לילד ללמוד להכיל ולקבל מישהו שפחות נעים לו?
3)איפה מקומינו כהורים בחינוך--לסובלנות, למציאת פתרונות, גם מול מי
שלהורים שלנו חשוב ועקרוני?

מוכרחה לומר--שאני אמא הרבה פחות נחמדה--
הייתי (גם עשיתי)משוחחת ומסבירה שעלינו ללמוד לחיות במשותף,
ולי הביקורים האלה נעימים וחשובים--ובהחלט חשוב לי שהילדים יעשו
הכל להיטיב עם הילדים.
אולי הייתי מצ'פרת? ולהפך מטילה סנקציות על התנגדות והתנהגות לא מכילה.
בעיני זה חלק מחינוך אלמנטרי.

 

[אגוזים1]

אני פשוט לא רואה שהסיטואציה הזו

מתאימה לתיאור של סעיף 1 שלך. אני לא מרגישה שבזה שדבי מצפה שהילדות שלה יארחו חברה לילדים של החברים שלהם (שהם ממש לא סובלים) בזמן שהם נהנים עם החברים שלהם זה נקרא להיות קשובה *רק* לצרכים ולרצונות של הילדים. אם כבר להיפך.
&nbsp
ומצד שני, כמו שכתבתי, אני ממש לא חושבת שדבי צריכה לוותר על החברות עם ההורים. אני רק חושבת שאפשר למצוא את שביל הזהב (או לפחות שביל יותר מתאים) ולמצוא את הדרך לעשות את זה כך שזה גם יתאים לבנות, במיוחד כאשר מדובר על תדירות יחסית גבוהה. בגלל זה (אחרי השיחה המעניינת עם הבן שלי) הצעתי לדבי לערוך שיחה עם הבת. לעלות ביחד רעיונות שיתאימו לכולם.
&nbsp
וסעיף 3 שלך זה בדיוק זה

חינוך לסובלנות ולמציאת פתרונות...
&nbsp
ובהקשר הזה...
כשהילדים שלי היו קטנים יותר הרבה פעמים נקטתי בשיטה הזו. ה״טכניקה״ הייתה כזו:
• הולכים למקום ניטראלי וכיפי (או מארגנים סביבה נעימה בבית).
• מעלים את הבעיה ודנים בה.
• אחר כך כל אחד זורק רעיון לפתרון כאשר מוסכם בשלב הזה שלא חייבים לקבל שום רעיון.
• כותבים את כל הרעיונות על דף (מאוד חשוב לכתוב את זה!). חשוב נורא בשלב הזה לכתוב כל רעיון גם אם הוא מופרך לחלוטין (למשל לזרוק את הילדים לירח) למעשה אם הילד לא מתחיל להעלות רעיונות דווקא הרעיונות המופרכים עוזרים לו להתחיל להעלות רעיונות משלו.
• אחרי שמצטברים רעיונות (ואחרי שההורה מזהה שיש כמה רעיונות שיש מצב שהילד יקבל) עוברים על הרשימה ומוחקים רעיונות שלא רוצים לקבל.
• לכל אחד יש זכות וטו על כל רעיון.
בסופו של דבר, מהנסיון שלי, כמעט תמיד נשארים שנים שלושה רעיונות לא רעים בכלל. ולא פחות חשוב כאלו שהילד (וגם ההורה

) מוכן לפחות לנסות אותם.

 

[מאמאמיה22]

אולי לארגן לילדים פעילות כלשהי מראש -

למשל לבדוק עם הבנות שלך אם יש איזה סרט שרוצות לראות
להכין פופקורן וכשהילדים של החברים מגיעים שיישבו ויראו יחד
או לתכנן מראש שישחקו ביחד למשל קלפים,מונופול, טריוויה -
משחקים שאפשר לשחק ולהנות מהם גם אם לא מדובר בחברים הכי טובים .

 

[danakama10]

מצד אחד, לכם יש אופר, לא?

אז שהילדות ישארו בבית במקום לבוא לאבובים, ולא יבואו איתכם כשאתם מוזמנים אליהם. כשהם מוזמנים אליכם, הם יכולות להיות מנומסות קרירות.

מצד שני, הילדה ההיא אוטיסטית. אני חושבת שזה שיעור טוב לבנות שלך שילמדו שצריך להיות נחמדים ואדיבים גם לאנשים שונים. לא יקרה להן שום דבר אם ישחקו במשך כשעה איתה כל פעם שאתם נפגשים. בשאר הזמן הן יכולות להביא ספר או משהו אחר שלא צריך לעשות יחד.
במחשבה שניה, גם לולא היתה אוטיסטית, על הבנות שלך לדעת שהן חייבות להסתדר עם אנשים מטיפוסים שונים.

 

[פריZמה]

איזו תגובה פטרנליסטית

הן חייבות הרבה דברים. אני מניחה שלא כל המורות/ ילדים בכיתה או בחוג/ שכנים/ או אנשים אחרים שנמצאים שם חיי היום יום שלהם הם לרוחם.
מכאן ועד להביא אנשים לא לרוחן לביתן ולצפות שהן ישעשעו אותם- ארוכה הדרך.
וכמו שכולם הבינו- הבעיה היא לא הילדה המאובחנת.
אבל אין לך ילדים בגיל הזה, נכון?

 

[danakama10]

עצרתי בכותרת

אין לי עניין לדון עם אדם שמחלק ציונים לתגובות ללא התייחסות עניינית לתוכן.

ביי ביי.

 

[חייבתלהגיב]

עכשיו קיץ, אולי שתרשום את כל הבנות יחד לשיעורי שחייה.

זה בוודאי יקרב ביניהן, וכולם יחיו יחד בשלווה ובנועם, כמו החזון שאת מציגה, וכמובן מיישמת בעצמך.

 

[כרמיון1 1]

אני מפרידה כוחות, לגמרי.

יש לי חברה טובה שיש לה ילד שבראשית חברותנו, התחבר עם הבת שלי. אחרי זמן מה היא התרחקה ממנו ולא רוצה לבלות איתו זמן יותר.
אני לא מנסה בכלל לדחוף אותה לזה. האמא של הילד ניסתה קצת ולפעמים יש לה קטעים של "למה היא מתרחקת מאיתנו?" וכאלה, אבל אני פשוט באה אל החברה הזאת כל פעם שהילדים שלי אצל אביהם, או פשוט כשיש לי זמן. החברה הזאת גרה מקרוב אלי, והילדים שלי כבר בגיל שהם יכולים להישאר בבית שעתיים-שלוש בלעדיי.
הפתרון הזה בא לי טבעי כי אני כאדם בכלל לא מתחברת לקונספט ה"זוגות ידידותיים / חברות בין משפחות" / "משפחות שמבלות ביחד". אני יודעת שיש (די הרבה) אנשים שמאוד נהנים מזה. אני עם החברים הטובים שלי רוצה לבלות אחד על אחד, או לכל היותר בתוך חבורת אנשים בוגרים, ותמיד הייתי ככה.