ילדתי הקטנה וביקורי סופשבוע...../images/Emo7.gif
ילדתי הקטנה וביקורי סופשבוע...
מזה זמן, ובמחשבה שניה תמיד ועכשיו בתדירות גבוהה יותר, כשילדתי הקטנה הולכת לאביה לביקורים בסופי שבוע, היא תמיד חוזרת עם משהו. זה מתחיל בזה שהיא חוזרת לא מקולחת, ונגמר בביקורים לרופא, כיון שלטענתו הוא לא שם לב שיש לה חום, או כשהיא מתלוננת - הוא לא חושב שזה חמור והשבת היא אמרה לו שהיא רעבה וצמאה, הם היו איתה בנסיעה שארכה כשעתיים בצהריים ולא עצר עבורה עד שהגיעו. היא נעלה סנדל חדש שגרם לה שפשוף עד שיש פצע מדמם, והוא אמר לה מה את הולכת לאט, נו כבר רוצי רוצי, וכשהיא אמרה לו שכואב לה - הוא אמר לה זה שום דבר, את מגזימה... היא באה הביתה הפצע היה מלא בחול (להזכירכם - שישי שבת) והתחלה של דלקת... ואני ניצבת בפני העובדות המוגמרות, שיכלו להיגמר בפלסטר פשוט... אני כבר לא מדברת על השקרים שלו, ועל מה שהוא אומר לה עלי ועל העובדה שהוא מתעלם ממנה לחלוטין כשזה נוגע לבריאותה. היא באה ומספרת וליבי נחמץ, במה שאני יכולה להנחות ולהדריך אותה אני מלמדת אותה להסתדר עד כמה שניתן .... חשוב ביותר, היא רק בת ארבע וחצי - ומה כבר אפשר לצפות ממנה? יש עליה אחריות לעצמה כשהיא שם, גדולה מדי לטעמי... וחוסר אחריות משווע מצידו. אני ממש מרגישה שאני מפקירה אותה... מה אפשר לעשות במסגרת החוק, ההסכם והביקורים שלה אצלו? הוא לא מהמקשיבים, וגם אם יהנהן בראשו - זה לא ישנה. למותר לציין שהוא נשוי, ויש שם תינוק חדש, וכל האמור לעיל, ילדתי מספרת כשהיא חוזרת ונלחמת בי שהיא לא רוצה ללכת כשמגיע זמן הביקור.... אין לי ספק שהיא אוהבת אותו, והוא - במוגבלויות שלו אוהב אותה,,,אבל זה לא עושה אותו אכפתי או אחראי, או משנה את סדר העדיפויות שלו בו הוא תמיד במקום ראשון... אנא עזרו.....
ילדתי הקטנה וביקורי סופשבוע...
מזה זמן, ובמחשבה שניה תמיד ועכשיו בתדירות גבוהה יותר, כשילדתי הקטנה הולכת לאביה לביקורים בסופי שבוע, היא תמיד חוזרת עם משהו. זה מתחיל בזה שהיא חוזרת לא מקולחת, ונגמר בביקורים לרופא, כיון שלטענתו הוא לא שם לב שיש לה חום, או כשהיא מתלוננת - הוא לא חושב שזה חמור והשבת היא אמרה לו שהיא רעבה וצמאה, הם היו איתה בנסיעה שארכה כשעתיים בצהריים ולא עצר עבורה עד שהגיעו. היא נעלה סנדל חדש שגרם לה שפשוף עד שיש פצע מדמם, והוא אמר לה מה את הולכת לאט, נו כבר רוצי רוצי, וכשהיא אמרה לו שכואב לה - הוא אמר לה זה שום דבר, את מגזימה... היא באה הביתה הפצע היה מלא בחול (להזכירכם - שישי שבת) והתחלה של דלקת... ואני ניצבת בפני העובדות המוגמרות, שיכלו להיגמר בפלסטר פשוט... אני כבר לא מדברת על השקרים שלו, ועל מה שהוא אומר לה עלי ועל העובדה שהוא מתעלם ממנה לחלוטין כשזה נוגע לבריאותה. היא באה ומספרת וליבי נחמץ, במה שאני יכולה להנחות ולהדריך אותה אני מלמדת אותה להסתדר עד כמה שניתן .... חשוב ביותר, היא רק בת ארבע וחצי - ומה כבר אפשר לצפות ממנה? יש עליה אחריות לעצמה כשהיא שם, גדולה מדי לטעמי... וחוסר אחריות משווע מצידו. אני ממש מרגישה שאני מפקירה אותה... מה אפשר לעשות במסגרת החוק, ההסכם והביקורים שלה אצלו? הוא לא מהמקשיבים, וגם אם יהנהן בראשו - זה לא ישנה. למותר לציין שהוא נשוי, ויש שם תינוק חדש, וכל האמור לעיל, ילדתי מספרת כשהיא חוזרת ונלחמת בי שהיא לא רוצה ללכת כשמגיע זמן הביקור.... אין לי ספק שהיא אוהבת אותו, והוא - במוגבלויות שלו אוהב אותה,,,אבל זה לא עושה אותו אכפתי או אחראי, או משנה את סדר העדיפויות שלו בו הוא תמיד במקום ראשון... אנא עזרו.....