הגעתי רק עכשיו
קודם כל שמחה לשמוע שהתעודדת קצת. זה כבר סימן טוב, שצריך להזכיר לך כמה הכל זמני ודינמי. כשאת עמוק עמוק בבאסה בפעם הבאה, תזכרי איך אחרי כמה שעות זה היה הרבה פחות גרוע. ככה זה בדרך כלל בדברים האלו. כל מה שאת מתארת נשמע לי לגמרי נורמלי, לצערי. עייפות מצטברת בשילוב עם חרדות לגמרי ברורות מהלא נודע שמחכה לך שם בארכיונים, וכל זה בכפוף ללחץ הכלכלי של כמה זה יעלה לי ואיך אני ממקסמת את התועלת מההוצאה הזו. נורמלי לגמרי. נראה לי שאם זה היה אחרת זה היה מעורר סימני שאלה
ברמה הפרקטית - מה שהכי עוזר לי ברגעים האלו זה באמת סוג של "חופשה" כמו שהציע הקוסם למעלה - אפילו לחצי יום, ללכת מהבית לעשות משהו אחר, לראות סרט בהצגה יומית, להפגש עם חברות/ים שלא ראית המון זמן לעשות משהו דבילי וחסר תכלית, לסדר את הארונות, לנקות פנלים...משהו שונה לגמרי שיאוורר אותך מכיוון אחר. חוץ מזה, ובמקביל - לכתוב כדי להוציא את המועקה - כאן או במקום אחר (מה, עוד אין לך בלוג?), ובעיקר מה שהכי עוזר לי - קלישאה אבל באמת שזה עובד - להזכיר לעצמי שזה מותר להתבאס. שזה חלק מהתהליך, שזה לא אומר שומדבר על היכולות שלי, על הדרך שבחרתי, ועל מה שעומד לקרות. יש לך סיבות טובות, תפרגני לעצמך את המועקה. ואחכ תראי שהרבה יותר קל להתגבר עליה. לא יודעת אם כל זה עדיין רלוונטי... מן הסתם אם לא לעכשיו, אז לפעם הבאה (שאני מאחלת לך מאד שלא תגיע אבל סביר להניח שזה יקרה מתישהו, ולא בגלל שאצלך משהו לא בסדר. זה פשוט ככה, וזהו).
קודם כל שמחה לשמוע שהתעודדת קצת. זה כבר סימן טוב, שצריך להזכיר לך כמה הכל זמני ודינמי. כשאת עמוק עמוק בבאסה בפעם הבאה, תזכרי איך אחרי כמה שעות זה היה הרבה פחות גרוע. ככה זה בדרך כלל בדברים האלו. כל מה שאת מתארת נשמע לי לגמרי נורמלי, לצערי. עייפות מצטברת בשילוב עם חרדות לגמרי ברורות מהלא נודע שמחכה לך שם בארכיונים, וכל זה בכפוף ללחץ הכלכלי של כמה זה יעלה לי ואיך אני ממקסמת את התועלת מההוצאה הזו. נורמלי לגמרי. נראה לי שאם זה היה אחרת זה היה מעורר סימני שאלה