יצאתי מOCD

[SadClown]

אממ הטיקים שלי...

בעיקרון מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי טיקים, כשהייתי קטנה זה היה מיצמוצים וכל מיני עיווטיות כמו להסתכל על האף, ואני זוכרת שתמיד אבא שלי צעק עלי להפסיק עם זה כי פחד שזה ידבק לי, אבל בעיקרון גם לאחים שלי היו... לפי מה שהבנתי זה דברים שיש לילדים... ומפסיק עם הזמן אבל זה לא הפסיק אצלי. יש לי כל מיני טיקים קטנים כמו מצמוצים מדי פעם{לא בצורה בולטת מידיי} או להסתכל כזה הצידה אפילו כשאני באמצע איזה שיחה עם מישהו ואז לא מבינים למה אני מסתכלת לצד וכל מיני דברים קטנים כאלה אבל יש טיק אחד גדול, שהתחיל לי בגיל 13 {עכשיו אני 18} כשאמא שלי הייתה בהריון בגיל מבוגר {45} ואני מאוד דאגתי לה, וכשהיא הלכה ללדת היא עשתה קיסרי ופחדתי שיקרה משהו ומהלחץ התחלתי להמציא איזה טיק שכביכול "מגן" עלייה... זה מן תפילה קטנה כזאת שאני משננת בראש וכשאני אומרת אותה אני צריכה להיות ממש מרוכזת כדי לא לחשוב על דברים אחרים באותו הזמן אחרת זה "לא יעבוד" וזה ממש מציק לי, לפעמים אני לומדת, קוראת ספר ופתאום יש לי את זה ואני צריכה להפסיק ממה שאני עושה ולהתרכז בזה וזה ממש מציק לי, מוציא אותי מהריכוז של הדבר האחר שאני עושה באותו רגע. ולפעמים לוקח לי ממש הרבה זמן לעשות את זה בגלל שאני צריכה להיות ממש מרוכזת ואני עושה את זה שוב ושוב עד שזה מצליח בריכוז מלא. {זה לא משהו שבולט לאנשים שרואים בגלל שאני לא עושה את זה בקול אבל בכל אופן זה מאוד מפריע לי}. יש גם כל מיני טיקים מזדמנים

כמו פתאום אני ארגיש שאני צריכה לעשות תנועה מסויימת עם הראש, או לנשק את אחותי הקטנה, או אם נגעתי במשהו עם יד ימין אז גם עם יד שמאל, או כל מיני דברים שקשורים במספרים זוגיים, אם למשל אני אוכלת משהו, נגיד עוגיה אז אני לפעמים מרגישה שאני צריכה לקחת שתיים ולא אחד כי אני צריכה מספר זוגי... כל מיני דברים כאלה :-\ בהתחלה כשחשבתי שיש לי אוסידי הייתי ממש היסטרית ורציתי לטפל בזה ונכנסתי לדכאון בגלל זה, כרגע אני עדיין אשמח לבדוק את זה אבל זה פחות משגע אותי, אני יותר חייה ומסתדרת עם זה.

 

[טלי גולן]

היי ../images/Emo85.gif

קודם כל אני שמחה שזה פחות מפריע לך עכשיו. כשאת כותבת שאת מסתדרת עם זה, את מתכוונת שאת מרגישה פחות צורך לעשות את הדברים האלה (אפשר לקרוא להם טיקים או טקסים) או שאת עדיין עושה אבל זה לא מפריע לך כל-כך? ספרת על התפילה מגיל 13 ועל זה שזה מפריע לך. הרבה פעמים המטרה של הטקסים (או הטיקים) האלה זה כאילו להגן ממשהו רע. והם תופסים עוצמה כזאת ומתחילים להשתלט עלינו, וזה נורא מציק ומפריע. זו תחושה מאוד קשה שאת חייבת כל הזמן להתרכז בזה בצורה מושלמת, ולהרגיש שאם מחשבה קטנה שלא קשורה התגנבה לך לראש את צריכה לעשות הכל מחדש. זה נורא מתיש. לפני כמה זמן ספרת שאת ביקורתית וקשה כלפי עצמך. אני חושבת שזה בטח גם מקשה מול החרדה, שכל הזמן מעמידה דרישות של לעשות את התפילה בצורה הכי מושלמת, ואז מרגישים כאילו לא עשינו מספיק טוב וצריך לעשות עוד פעם ועוד פעם. הדרך הכי טובה לנצח את הדברים האלה, היא להתנגד להם. כשאנחנו מרגישים צורך לעשות את הטקס, ומצליחים בכל זאתל לא לעשות אותו, החרדה הולכת ונחלשת. בהתחלה זה נורא קשה למצוא את הכוח לא לעשות את הטקסים האלה(למשל לא לחזור שוב על התפילה כשאת לא מתרכזת בה במאה אחוז, לא לגעת במשהו גם ביד שמאל אחרי שנגעת ביד ימין, לא לאכול עוד עוגיה כדי שזה יצא מספר זוגי), אבל אם אנחנו עובדים על זה בהדרגה (מתחילים בלהתנגד לחרדה במקומות שפחות קשים לנו ולאט לאט מגבירים), החרדה נעשית קטנה יותר ויותר, עד שאנחנו מפסיקים להרגיש את הצורך לעשות את הטקסים.

