יצירה חדשה שכתבתי...

[amitmis]

יצירה חדשה שכתבתי...

שלום רב, הנה יצירה חדשה שכתבתי - סקרצו, בדו דיאז מינור. אשמח לתגובות, כרגיל, לטוב ולרע. אני תמיד מעריך את התגובות הכנות והברורות של כולכם, ועל-כן - תודה. (אגב - אם נמאסתי עליכם עם פרסום היצירות שלי - אנא אמרו לי, ואפסיק לפרסם אותן כאן). שוב תודה רבה, עמית.

 

[amitmis]

אגב...

תמיד רציתי לקרוא ליצירה הזו "עידן היורה" סקרצו, או "ללכת עם דינוזארים" סקרצו. סתם תמונה שתוכלו לדמיין את האזנתכם.

 

[amitmis]

*עת (לא "את")...

ועכשיו אני אפסיק להגיב לעצמי.

 

[lvb]

כמה הערות קטנות...

ראשית, תמשיך לפרסם כמה שאתה רוצה. מי שלא מוצא חן בעיניו - שלא יקשיב ולא יגיב. לגבי היצירה - ראשית, הקשר בין לזה לבין סקרצו לא ברור לי כלל. גם לא הקשר לדו דיאז מינור. זה לא הסולם של היצירה. באופן כללי היא מאוד נחמדה. שתי הערות קטנות - המרקם הפסנתרני לדעתי עמוס מדי, או יותר נכון - לא מאוזן. בס אלברטי מאוד פשוט ביד שמאל לעומת אקורדים דחוסים מדי ביד ימין, ולפעמים ההפך. הנושא של היצירה די מיוחד בסך הכל, אבל אתה נוטה להרמן אותו לעתים בפשטנות ולעתים פשוט לא נכון כל כך... אני חושב שלא יזיק אם תתאמץ למצוא פתרונות יצירתיים יותר. ובסך הכל - כל הכבוד על מוטיבציית הכתיבה. כל פעילות יצירתית, אפילו אם הייתה מניבה תוצאות גרועות, היא פעילות מבורכת. כמובן שרצוי לעשות את זה תוך כדי הנחייה וביקורת מסודרת ומלמדת, כך שתהיה התקדמות ממשית מיצירה ליצירה.

 

[amitmis]

תודה רבה, רק...

מהו הסולם של היצירה, אם כך? ומהי, לדעתך, אם לא סקרצו? תודה רבה על התגובה.

 

[L m a o]

מי מז'ור.

ואני מסכים לגבי הליווי- ליווי כזה מתאים לדברים מלודיים יותר, כמו שיר ללא מילים..

 

[L m a o]

דרך אגב

הייתי ממליץ לך לכתוב במשקל המסורתי של 4\3.

 

[L m a o]

זה באמת לא סקרצו

בסקרצו יש צורת רונדו\ ABA, יש מעבר מלודי ו"רזה" הרמונית וכו'

 

[amitmis]

אה, או.קיי...

אז מה זה, אם כך, לדעתך? תודה. ואגב - מה דעתך על היצירה באופן כללי?

 

[ת ל פ י ו ת]

זה בהחלט יכול להקרא סקרצו.

הסקרצו היא לא צורה קבועה. אמנם בטהובן ביסס את צורת הסקרצו כתחליף למינואט, עם טריו כקונטרסט - אבל כבר שופן בסקרצי שלו הוליך למחוזות אחרים לגמרי... ה"סקרצי מוזיקלי" של מונטוורדי מהמאה ה-17 היו יצירות קוליות קלילות. סקרצו הוא, כיום, בפשטות: קטע מוסיקה עם הומור - שיכול להפוך לציני ומריר - עם מקצב מהיר יחסית (באיטלקית המובן הוא "בדיחה" - ובדיחה יכולה להיות גם לא מצחיקה...) ואשר ליצירה - יש לי רושם שכדאי לך להאזין לנגני ה"בוגי ווגי" או ה-stride piano הגדולים - שם תשמע איך משתמשים ביד שמאל צורה שאתה מנסה להשיג. הנושא של הסקרצו נחמד - אך אין לו פיתוח מעניין, ויש תחושה שמה שמגיע - צפוי למדי, כולל עליה וירידה וירטואוזיים - אך סתמיים - ביד שמאל ופרזות לא ממש מפותחות ביד ימין. מצד אחד יש כאן בסיס טוב למלודיה - שלא מגיעה. מצד שני, אם אין מלודיה - היצירה לא מספיק מסקרנת ואינה מוליכה לשיאים והרפיות שיוצרים כיווניות. כל הכבוד על הדחף - האזן הרבה למוסיקה מסוגים שונים ולא רק למוסיקה לפסנתר - זה פותח את האזניים והראש.

