יפן במלחמת העולם השנייה- פשעים וחוסר מנהיגות

שינובי5

New member
אין כאן מקום להשוואה

ביפן הייתה אידיולוגיה סמוראית שהוחייתה מחדש במהלך המלחמה. ברה"מ וגרמניה רצחו שבויים אבל יש לבדק את מי הם רצחו. בעיני החייל היפני ליפול בשבי היה דבר שאין להעלותו על הדעת בכלל, נפילה בשבי פירושה היה הכתמה מוחלטת של החייל ומשפחתו. הוא הפך ללא אדם למעשה. בעיקרון יפן חתמה אך לא אישררה את אמנת ג'נבה,בנוגע לשבויי מלחמה, והיחס לשבויים היהנוקשה. מצד שני הוא לא היה אחיד, אכן היו קצינים שהורו שאין לפגוע בשבויים והיו כאלו שדרשו לטבוח בהם - בכך התעלה על עצמו קולונל צ'וג'י שכונה איל המבצעים. גם צעדת המוות מבטאן הראתה לא כ"כ את האכזריות היפנית אלא את חוסר המוכנות דווקא לקבל שבויים במספרים שנעו שם. הלוגיסטיקה היפנית שהייתה עסוקה בתספוק ושינוע לצבא הקיסרית קיבלה פתאום משימה חדשה - שינוע שדבויים במספר לא קטן למחנות. כאשר היו מנות דלק , מים, מזון ואספקה לכמות הרבה יותר קטנה. ברור מדוע הצעדה היתה כ"כ ברוטאלית. התמונה אם כן מאוד מורכבת ואיננה כ"כ חד משמעית כפי שעולה מהדיון.
 

Y. Welis

New member
זה מסביר את היחס לקצינים ביפן שהזכיר דני

כאשר כל אזרח ראה עצמו נחות מעצם זה שלא היה בצבא. לא ניתן להמעיט מחשיבות המסורת בהתנהגותם של היפנים.
 

masorti

New member
תשובה לקוכולין...

אכן היפנים התנהגו לשבויים בצורה הומנית במלחמת רוסיה-יפן ובמלחמת העולם הראשונה, ואילו בהמשך שינו את טעם. הסיבה לדעתי היא שבתקופת מייג'י ועד למלחמת העולם הראשונה האידיאולוגיה היתה חיקוי כמעט עוור של המערב, וזה כלל גם את קוד ההתנהגות המערבי כלפי השבויים. אחרי מלחמת העולם הראשונה (שבה היו שותפים במחנה המנצח) היפנים גילו שהמערב לא רק שלא מעניק להם את השלל שהיה מגיע להם (כלומר מושבות ושאר פריבילגיות בזירה הבינ"ל) אלא שהוא ממשיך להתייחס אליהם בבוז כאל "צהובים" נחותים. התוצאה היתה "החלפת דיסקט" ונסיגה מהמגמה של רצון "להתמערב" למגמה של טיפוח המסורת הלאומית דווקא. כלומר... אם המערב לא רוצה אותנו כחלק ממנו, אז גם אנו לא רוצים להיות כמוהו אלא להיות יפנים אמיתיים גאים. התוצאה היתה בין השאר אימוץ מחודש של הקוד הסמוראי כולל הבוז למי שנכנע בקרב ולאכזריות כלפיו.
 

קוכולין

New member
אבל הקוד הסמוראי

היה חלק מאד חשוב בחינוך הצבאי גם בתקופת מייג'י. מה שאתה אומר נכון בעיקרון, אם כי קצת הגזמת. לא היתה נטישה מוחלטת של המסורת היפנית בתקופת מייג'י (יפן של אז היתה הרבה יותר מסורתית מאשר יפן היום, תאמין לי), אלא ניסיון להתאימה למודרניות המערבית ולזרוק חלקים שלדעת המשטר אינם מתאימים.
 