 

[SadClown]

..... ../images/Emo13.gif

אממ... לא התכוונתי שאני כבר לא עושה אותם אלא שאני עדיין עושה אבל זה פחות מפריע לי כי אני פחות חושבת על זה שיש לי בעייה ושאני חייבת לעשות אבחון ולטפל בזה וכל זה. כשרק גיליתי את זה חטפתי שוק ונכנסתי ללחץ, והאמת שבאותה תקופה זה גם מאוד התגבר אצלי. שמתי לב שזה מתגבר בתקופות של לחץ, לדוגמה לפני בגרויות כשאני צריכה ללמוד וכל שתי שורות אני מתחילה עם התפילות האלה, או שאני צריכה לקרוא את השורה שוב וכאלה באותה התקופה זה ממש ממש שיגע אותי. העניין שאמרת לגבי זה שמציק אם התפילה לא יוצאת טוב אז צריך לעשות עוד פעם ועוד פעם, זה באמת מאוד מאוד מציק. התפילה הזאת זה בעיקרון הטקס העיקרי אצלי, שהכי הכי מציק לי. כשאמרת שהדרך הכי טובה להתנגד, אם לפעמים מתנגדים לזה בכוח אז זה לא מתפרץ אחר כך בעוצמה יותר גדולה? כאילו אוגרים כמה זמן בבטן את כל הטקסים ואז כשנשברים זה פשוט מתפרץ וקשה להפסיק... זה שאלה שמעסיקה אותי כבר כמה זמן

וגם ממש קשה לי להתנגד, כי למרות שאני יועדת שזה לא באמת עוזר... ושכלום לא באמת תלוי בטקסים האלה, אני עדיין פוחדת לוותר עליהן. ואם אני מתנגדת אליהן אז אני עדיין לא בראש שקט עד שאני אעשה אותן :-\ את חושבת שמה שיש לי יכול להיות באמת או סי די או שיש עוד חרדות שדומות לזה אבל הן לא או סי די? כי שמתי לב שכמעט כל חברה שאני מדברת איתה על זה אומרת לי שגם לה יש הרבה טיקים, אז זה נראה לי מוזר שלכל כך הרבה אנשים יש או סי די, יכולים להיות גם טיקים אצל אנשים שהם לא קשורים לאוסידי? ותודה על ההודעה

 

[טלי גולן]