 

[L m a o]

אבל אי אפשר לצפות ממישהו

שכותב סקרצו ראשון שיכתוב סקרצו חופשי - פשוט כי הוא לא שופן, וזה לא ישמע כמו סקרצו. אם הוא יכניס אלמנטים של סקרצו זה כן ישמע. כשאני למשל מלחין, בעיקר וואלסים בזמן האחרון, אני לא הולך רחוק מדי, ומלחין עם משפטים מסודרים וליווי מוקפד- ומביא את זה לאישור המורה שלי.

 

[L m a o]

דרך אגב-

אני ממליץ להאזין גם למינואטים של היידן- חוץ מזה שהם יפים, הם די קורבים לסקרצו.

 

[ת ל פ י ו ת]

אין דרך אחת להלחנה...

יש הלומדים את כל הכללים שקדמו להם ומנסים לפתח מתוכם את אישיותם העצמאית. יש היוצרים ספונטנית, שאינם זקוקים ל"אישור המורה" על "עמידה בתקנים" וכל רצונם הוא - בתגובת השומעים והקולגות. הספונטניים זקוקים לעתים לעוגנים שבלמידה מסודרת - אך צריכים חופש פעולה ומחשבה. הזהירים הולכים עקב בצד אגודל - אך צריכים לדאוג לכך שבדרך זו יגיעו לבסוף למקום משמעותי. מורה הדרך צריך, בתבונה, לעודד את המקומות היצירתיים והמקוריים של תלמידו. אין סתירה בין שתי הדכים ישנן דרכים נוספות הכל אפשרי בדרך לביטוי האישי והיצירתיות ולא ניתן להשליך מדרכו של האחד על דרכו של האחר.

 

[L m a o]

אבל לא כל אחד יכול ליצור בלי לעמוד בתקנים

ועדיין להעביר את התחושה הרצויה. הוא לא "עמד בתקנים" וזה לא נשמע לי ולפטרוס כמו סקרצו. כשאני כתבתי את הוואלס הראשון שלי, פתחתי תווים של הוואלס הפשוט ביותר של שופן ושל אחד אחר של שטראוס- מס' 19 בלה מינור, ולפי האלמנטים חיברתי- ויצא נהדר.

 

[ת ל פ י ו ת]

מהי "התחושה הרצויה"?

מהי "התחושה הרצויה" של ואלס?... האם "נוקטורנו" הוא באווירה לילית רומנטית - או שמא מפחידה? "תחושה רצויה" הוא אלמנט שאין לנו עליו שליטה. כל מאזין חש אחרת את אותם אלמנטים עצמם. "התחושה הרצויה" של סקרצו היא מה שהמלחין חש באותו רגע שהוא רוצה להעביר.

 

[L m a o]

את מבינה שלא כל יצירה בשלושה רבעים

נשמעת כמו וואלס, נכון? אם כך, גם מינואט הוא וואלס, לא? שוב, מלחין לא מיומן לא תמיד יכול להעביר את מה שהוא חש באותו רגע.

 

[ת ל פ י ו ת]

קודם כל - אני זכר...

יש הבדל בין "טכנאי" לבין מלחין. טכנאי הוא מיומן, ויכול ליצור מוסיקה ע"פ מקצב ולפי כל הכללים. מלחין כותב יצירה שמקורה הוא השראה, לא כללים.

 

[L m a o]

סליחה

מלחין יכול לכתוב יצירה על פי השראה, רק שלא יחשוב שהיא תהיה וואלס במקרה הנ"ל אם אין לו את הכישורים לכתיבת וואלס. שיכתוב יצירה בארבעה רבעים, עם בס אלברטי כליווי, אקורדים ביד ימין, אבל שלא יקרא לזה וואלס.

 

[ת ל פ י ו ת]

שוב - ההשראה...

אני כמלחין יכול לחבר ואלס ב-11 שמיניות... ואז המאזינים יתייחסו בהתאם (בציניות, בהומור, בחדשנות) כמו יצירות אחרות עם שמות בעלי משמעות כפולה או אירונית... דווקא נהדר לנסת ולחבר "ואלס בארבעה רבעים" ולגרום למאזין (ולרקדנים) לקרטע...

 

[L m a o]

אז למה לקרוא לזה וואלס?

גם אם אין מקצב מנוקד, זה יותר קרוב לטנגו. אני לא מוצא בלקחת יצירה ולתת לה שם של יצירה אחרת כחדשנות, אלא כנסיון לשבור מוסכמות, רק בשביל לשבור מוסכמות.