לא סיימתי איתך נבלה
1.
אהבה ומילות אחווה
"בן גוריון הרבה להמשיל את ז’בוטינסקי להיטלר. “ז’בוטינסקי בעקבות היטלר”, היה שם פרק בספרון פולמוסי פרי עטו. באסיפת עם בתל אביב כינה את ז’בוטינסקי, ששמו הפרטי ברוסית היה ולדימיר, “ולדימיר היטלר”."
2.
רגישות המנהיגים לסבל יהודים בשואה:
"בעת ועידת ההסתדרות הכללית השישית בתל אביב 1944/45, הביאה רוז'קה קורצ'אק דו"ח טראגי ודראמטי, ובו סיפור השמדת יהדות ליטא ומזרח אירופה לאוזני הקהל הנדהם והמזועזע. היא נשאה את דבריה ביידיש. בתום דבריה עלה לדוכן דוד בן-גוריון, ופתח את דבריו במשפט: "זה עתה דיברה פה חברה בשפה זרה וצורמת על הצרות שפקדו את..." באולם קמה סערה, והקהל השמיע צעקות וקריאות: "זאת השפה בה מדברים שני שלישים מן העם היהודי בדורות האחרונים..". אך בן-גוריון לא נכנע, הוא תפס את המיקרופון וצעק לתוכו: "זרה וצורמת, זרה וצורמת...".
3. מפא"י לב רחום
בשבועון המפלגה:
"אנחנו (היישוב היהודי) רשאים, כמובן, לקבל עתה פרס בעד ידיעתנו בהיסטוריה, בעד הפירוש הנכון שפירשנו את ההיסטוריה היהודית"
פרס על זה שנהרגו 5.4 מיליון יהודים?
4. יחס עמך לניצולי השואה:
"מקורו של הביטוי "סבון" בסלנג הארץ ישראלי, שהתייחס בעיקר לניצולי השואה, והתרחב למונח "לסבן" במובן להונות, נובע מהלעג הצברי לניצולים שכונו כך עקב השמועה שניצלו מלהפוך לסבונים בידי הנאצים"
5. הנאצים היו מתגאים בטהור גזע כמוך.