היי ../images/Emo119.gif

זה נורא נכון מה שכתבת על זה שחרדות מתגברות בתקופה של לחץ. את מספרת שבתקופה של הבגרויות, כל הזמן הרגשת שאת צריכה להגיד את התפילה או לקרוא שוב את השורה. זו הרגשה מאוד קשה ולא נעימה, שאנחנו כאילו חייבים לעשות משהו, ולהרגיש את הפחד הזה של מה יקרה אם לא נעשה. זה באמת נורא קשה להתנגד לדרישות האלה של החרדה, זה נורא מפחיד. זה שאנחנו יודעים בהגיון שהטקסים האלה לא באמת עוזרים ושלא יקרה שום דבר אם לא נעשה אותם, לא עושה את זה פחות קשה להתנגד להם ולא לעשות אותם. זה כאילו שאנחנו יודעים דבר אחד ומרגישים דבר אחר. אנחנו יודעים שכלום לא תלוי בטקסים האלה, אבל אנחנו בכל זאת מפחדים לוותר עליהם. תחושות כאלה הן תחושות שהחרדה גורמת לנו להרגיש, והן מאוד לא נעימות. בהתחלה כשאנחנו מנסים להתנגד, אז אנחנו מרגישים חסרי מנוחה ולא שקטים, והרבה פעמים התחושה הלא נעימה הזאת גורמת לזה שאנחנו מחליטים להפסיק להתנגד ולעשות את הטקס בכל זאת. ואז זה כאילו מרגיע אותנו לרגע. הבעיה היא שאז אנחנו נכנסים למן מעגל כזה, כי החרדה חוזרת ומופיעה שוב ואנחנו שוב עושים את הטקס, שמוריד את החרדה לקצת זמן עד שהיא חוזרת שוב... הדרך להפסיק את החרדה זה להצליח להמשיך ולהתנגד לה. אם אנחנו מצליחים, למרות חוסר השקט והפחד שאנחנו מרגישים, להמשיך בכל-זאת להתנגד ולא לעשות את הטקס, אז מה שקורה זה שאחרי כמה זמן החרדה מתחילה לרדת. אם אנחנו מצליחים להחזיק את עצמינו בזמן הזה ולא לעשות את הטקס (ואני יודעת שזה לא קל) אז אחרי כמה זמן החרדה תמיד מתחילה לרדת עד שאנחנו כבר לא מרגישים חרדה. אם אנחנו חוזרים ומתנגדים לחרדה שוב ושוה, היא הולכת ונחלשת, ובפעם הבאה כשהיא מופיעה היא כבר הרבה יותר קטנה, ולנו הרבה יותר קל להתנגד לה. זו הדרך להפסיק את החרדה

. שאלת אם כשמתנגדים לזה בכוח זה לא מתפרץ אחר-כך בעוצמה יותר גדולה. ההרגשה הראשונה שיש לנו כשאנחנו מנסים להתנגד לחרדה היא של פחד וחוסר שקט. זה גורם לנו לחשוב שאם נמשיך ונתנגד אז התחושות הלא נעימות האלה ילכו ויתחזקו, ואז החרדה תתפרץ בעוצמה יותר גבוהה. אבל מה שבאמת קורה כשאנחנו ממשיכים להתנגד, זה בדיוק דבר הפוך - החרדה הולכת ונעשית קטנה יותר, הולכת ונחלשת, עד שהתחושה הלא נעימה וחוסר השקט מפסיקים. בפעם הבאה שהחרדה מופיעה היא כבר קצת יותר חלשה, ולנו קצת יותר קל להתגבר עליה. הסיבה שאנחנו לא כל-כך יודעים את זה היא שאנחנו לא מחכים עד שאנחנו מגיעים לשלב הזה שבו החרדה מתחילה לרדת (זה בדרך-כלל לוקח בין כמה דקות לרבע שעה), אלא מחליטים לוותר ועושים את הטקס לפני זה. אם אנחנו מצליחים לחכות ולא לעשות את הטקס, החרדה שלנו תתחיל תוך לא הרבה זמן להעשות יותר ויותר חלשה

. זה נכון שלהתנגד לחרדה, כמו שכתבת, זה להתנגד לה בכוח. אבל צריך לקחת את זה בהדרגה, שלב שלב. להתחיל עם להתנגד לדברים שפחות קשים לנו, ורק כשאלו נעשים יותר קלים, להתחיל להתנגד גם לדברים שיותר קשים. אם לוקחים את זה בהדרגה, ומגדילים את ההתנגדות כל פעם בעוד קצת, אז זה נעשה הרבה פחות קשה להתנגד, ואנחנו מפסיקים להרגיש שאם ננתנגד לחרדה אז זה יתפרץ אחר-כך בעוצמה יותר גדולה. אפשר להחליט להתנגד לחרדות בעצמינו, ואפשר גם לפנות לעזרה. פסיכולוגים, שעובדים בשיטה קוגניטיבית-התנהגותית, יכולים לעזור לבנות תוכנית של התנגדות לחרדה וללמד אותנו כל מיני טכניקות שיכולות לעזור לנו להתנגד.

 

[EveDark]

הממ. גם לי יש\היו כאלה.

פעם היו במידה ממש רצינית, אבל עכשיו קצת פחות. אף פעם לא חשבתי שזה משהו רציני...זה רציני?

