ילד בן 4.5 עקשן
אנחנו על סף יאוש מההתמודדות.
יש לי 3 ילדים. האמצעי בן 4.5 ומרגע היוולדו היה ילד עקשן שלא מוותר בקלות על שום דבר.
הטנטרומים של גיל שנתיים נמשכו שעות. הילד צורח על הרצפה ואנחנו מסבירים ואז מתעלמים ובסוף מספקים לו את הסולם כדי לרדת מהעץ שטיפס עליו.
עכשיו כשהוא כבר גדול יותר - הוא נכנס לפינות שהוא לא יודע ולפעמים לא רוצה לצאת מהן.
אני אתן דוגמא:
בשעות הבוקר הוא מסרב לקום מהמיטה. בכלל. לא עוזר אם מבקשים בעדינות, אם כועסים, אם צועקים. כלום. הוא בשלו.
מתישהוא - הוא יקום, אבל אז לא ירצה לצחצח שיניים ואחר כך יכעס עלינו ויגיד שאנחנו מעליבים אותו ולכן הוא לא מתלבש.
אנחנו בבוקר מארגנים 2 ילדים - 2 מוכנים תוך חצי שעה והוא לבד לוקח שעה.
היום זה הגיע למצב שאמרתי לו שאני מאחרת לעבודה, הלבשתי אותו בכוח ויצאנו לגן בלי לצחצח, בלי לאכול, כשאני סוחבת אותו על הידיים כמו תינוק.
אנחנו לא מוכנים להכנס למלחמות האלה וכשהוא התעקש לא להתלבש פעם - הוא הלך לגן בתחתונים בלבד.
כלומר - זה לא שהוא יודע שאם הוא יגיד לא - נוותר לו. הוא יודע שאנחנו לא מוותרים ובכל זאת ממשיך עם ההתנהגות הזו.
ההתנהגות הזו חוזרת בהרבה מקרים. הוא מחליט לעשות רק מה שהוא רוצה ופשוט ישב ויבכה שעות כי לא קיבל את מבוקשו.
לאחרונה כבר חשבתי שזו לא רק בעיה התנהגותית ואולי ממש צריך פסיכולוג עבורו.
כלומר - התייאשתי.
אני ממש "מפחדת" להעיר אותו בבוקר, כי אי אפשר לדעת איזו מלחמה מחכה לי היום.
מה עושים???
אנחנו על סף יאוש מההתמודדות.
יש לי 3 ילדים. האמצעי בן 4.5 ומרגע היוולדו היה ילד עקשן שלא מוותר בקלות על שום דבר.
הטנטרומים של גיל שנתיים נמשכו שעות. הילד צורח על הרצפה ואנחנו מסבירים ואז מתעלמים ובסוף מספקים לו את הסולם כדי לרדת מהעץ שטיפס עליו.
עכשיו כשהוא כבר גדול יותר - הוא נכנס לפינות שהוא לא יודע ולפעמים לא רוצה לצאת מהן.
אני אתן דוגמא:
בשעות הבוקר הוא מסרב לקום מהמיטה. בכלל. לא עוזר אם מבקשים בעדינות, אם כועסים, אם צועקים. כלום. הוא בשלו.
מתישהוא - הוא יקום, אבל אז לא ירצה לצחצח שיניים ואחר כך יכעס עלינו ויגיד שאנחנו מעליבים אותו ולכן הוא לא מתלבש.
אנחנו בבוקר מארגנים 2 ילדים - 2 מוכנים תוך חצי שעה והוא לבד לוקח שעה.
היום זה הגיע למצב שאמרתי לו שאני מאחרת לעבודה, הלבשתי אותו בכוח ויצאנו לגן בלי לצחצח, בלי לאכול, כשאני סוחבת אותו על הידיים כמו תינוק.
אנחנו לא מוכנים להכנס למלחמות האלה וכשהוא התעקש לא להתלבש פעם - הוא הלך לגן בתחתונים בלבד.
כלומר - זה לא שהוא יודע שאם הוא יגיד לא - נוותר לו. הוא יודע שאנחנו לא מוותרים ובכל זאת ממשיך עם ההתנהגות הזו.
ההתנהגות הזו חוזרת בהרבה מקרים. הוא מחליט לעשות רק מה שהוא רוצה ופשוט ישב ויבכה שעות כי לא קיבל את מבוקשו.
לאחרונה כבר חשבתי שזו לא רק בעיה התנהגותית ואולי ממש צריך פסיכולוג עבורו.
כלומר - התייאשתי.
אני ממש "מפחדת" להעיר אותו בבוקר, כי אי אפשר לדעת איזו מלחמה מחכה לי היום.
מה עושים???
