לילך שטיינברג - מעריך מאוד
את נאמנותך למדריכך הראשון - אורן שמואל. אני גם שמח לעשות לו פרסומת. וכמה טובות שיכתבו עליו - נהיה מאוזנים בדיונים שלנו בפורום. טענתך, שהריקודים - תפילת אדם, דיינו , שיר לעכו, נגינת העמל , חירות, זכו להכרה , או לפרסים - אינה מוכיחה , שהריקוד הפך לריקוד עם. סטטיסטית - כל הריקודים שזכו למקום הראשון, בתחרות המחול בכרמיאל, משתרכים הרבה מאחורי , ריקודים אחרים. שהפכו להיות עממיים באמת. אני לא מתכונן להעליב או לפגוע באורן שמואל - סוף סוף , מטרתו בין היתר, גם לשמח אותנו בהרקדות. הפריעה לי התגובה המאיימת של ארז אופיר ומרעיו, אשר כמעט ,איימו על מירי, שהביעה דעתה, בנימוס ובהומור , על ריקודו של אורן - "הנה שנה עוברת", שנלמד בהרקדה , ברעננה. חבר בפורום , כבר כתב - שצריך לדעת , לקבל ביקורת בלי התקפות אגרסיביות על המבקר. מי שחושב אחרת , שיביע דעתו, כמו שאת עשית, ולדעתי יפה מאוד. וזהו. הקריטריון היחיד להצלחת ריקוד, לא אם המדריך מכניס אותו לריפרטואר - אחרי שבודדים מבקשים ומתחננים אליו ,אלא אם הוא מורקד , באופן שיגרתי ושוטף. והאנשים קופצים למעגל, כדי לא להפסיד , חס וחלילה , קטע מן הריקוד. ריקוד , שבודדים רוקדים באולם, ומפגינים או משויצים - אינו ריקוד עם. אני קורא להם ריקודי פיצוי לריגשי נחיתות, של רוקדים חלשים, שכושלים בהשתלבות , בהרקדה הרגילה. קוראים לזה : שופוני יא נאס. ואשר לך אישית - אם את מנהלת בנק , שהתחילה את צעדיה הראשונים אצל אורן שמואל - והיום את כנראה, כבר מתקדמת - כל הברכות. ועוד יותר, אם את ממשפחת שטיינברג הידועה, מנהריה, בעלת "מודעות שטיינברג" - העיתון המקומי של נהריה . הרי את חלק מהמייסדים של העיר , כל הכבוד לך ולמשפחתך.