 

[טלי גולן]

חשיפות

אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת לגבי חשיפות, שבהתחלה הן קשות, אבל עם הזמן והתרגול זה הולך ונעשה יותר ויותר קל. בהתחלה זה נורא קשה לא לבדוק, לא להרגיע את עצמינו, לא לחפש אישורים והרגעה, לא לעשות את הפעולות הכפייתיות. אבל כשאנחנו חוזרים על זה כמה פעמים זה הופך להיות פחות קשה ופחות מאיים, והצורך שלנו לבדוק, להרגיע ולחזור על פעולות הולך וקטן. זו דרך מאוד יעילה להתגבר על חרדות ואני שמחה שזה עזר לך. אתה באיזשהו טיפול שעובד בדרך של חשיפה? ועוד משהו, בהודעה שלך כתבתץ שזה מדכא אותך. למה התכוונת? מה מדכא? לילה טוב

טלי

 

[tomertomer1]

היי , תגובה

שלום , אני עדיין מקיים חשיפות ( לפעמים רחוקות ) אבל בזמן האחשכשעלתה מחשבה טורדנית עשית לה חשיפה וזה דיכא אותי ואמרתי לעצמי " פאק כל החרדות חזרו וכו' "

 

[tomertomer1]

תיקון *

סליחה , נורא מיהרתי אז לא הסברתי את עצמי טוב , לפעמים כשנאי מביט מאדם מסויים אז אני מקיים חשיפה אבל לאחר כמה זמן אני חושב : " וואי החרדות חזרו , "וזה נורא מדכא אותי.

 

[טלי גולן]

היי תומר ../images/Emo107.gif

אתה מספר שאתה עושה חשיפות ושהצלחת להתגבר על ה-OCD. אתה גם מספר שמידי פעם חולפת לך מחשבה בראש שקשורה לחרדה. כשהמחשבות החרדתיות האלה עוברות בראש זה יכול להיות נורא מבהיל, כי אתה מתמודד כל-כך יפה עם החרדות ועושה את החשיפות ומתגבר על ה-OCD, ופתאום כשמחשבה מטרידה קופצת לראש, אז זה מעלה מחשבה שאולי כל החרדות חוזרות... התחושה הזאת שאתה מתאר זה משהו שקורה להרבה אנשים עם OCD או עם חרדות אחרות, התחושה המבהילה הזאת של מחשבה חרדתית שקופצת לראש כשאנחנו כבר מתמודדים ומתגברים. אבל מחשבות כאלו הן לא סימן לכך שהחרדות חוזרות ומשתלטות עלינו, זה רק אומר שאנחנו נמצאים בתהליך, תהליך של מאבק בחרדה. החרדה "מרגישה" שאנחנו מתגברים עליה, והיא מנסה להאבק בחזרה. רק שעכשיו היא כבר הרבה יותר חלשה, ולכן לנו הרבה פחות קשה להתנגד לה. וככל שנאבקים בהן, המחשבות החרדתיות הולכות וקטנות, עד שהן לא מצליחות כבר להפריע לנו. מה דעתך?

 

[tomertomer1]

את כל כך צודקת..

 

[tomertomer1]

יש לי עוד שאלה נורא חשובה.

עבר לי הOCD. , אבל לעיתים רחוקות יש כמה דברים שמעלים טריגרים. לדוגמא אם אני נחשף ליחסיי מין הומוסקסואלים אז אני חרד , אבל זה עובר אחרי כמה דקות.

 

[טלי גולן]

מחשבות חרדתיות

זה שלפעמים יש איזה משהו שמעלה לנו בראש מחשבה חרדתית, זה משהו מאוד טבעי שקורה לכולם. אתה מספר שגם כשמחשבות כאלה עולות לך לראש, זה עובר אחרי כמה דקות. ואני חושבת שזה בדיוק העניין - אתה מצליח לשלוט במחשבות החרדתיות. אתה הוא זה ששולט בהן, ולא הן בך (אתה לא נכנע להן והן מאבדות מכוחן ועוברות), וזה אומר לנצח את החרדה

 

[Ronis13]

מה זה אומר שאני נועל כל הזמן את הדל

דלת? זה מעיד על משהו? בשעה אחת שאני מסתובב בבית אני יכול לנעול את הדלת אולי 10 פעמים למרות שהיא כבר נעולה!

 

[טלי גולן]

לעשות משהו שוב ושוב...

ברוך הבא לפורום

כתבת שאתה יכול לנעול את הדלת שוב ושוב למרות שהיא כבר נעולה. אתה יכול לספר מה גורם לך לעשות את זה (איזה מחשבות או תחושות יש לך שגורמות לך לנעול שוב את הדלת)? יש עוד דברים שאתה מרגיש שאתה צריך לחזור עליהם חוץ מנעילת הדלת?