שינובי5

New member
טוב קודם כל ברוך הבא

ובהצלחה. אם כבר ברשותך מספר שאלות: האם תשתמש בחומר ארכיוני יפני "מקורי"? עד כמה הם פתוחים במסירת החומר - למשל האם תמצא חומר על טבח ננג'ינג, או נשות הנוחות למשל? או על יחידה 731 ? בקיצור מה ניתן למצא בארכיון היפני ועד איזו שנה הם פתוחים? הסיבה לשאלות הינה מבחינתי לפחות שזאת הפעם הראשונה שאני נתקל בעבודה מול ארכיון ביפן. עד כמה שאני זוכר הם היו מאוד "קמצנים" בתחום המיסמוך ההיסטורי וניתנתו ל"זרים", אולי יש שינוי. בקשר לסקירה שלך. אני מצטרף לדעות של שאר חברי ועמיתי המלומדים, אני למדתי כמה דברים נוספים על הצבא הקיסרי, שחלקם ניתנים לצערי ליישום מסויים בארץ... דומני - ועל סמך זיכרוני - הרבה ממה שכתבתה נמצא בצורה זאת או אחרת בספרו של טולאנד - השמש העולה ( THE RISING SUN ), כך שאני מתקשה להבין או לראות את השוני או החידוש שלך- ואינני ח"ו מזלזל ו/או לועג ו/או ציני. אם הבנתי נכון בעצם הדיסרטציה שלך עוסקת בקריירה פוליטית של אדם מסויים, שהיה איך נאמר אופורטוניסט לא קטן , גם אם קשה לבקר אותו לאור הרצחנות של אותם קצינים. לדעתי ואולי אני טועה- יש לבדק גם את נושא אותה רצחנות. יתכן ותגלה שאכן היו התנקשויות אולם היה יותר מסע תעמולה מאורגן או שלא שהעצים את הפחד ותחושת הטירור. במקרה כזה הייתי מחפש כמובן את הנינג'ה מאחורי הקלעים.... בשורה התחתונה: אתה באמת בטוח ששנתיים, אינטנסיביות ככל שתהיינה, תספקנה לך?
 

קוכולין

New member
, עוד לא עבדתי מול ארכיונים יפניים

עכשיו אני בשלב של לימוד השפה והמון קריאת רקע. עוד לא התחלתי במחקר ממש. האמת היא, שהמטרה העיקרית שלי בשהות ביפן היא ללמוד יפנית ולקרוא כמה שיותר. אלו לא לימודי דוקטורט, ואני לא מחוייב להוציא מחקר (אם כי אני בהחלט מתכנן לכתוב משהו בסוף השנה השנייה). בנוגע לנשות הנוחות או לטבח ננג'ינג, אני יודע שהעיתונאי הונדה קצואיצ'י אסף עדויות סיניות ויפניות רבות על הטבח, כולל קטעים מיומנו של גנרל נקג'ימה (באישור משפחתו), והצליח לחשוף את מלוא היקף פשעיו של הצבא הקיסרי. ההודעה שכתבתי כאן אינה נושא המחקר שלי. זה עניין צדדי, שעלה אצלי במהלך הקריאה. המחקר שלי (אותו אני מקווה לכתוב באוניברסיטה אמריקאית דווקא, מאוחר יותר) לא יעסוק באדם מסויים, אלא בתדמיות ההדדיות של גרמנים ויפנים בשנות השלושים ובמהלך מלחמת העולם השנייה. לאיזה "אדם שהיה אופורטוניסט לא קטן" התכוונת, דרך אגב? לא הבנתי את זה מההודעה שלך. בנוגע להתנקשויות, היה ניסיון התנקשות בטוג'ו שבוטל, אבל זה לא חשוב בכלל. גם אם טוג'ו היה נרצח (באופן אירוני, ניסיון ההתנקשות תוכנן ל-20 ביולי 1944) זה לא היה משנה כלום, מכיוון שיפן לא היתה מדינה שנשלטה בידי אדם אחד (כמו גרמניה הנאצית) אלא על ידי קבוצת אליטה.
 
למעלה